"מה לא מגלים לי בקשר לשידוך שלי? אני מרגישה שכבר עשיתי ה-כ-ל"

את הטלפון שקיבלתי ממנה השבוע, לא אשכח במהרה. בחורה מוצלחת לכל הדעות - יפה, חכמה, מוכשרת, יראת שמיים. מה עוד אפשר לבקש? ובכל זאת, כשזה מגיע לשידוכים - פשוט לא הולך לה ("בלשון המעטה", היא מבקשת להדגיש באוזניי).

אנחנו מדברות במשך כשעה, והיא מספרת לי כיצד נפגשה כבר עם חצי מבחורי הישיבות המוכרות בעירה ומחוצה לה - אך לשווא. "משהו תקוע, זה לא יכול להיות שלא. אני מרגישה שכבר עשיתי ה-כ-ל. מה כבר אני מבקשת? להתחתן עם איזה אדמו"ר??? בסך הכל מישהו שרוצה להתחזק, בדיוק כמוני". 

לא צריך לעשות הרבה כדי לגרום לדמעות לזלוג בזו אחר זו. הכאב שיושב שם הוא גדול מכדי שיהיה ניתן להתעלם ממנו, גדול מכדי שיהיה ניתן לשים אותו בצד לרגע כדי לנסות לזרוע שם זרעים אחרים. 

"יש עוד הרבה שאת יכולה לעשות, אבל תסכימי איתי שאי אפשר לזרוע בשדה חרולים", אני אומרת לה, ועל פי השתיקה שמהעבר השני אני מבינה שהיא מסכימה עמי. 

"יש צורך לנכש עשבים שוטים, שהעצבות היא רק חלק קטן מהם"  

כשהתבוננתי בה מהצד, רציתי לצעוק. 

מה, היא לא יודעת כמה היא מוצלחת, וחביבה, ונאה ומה לא?

איך זה יכול להיות ששידוכים, קשים ככל שיהיו, נוטלים ממנה את האחיזה על החיים שלה, ומנהיגים אותה כפי רצונם?

"הגעת אליי אחרי דרך ארוכה, ואני מבטיחה שלא אשחרר את אחיזתי כל כך מהר. אני רוצה להיות שם ולתת לך את כל התובנות שאספתי בדרכי אחרי 17 שנות שידוכים - אבל עוד הרבה לפני כן, אני חייבת שתביני שאת רוצה את זה. אני חייבת שתביני שכדי לזרוע בך זרעים חדשים - יש צורך לנכש עשבים שוטים שהעצבות היא חלק מהם".

ואז היא זרקה את זה לאוויר. 

"כולם סביבי חושבים שאני משוגעת, בעייתית. מסוג הבחורות שאין להן תקנה. שלא משנה כמה הן יעבדו על האמונה שלהן, הן תמיד יישארו עם חור ענקי שצריכים עוד ועוד דליים כדי למלאו. אני מרגישה שאני נובלת בניסיון הזה, שאין לי כבר שום כבוד ועמוד שדרה. שגם אם אכיר את החצי השני שלי - מה כבר יהיה לי להציע לו?".

איך לצעוק לה שתצא משם, מהמקום הכל כך פשרני ורופס הזה? 

כששמעתי את זה, צמרמורת אחזה בי. פתאום זכרתי את כל הפעמים שבהן אני הייתי במקום הזה, את כל הפעמים שבהן הרגשתי לא שווה מצד עצמי - לא משנה עד כמה זה היה שקרי לחשוב כך. 

בו ברגע התכווצתי. 

מה אני יכולה לומר לה עכשיו? איך לצעוק לה שתצא משם, מהמקום הכל כך פשרני ורופס הזה שבתוכה? איך לשדר לה שהיא נבראה לכל כך הרבה יותר מזה, שהיא ראויה לכל כך הרבה יותר?

עצמתי עיניים, וביקשתי מהקב"ה שייתן לי את המילים הנכונות בשבילה. 

