פרשת קדושים
האם כל יהודי יכול להיות קדוש?!
אין סוף לדרגות הקדושה, וכל אדם נתבע לטפס בסולם זה, ולעלות מדרגה נוספת בהתקדשותו
- הרב עובדיה חן
- פורסם כ"ז ניסן התשע"ט |עודכן
(צילום: shutterstock)
רבים סבורים כי "קדושה" היא מושג השייך רק לבני עליה צדיקים ופרושים, ואין כל אדם מסוגל ויכול להתקדש ולהיטהר. כדי להיות קדוש, כך טועים הם לחשוב, יש להיות בעל נשמה גבוהה, מדות מזוככות ומזוקקות בנוסף על זכות אבות.
כדי לשלול דעה זו, מצוה ה' את משה: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". בדרך כלל, מועברים הציוויים מהקדוש ברוך הוא לעם ישראל בהעברה הדרגתית – ה' אומר למשה, שמעביר לאהרן, שמעביר לזקנים, עד שבכל שבט ושבט מועברים הדברים אל העם. אולם פרשת קדושים נאמרה ב"הקהל" - מאהרן ובניו ושבעים הזקנים, ועד האחרון שבעדת ישראל, לכולם, הועבר הציווי: "קדושים תהיו".
מדייק מכך רבנו האלשיך הקדוש: "כי אין בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה ובחסידות עד הגיעו למדרגת קדוש".
ישאלו פשוטי העם: מה לנו ולקדושה, מהי שייכת אלינו? לכך ממשיך הפסוק: "כי קדוש אני ה' אלוקיכם" - כל יהודי מחובר לבורא עולם, ונשמתו חלק אלוה ממעל. על כן, ביד כל אחד להתקרב לשורשו, ולהידבק בבורא עולם. ככל שינסה להתקרב מעט יותר, להתעלות מעט יותר, יעלה שלב במעלות סולם הקדושה.
ואמנם, אין הדרגות בקדושה שוות אצל כל אחד, אך על כל יהודי להוסיף ולהתקדש בהתאם לדרגתו. ומסביר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בספרו "קול יהודה" שמסיבה זו נקט הפסוק בתחילה בלשון קשה "דבר אל כל עדת בני ישראל" כלפי בני עליה, וממשיך בלשון רכה "ואמרת אליהם", כלפי האנשים הפשוטים. אך אלו כמו אלו צריכים להתאמץ ולהוסיף קדושה על קדושתם.
והיה הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל בעל החפץ חיים אומר: הנה הכתוב דורש ותובע "ולא תתורו אחרי לבבכם" - זו מינות, "ואחרי עיניכם" – זו זנות (ברכות י"ב ע"ב). הרי שהכתוב מדבר באדם שהדרדר עד שיש להזהירו מהרהורי כפירה ומעשי הפקרות – ומיד לאחר מכן תובע הכתוב, מאדם זה מעצמו: "והייתם קדושים לאלוקיכם" - גם מאדם כזה תובעים שיהיה קדוש! כי אין סוף לדרגות הקדושה, וכל אדם נתבע לטפס בסולם זה, ולעלות מדרגה נוספת בהתקדשותו!
* * *
פעם נפתח בארם-צובה מועדון מעורב על ידי עשירי העיר, וראשי הקהל לא יכלו ללחום כנגדם באשר תקיפים היו ואלימים. אותה עת היתה שנת בצורת, וראשי הקהל באו אל הגאון רבי משה הכהן טוויל זצ"ל להיוועץ עמו בדבר הכרזת תענית ציבור.
נענה רבי משה ואמר: "מדוע חייבים כל בני הקהל להתענות בעוונם של יחידים. אין ספק בלבי שהבצורת באה בשל הפרצה שבמועדון המעורב. במקום להכריז על תענית וצום, יכריזו שאסור לבקר באותו מקום פריצות. ואם ישמעו לי, מבטיח אני שהגשמים ירדו לברכה!".
הכריזו כך, והמועדון נסגר מחוסר משתתפים. יומיים לאחר מכן, החלו לרדת גשמי רצון, ברכה ונדבה.