מחיית עמלק - מצווה נצחית

עידן שואל:

"שמעתי שהתורה קדמה לעולם, מה שאומר שהקב"ה קבע מראש שיקיימו את המצווה 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. האם פירוש הדבר שלא היתה לעמלקים בחירה?"

* * *

שלום וברכה עידן, ותודה על שאלתך.

ראשית כל, נבאר את חשיבות המדרש, ומה הוא נועד ללמדנו.

אנשים רבים היו עשויים לטעות ולחשוב שהתורה ניתנה לבני האדם בדיעבד, בדומה לחוקי מדינה שאותם ממציאים רק בעקבות ריבוי הפשיעה והצורך בחוק ובסדר, כך היו טועים לחשוב שהקב"ה יצר את חוקי התורה כדי לתקן את מציאות האדם העגומה, והיו אומרים שבמציאות אידיאלית יותר לא היה צורך בתורה ח"ו.

חז"ל ביקשו לעקור השקפה שקרית זו משורשה, ולכן גילו לנו שהתורה היתה גנוזה תתקע"ד (974) דורות לפני בריאת העולם (מסכת שבת דף פח, ב), ואמרו במדרש: "העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה" (בראשית רבה א, ד).

העולם כולו נברא בהתאם לתוכנית האידיאלית של התורה. המילה "תורה" היא מלשון "הוראה", כלומר מצווה; הקב"ה יצר את העולם ואת בני האדם באופן שיוכלו לקיים את מצוות התורה. הבה ניקח לדוגמה את מצוות "כיבוד הורים". אצל צפרדעים לדוגמה, אין הורים המגדלים את בניהם כאב ואם, במקום זאת הצפרדעים מתאספים יחדיו ומשריצים את כל צאצאיהם במקום אחד, ומגדלים אותם בשיתוף. לעומתם, בני אדם נבראו עם הטבע ליצור משפחה המורכבת מאב ואם, זאת מאחר שרצה הבורא שנקיים מצוות כיבוד אב ואם. אם לא היתה בתורה מצוות כיבוד הורים (ומצוות נוספות שנוגעות לתא המשפחתי), אז הקב"ה לא היה בורא את בני האדם עם טבע משפחתי המורכב מאב ואם. כן בכל מצווה ומצווה, בגלל המטרה הרוחנית שגלומה בה בהידמות לבורא יתברך, נבראנו באופן התואם את התורה. נמצאנו למדים שהתורה היא ספר הוראות היצרן האידיאלי שעל פיו נברא העולם. הרבה עומק ועיון קיים במאמר קצר זה של חז"ל.

ובמענה לשאלתך,

לכל מצווה יש שורש רוחני, שיכול להתבטא במספר אופנים גשמיים. אמרו חז"ל: "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבה מד, א), כך שהמאורעות ההיסטוריים החומריים נקשרו לטעמי המצוות הפנימיים, ולא להיפך.

חז"ל מספרים על אברהם אבינו שקיים את כל המצוות עוד לפני שניתנה התורה לישראל. פירוש הדבר שאברהם קיים מצוות כמו אכילת מצות בפסח, למרות שעוד לא ניתן הטעם למצווה זו ביציאת מצרים. הדבר התאפשר מפני שיש טעם רוחני עמוק יותר הגלום בכל מצווה בתורה, אף ללא הטעם החיצוני וההיסטורי שנקשר בה. כך גם מחיית זכר עמלק, בפנימיותה היא מצווה רוחנית שנוגעת לעקירת הרע מקרבנו - התכונות הכפרניות וההרסניות של עמלק, מצווה זו נקשרה מאוחר יותר במחיית העם העמלקי שייצג את התפיסה השלילית שיש לעוקרה, ולפיכך היה יכול להעשות כלפי כל עם שבחר בתכונות סדומיות אלו כאידיאולוגיה.

