שרידי יהדות בבבל: התגליות והעדויות על גלות בבל

כדי להחליש את המדינות הנכבשות על ידם, למנוע מרד עתידי, ולהעצים את ממלכתם, נהגו מלכי בבל להגלות רבים מבני הארצות הכבושות, וליישבם בבבל. גם תושבי ממלכת יהודה גורשו לבבל, לאחר מסעות הכיבוש של צבא בבל ביהודה. תקופה זו ידועה במסורת היהודית בשם "גלות בבל".

בכי על נהרות בבל

החוקרים מניחים שהגולים צעדו לבבל במסע שמסלולו עלה צפונה מארץ ישראל, מיהודה לסוריה, ומשם צעדו לאורך נהר פרת דרומה עד לבבל. מסלול זה עבר באזור פורה ומיושב, שהיה נוח ובטוח בהרבה מאשר הדרך הקצרה יותר אך המסוכנת, דרך המדבר הגדול המשתרע מירדן מזרחה.

הצער הגדול שחשו בני יהודה באותה עת משתקף היטב במילות הקינה הידועות שבתהלים, המתחילות במילים "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל". הגולים מתארים את מקומם בסמוך לנהרות, משום שני נהרות הענק, הפרת והחידקל, העוברים בבבל לכל אורכה. משני הנהרות הללו הוזרמו מים בתעלות השקייה גדולות לשאר חלקי הארץ, תעלות אשר כונו בבבל בשם "נהר", ושימשו גם לתחבורה בכלי-שייט, ולדייג.

"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.

עַל עֲרָבִים [עצי ערבה] בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.

כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר, וְתוֹלָלֵינוּ [הוללים המהתלים ומשטים בנו] שִׂמְחָה.

שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן!

אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר?

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי!

תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,

אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".

תבליט מארמון סנחריב בנינוה (צילום: ד"ר רבקה לברון)

אבני ירושלים בבבל

רב שרירא גאון, שחי בבבל בתקופה מאוחרת יותר, כותב כי כאשר גלו יכניה מלך יהודה ואנשיו לבבל סמוך לחורבן בית ראשון, הביאו עמהם אבנים ועפר מירושלים ובנו מהם בית כנסת מפואר, כדי לקיים את הפסוק "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ, וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". בכך ביטאו הגולים את ערגתם והערכתם הגדולה לבית המקדש אותו נאלצו לעזוב בצאתם לגלות.

מקובל לזהות בית כנסת מיוחד זה עם בית הכנסת העתיק בשם "שף ויתיב" ("עבר והתיישב") שהיה קיים בעיר נְהַרְדְּעָא בבבל, בה התקיים מרכז יהודי חשוב. הנוסע היהודי רבי בנימין מטודלה מזכיר אותו בספרו: "ושם [בית] הכנסת שבנו ישראל מעפר ירושלם ומאבניה, וקראו אותה 'שפיתיב' אשר בנהרדעא".

המזרחן היהודי יעקב אוברמאייר שסייר ברחבי בבל לקראת סוף המאה התשע-עשרה, וחקר את תולדות היהודים באזור, כותב בספרו המונומנטלי על הגיאוגרפיה של תקופת התלמוד והגאונים, שזיהה את בית הכנסת קרוב מאוד לחורבות נהרדעא, באתר "תל-כניסה", ששמו הנוכחי רומז על בית הכנסת החשוב שניצב שם בעבר.

יחזקאל הנביא ויישוב היהודים בבבל

עם הגיעם לבבל פוזרו גולי יהודה בנקודות יישוב שונות. מידע אודות התיישבותם מופיע בדברי יחזקאל הנביא, אשר גלה לבבל בשלב מוקדם יחסית, בגל-ההגלייה הנקרא "החרש והמסגר", עם המלך יהויכין ופמליתו. יחזקאל מציין את הקשר הישיר שהיה לו בבבל, כמנהיג הגולים מיהודה, עם ראשי הגולים:

"אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי, וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי".

בספרו מזכיר הנביא את נהר "כְּבָר" בבבל:

"וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר... הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן-בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים [בבל], עַל נְהַר כְּבָר".

הוא מציין גם מקום בשם "תֵּל אָבִיב", ליד נהר כבר, בו היה קיים בזמנו יישוב של הגולים:

"וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב, הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר, וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם".

