"כשהרפואה נגמרת - אלוקים מתחיל": רופאה גויה שחוותה מוות קליני - בסיפור מצמרר

זה קרה לפני כשבע שנים. 

מרי ניל, רופאה אורתופדית ומנתחת שהשתתפה בתחרות ספורט אתגרי והשיטה קייק במים סוערים - איבדה לפתע את שיווי המשקל, נפלה אל הנהר וטבעה. 

סיפורה המדהים היכה גלים בתקשורת האמריקנית, בין היתר בשל חוויית מוות קליני שאותה חוותה מתחת למים. "קיבלתי הצצה קטנה למוות, וזו המתנה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי", אמרה ד"ר היל בראיון שנעשה איתה ברשת FOX NEWS.

את החוויה הטעונה תיארה ד"ר ניל בספר שכתבה בשם "לגן עדן ובחזרה".

"הסירה התהפכה מעליי ולא יכולתי למשוך את עצמי למעלה ולצאת משם", משחזרת הרופאה. "אחרי מאמצים רבים הבנתי שאני לא אצליח לצאת משם בעצמי, ובגלל שהייתי רחוקה מאוד מהחוף - לא חשבתי שמישהו יוכל למשוך אותי החוצה. בנקודה זו ויתרתי על חיי".

לא הייתה לי בעיה למות, אבל הייתה לי בעיה למות בפאניקה  

ברגעים הכל כך מפחידים הללו מוצאת ד"ר מרי אחיזה באלוקים, ומדברת איתו במחשבותיה מתחת למים. 

ואז - הכל השתנה פתאום. "הרגשתי רגועה ושלווה, כבר לא מפחדת מהמוות. זה הרגיש נהדר. הרגשתי שמישהו מחזיק אותי פיזית, ונותן לי ביטחון שלא הרגשתי כמותו בחיי. ביטחון שכל מה שיקרה יהיה בסדר. בעלי וארבעת ילדיי יהיו בסדר, בלי קשר לזה שאמות או אחיה. זה מה שהרגשתי".

מתחת למים, ללא אוויר, במצב של פרידה תודעתית מהעולם - הבינה ד"ר ניל כי היא גוססת אך בד בבד התרחש בה תהליך אחיזה בחיים. "חלק בתוכי השלים עם העובדה שאני הולכת למות, אבל חלק אחר פחד לשחרר ולטבוע. למרות שאני אדם שאוהב מים, תמיד פחדתי לאבד את חיי בטביעה. לא הייתה לי בעיה למות, אבל הייתה לי בעיה למות בפאניקה כי זו לא הייתה הדרך שלי בחיי. אני לא אדם שנכנס לפאניקה ובהלה... למרות שהרגשתי שאין לי אוויר ואני גוססת, ביקשתי שלא למות מתוך פאניקה. רק לא זה".

באותו רגע, הרגישה ד"ר ניל כעין דחיפה אדירה מתוך המים, החוצה. "בהכרה מעורפלת ראיתי סוג של אנשים. הם לא היו אנשים של ממש, אלא יותר נשמות, אבל הם התגודדו סביבי עם מבטים של אהבה ושמחה. מה שמדהים הוא שמדובר באנשים שהכרתי אותם מכל מיני תקופות אחרות, והם הכירו אותי. שמחנו מאוד לראות אחד את השני. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל הרגשתי שהם ממש לוקחים אותי בידיים שלהם ועוזרים לי לצאת מהחור שהייתי תקועה בו. הלכתי אחריהם בשמחה, כבר לא פחדתי משום דבר אבל כשהבטתי אחורה - ראיתי את גופתי במים".

"כשהרפואה נגמרת - אלוקים מתחיל"

כשהיא מבחינה בגופתה, התודעה שלה מתמלאה ברחשי תודה. "אמרתי תודה לגוף על ששירת אותי בצורה טובה, והבנתי פתאום שאני מתה".

"כרופאה, האם יש לך הסבר מדעי-רפואי לכל זה?", נשאלה ד"ר ניל על ידי המראיינת.

התשובה הייתה ברורה לה כשמש: "כשהרפואה נגמרת - אלוקים מתחיל, זו התשובה האמיתית. כי זה לא חלום או אשליה. זו לא הייתה התוצאה של מוח גוסס, זה אמיתי יותר מכל דבר אחר שאנחנו חווים כאן בכדור הארץ". 

כשנשאלה מהו היחס שלה למוות כיום, ענתה כי היא כבר לא מפחדת למות. "אני לא רוצה לדחוק בתהליך הזה, אבל אני מצפה לחזור למקום שממנו באתי - כשיגיע הזמן הנכון. אין לי שום פחד ממה שמחכה לי שם", סיכמה. 

בנקודה זו התבקשה ד"ר ניל להסביר מדוע פרק שלם בספרה מוקדש לתשובה שהיא טוענת שיש לה לשאלה 'למה דברים רעים קורים לאנשים טובים?'. "אוכל לומר לך רק שאין דבר כזה 'דבר רע'", אומרת הרופאה בביטחון. "כדוגמה אחת קצרה, את קוראת למה שקרה לי 'תאונה מחרידה', אבל אני מסתכלת על זה מתוך מקום ענק של אסירות תודה ושמחה. אולי אנחנו לא מבינים איך דברים שאנחנו מכנים אותם 'רעים' הופכים לדברים יפהפיים, אבל אני חושבת שכאשר אתה מאמין באמת ובתמים שהיופי הזה קיים - אנחנו יכולים תמיד להסתכל אחורנית על דברים שעברנו ולמצוא בהם יופי".

מאנגלית: שירה כהן