ההוכחה לכך, שכל עמלקי שקיבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נח, לא נהרג על פי ההלכה (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק שישי). יתירה מזו, עמלקי שהתגייר יוכל ללמוד תורה, כפי שסיפרו חז"ל בדעה אחת בגמרא: "מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק" (גיטין דף נז, ב). המן הרשע היה כידוע מבני עמלק, אך צאצאיו שהתגיירו הפכו למלמדי תורה. זו ראיה לכך שהמצווה להשמדת עמלק הנה בראש ובראשונה מצווה רוחנית נצחית, של השמדת תכונות העמלק, ולפיכך אינם חלים על גוי שלא מייצג תכונות אלו. בנוסף, מצוות התורה אינן זמניות, כך שמחיית עמלק נוגעת לתיקון רוחני שבכל דור ודור.

זו פנימיותה של מצווה זו: עקירת הרשע שמוסר נפשו כדי למרוד במוסר התורה. העם העמלקי בחר למלא את תפקיד זה היטב בדור המדבר, כאשר רדף באכזריות דווקא את החלשים שבבני ישראל, את הזקנים והנגררים בדרך, והתעלל בנו מתוך "מסירות נפש" של ממש, לא בשביל כסף או זהב, אלא מתוך מטרה להלחם בעיקרי אמונתנו.

מכאן נוכל להבין ש"עמלק" הוא שם מייצג למידות אכזריות ומרידה במוסר התורה. כשם שצריך להתרחק ממידת סדום, כך התורה דורשת להילחם בעמלק שבכל דור, ובראש ובראשונה לבער את העמלק שבתוכנו.

תיאורטית, אם לא היה עם עמלקי, היתה מצווה פנימית זו נקשרת לעקירת הרוע מקרבנו באופן שונה, או על ידי מחיית עם רשע אחר שהיה מזדמן לייצג רוע זה בהיסטוריה.

עם זאת, בל נשכח לרגע שהקב"ה "קורא כל הדורות מראש" (ישעיהו פרק מא, ד), כך שגם הטעם ההיסטורי והחומרי של המצוות נקבע בבריאת העולם. הקב"ה יודע את העתיד, ומכוון את ההיסטוריה של כל העמים בהתאם לתוכנית התורה, כפי שנאמר במשלי (כא, א): "לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו". ה' מכוון את המלכים לפעול כפי שהם פועלים, ומניע את גלגלי ההיסטוריה.

הסבר זה אינו סותר את הבחירה החופשית של העמים, כפי שאמרו חז"ל: "מגלגלין זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב" (מסכת שבת דף לב, ב). פירוש הדבר, שכאשר עם כלשהו בוחר מרצונו החופשי להיות רשע ולפשוע, ה' שרואה את רצונו להרע, מכוון אותו כלפי מי שנגזרה עליו רעה זו. זאת מלבד העובדה שתמיד ישנה בחירה חופשית ליחידים, כפי שלמדנו מרות המואביה ורחב אשר בחרו מרצונן להצטרף לעם ישראל.

כך שהתשובה לשאלתך היא, שהקב"ה צפה מראש את מעשיו של העם העמלקי עוד בטרם נברא העולם, וגם כיוון את בחירתו הרעה של עם זה כדי כלפי בני ישראל לפי הטעם והצורך של המצוות.

הסבר זה נאמר במפורש על ידי חז"ל, באותו מדרש שגילה לנו כי התורה שהיתה גנוזה לפני בריאת העולם. נאמר שם: "משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת (גברת חשובה), ולא היה לו ממנה בן. פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר: 'טלו מילנין וקלמין זו לבני' (הכינו לבני חפצי כתיבה)... והיו הכל אומרין (משיבים): 'בן אין לו והוא אומר טלו. אילולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן, לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני' (כלומר המלך יודע שעתיד להיות לו בן). כך אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה: "צו את בני ישראל", "דבר אל בני ישראל"" (בראשית רבה א, ד).

הקב"ה קורא כל הדורות מראש, ומכוון את האירועים ההיסטורים והחומריים בעולמנו בהתאם למצוות. ניתן לומר שהתורה היא הנשמה של עם ישראל, והעולם הוא הלבוש שהותקן לה. כפי שהנשמה נבראה לפני הגוף, והגוף הוכן בעבורה, כך התורה נבראה לפני העולם, והעולם הוכן עבור קיום המצוות. לכן קיום העולם תלוי בקיום התורה ולימודה: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי"! (ירמיהו לג, כה)ת