מקומות יישוב נוספים של גולי יהודה בבבל מוזכרים בספרי עזרא ונחמיה, בשמות: תֵּל מֶלַח, תֵּל חַרְשָׁא, כְּרוּב אַדּוֹן, וְאִמֵּר.

יישוב יהודי בעיר ניפור

החוקרים סוברים כי נהר כְּבָר היה תעלת-מים גדולה שאורכה מאות קילומטרים. תעלה זו יצאה מנהר פרת ועברה ליד ובתוך העיר העתיקה ניפּוּר שבבבל.

חפירות ארכיאולוגיות בניפור החלו עוד בשנת 1851 על ידי הארכיאולוג הבריטי אוסטן הנרי לייארד, ונמשכו בהיקף מלא בשנת 1888, על ידי משלחת מאוניברסיטת פנסילבניה בראשות הארכיאולוג הרמן וולרארת' הילפרכט, וכן במאה העשרים. הילפרכט ניסה לאתר ולזהות בוודאות את תוואו של נהר כְּבָר. בניפור נמצאו עשרות אלפי תעודות בבליות עתיקות, ובחלקן מוזכרת תעלת-מים פעילה בשם "נהר קָבַּרי", בה שטו סירות וספינות. ככל הנראה, השם הזה מתייחס לנהר כְּבָר המקראי.

בנוסף, נמצאו בניפור הוכחות לקיום יהודי מתקופת גלות בבל ואילך, כגון כלי-בית רבים עם כתובות באותיות עבריות, וארכיון המסמכים של משפחת מוראשו.

חורבות ניפור כפי שנחשפו בחפירות הארכיאולוגיות סמוך לתחילת המאה העשרים (The Oriental Institute of 2018 © The University of Chicago)

ארכיון משפחת מוראשו

תגלית חשובה לחקר חייהם של גולי יהודה בבבל הוא הארכיון של בית משפחת מוראשו שנתגלה בחפירותיו של הארכיאולוג האמריקני ג'והן הנרי היינס בניפור בשנת 1893. בארכיון נמצאו יותר משבע מאות מסמכים באכדית ובארמית, וכשש מאות חותמות.

ציד דגים בבבל העתיקה. תבליט מארמון אשורבניפל בנינוה (Trustees of the British Museum)

משפוענחו המסמכים, התברר כי מוראשו היתה משפחת אנשי-עסקים שחיו בניפור בתקופה שלאחר נפילת ממלכת בבל בידי הפרסים, במאה החמישית לפני סה"נ. המסמכים מקיפים פרק זמן של שלושה דורות של בני המשפחה, אך לא ברור אם הם היו ממוצא יהודי. הם היו פעילים מאוד בבנקאות, מסחר, ניהול קרקעות, ואספקת ציוד וזרעים לעובדים החקלאיים באזור, וניהלו פעולות מסחריות עבור הממשל.

לוח מארכיון מוראשו שנתגלה בניפור שבבבל. במסמכי הארכיון מוזכרים יהודים מגולי יהודה (Gift of Hermann V. Hilprecht, Expedition to Nippur III, 1896 Trustees)

במסמכי הארכיון נמצאו מעל שישים שמות של יהודים בבבל וכמאה משפחות יהודיות עימהם היתה משפחת מוראשו בקשרי עבודה. כלומר, מדובר בצאצאיהם של גולי יהודה. זוהו השמות בעלידע, זבדיה, חסדאי, חנני, יהבאל, מרדכי ("מורדוקה" בהגייה המקומית), עדיה, שולום ואחרים.

לוח חימר מארכיון מוראשו שבבבל ועליו תעודת חכירת אדמה לשלוש שנים. בנוסף לכתב היתדות האכדי שבשולי הלוח ומעברו השני, מופיע במרכזו אישור בכתב ארמי, שפה שהיתה מובנת לגולי יהודה.

חלק ממסמכי מוראשו נכתבו באכדית וארמית גם יחד. עובדה זו מוסברת על ידי החוקרים בכך שהגולים מיהודה לא ידעו את  כתב היתדות האכדי שהיה מקובל בבבל, ולכן ביקשו להוסיף הסבר או אישור בארמית, שפה שהיתה מובנת להם בנוסף לשפה עברית.

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" חלק ד', לחצו כאן.