דיברנו ודיברנו ודיברנו, אך שמתי לב פתאום לכך שעם כל דמעה שצנחה ממנה - עלה לו לפתע מפלס הכנרת של מילותיי. לא הפסקתי לדבר, והיא לא הפסיקה להקשיב. ולאט לאט, מתוך הדמעות, נבראה תובנה. זה לא היה ברעש וצלצולים, ואיש לא מחא לנו כפיים על כך שסוף סוף הגענו אל הפסגה, אחרי הטיפוס הארוך. 

תוציאי לך את זה מהראש...ויפה שעה אחת קודם  

ובכל זאת, משהו שם השתנה. לא מחוצה לנו, אלא עמוק עמוק בפנים. פתאום משתי אחיות זרות למסע, שנפגשות על אם הדרך ומחליפות מילה וגעגוע - כבר לא היינו אותו דבר. משהו בפנים השתנה לנו בעוד מילימטר, משהו בפנים נגע בקצות האצבעות בטעם הישועה. 

בסוף השיחה, היא בכתה שוב. הפעם - ממקום בלתי צפוי, שלא חשבתי שייפתח בה כל כך מהר. "שנים שאני מנסה להוציא את מה שמשתולל לי שם בפנים, ולא יודעת איך", היא אומרת. "שנים שאני מנסה להבין למה בכלל יצאתי לכל המסע הזה מלכתחילה, שלא לדבר על למה נבחרתי לניסיון העיכוב בשידוכים. ושנים שאני לא יודעת לתת לעצמי את התשובות הנכונות - עד עכשיו".

אני שתקתי בזמן שהיא הייתה אמיצה מספיק להגיד את שעל לבה. 

"אני מרגישה שהייתי כמו סוג של סכר עד שפגשתי אותך, ועד שאזרתי אומץ לדבר על כל המסע שלי. זה לא פשוט לבוא ולגולל אותו בפני אדם זר שלא מכיר אותך. אבל את לא זרה, שירה. את עברת בדיוק את מה שאני עברתי, ולכן אני מרגישה בטוחה לחלוק איתך את הדרך שלי. את מבינה אותי בדקויות, ולרגע לא שופטת אותי על מי שאני או על מה שאני מחליטה בדרך. והמילים שלך, הו, המילים שלך - הן כמו מים קרים לנפש עייפה שכבר עברה ה-כ-ל בשידוכים".

היום אני מבינה איזו תכלית שירתו האכזבות הרבות

אחרי השיחה איתה, הבנתי פתאום דבר מה שלא הבנתי בכל 17 שנות השידוכים שהיו מנת חלקי. 

הקב"ה לעולם לא נותן לך ניסיון סתם!

תוציאי לך את זה מהראש...ויפה שעה אחת קודם. כל ניסיון שאת עוברת, בין אם קטן ובין אם גדול, בין אם קצרצר ובין אם לאורך שנים - יש לו תכלית ומטרה. יש בו שכל עליון שלקח כבר את הכל בחשבון. כן, גם את ה'צער' שלך. ולא תמיד את מגלה את זה מיד, אבל אחרי הניסיון - נבנים בך כוחות יש מאין, ואני היא ההוכחה לכך. 

אלמלא הייתי עוברת 17 שנות ייסורים בשידוכים - איכה היו בי הכוחות והכלים לעזור לבנות רבות במצבי, שכעת מתבוססות אף הן בלא מעט שאלות וקשיים, בתהליך השידוכים? היום אני גאה בדרך שעברתי, היום אני מבינה איזו תכלית שירתו האכזבות הרבות, היום אני מבינה שה-כ-ל היה לטובה. ולא רק לטובה אחת, אלא לטובות הרבה שצומחות מהסדנה ומהליווי האישי שאני זוכה להם ברוך השם. 

להצטרפות לקבוצת הפייטריות של שירה כהן לרווקות בשידוכים, לחצי כאן

להצטרפות לליווי האישי של שירה כהן כתבי למייל shira@htv.co.il