"בואו ליום אחד אלינו, לזכרון מנחם – ותקבלו שיעור בפרופורציות"

חיים ומירי ארנטל, מייסדי עמותת "זכרון מנחם", קיבלו אמש (חמישי) את פרס ישראל על מפעל חיים, על תרומתם המיוחדת לחברה ולמדינה.

בנם הבכור של בני הזוג ארנטל, מנחם ז"ל, נאבק שנים ארוכות במחלת הסרטן. לאחר פטירתו, הם הקימו את עמותת "זכרון מנחם", המעניקה תמיכה לילדים חולי סרטן ולבני משפחותיהם.

ועדת הפרס כתבה בנימוקיה כי "חיים ומירי ארנטל, תושבי ירושלים, החלו להתמסר באופן מוחלט לעזרה רבת היקף לילדים חולי סרטן ולבני משפחותיהם, במטרה להעניק תמיכה, ידע, שירותים חינוכיים, שיקומיים ומעשיים לכל בני המשפחה. כך, בין השאר, הקימו מרכז אירוח לחולים ולמשפחותיהם. הם מעניקים מידי שנה עשרות תוכניות תמיכה וחינוך ומעטפת כוללת לחולים ולמשפחותיהם".

"לעמותה פרויקטים רבים נוספים המשלבים אוכלוסיות רבות ומגוונות, כאשר השירות ניתן ללא הבדלי דת, גזע או מין. בין הפרויקטים – מאגרי תורמי דם, הפעלת בנות שירות, מתנדבים ותרומות שיער. עם השנים השיקו שלוחות בחו"ל ומקיימים פעילויות משותפות להורים בארץ ובארצות רבות אחרות. משימת חייהם לעשות הכל למען חולי הסרטן ומשפחותיהם: להוציא אותם מכאב, הפחד והסבל למקום שמח ומלא תקווה, להעצים את תחושת החיים ולהעניק מגוון שירותים פרקטיים מקיפים להתמודדות ביום יום".

"כל המגזרים פועלים ביחד, בפסיפס נפלא ומגוון"

מירי ארנטל נשאה בטקס דברים בשמם של מקבלי הפרס. בתחילתו היא גוללה את הסיפור המשפחתי הטרגי, שהוביל אותה ואת בעלה להקים את העמותה: "בן שנה היה מנחם בכורנו כשחלה. חיים ואני היינו זוג צעיר, ובן רגע התהפך עלינו עולמנו. בתוך זמן קצר למדנו להכיר את מסדרונות בתי החולים, למדנו מונחים רפואיים, הכרנו את כל הצוות הרפואי ונוכחנו עד כמה חשובה עשייתם. שיננו את שעות המשמרות, את מינוני התרופות, את סוגי הטיפולים ואת רשימת תופעות הלוואי הקשות. חווינו על בשרנו את הקושי הגדול לנהל חיי משפחה בזמן שמנחם נלחם על חייו. את הקושי לחייך. נאלצנו לחיות עם רגשות האשם, עם הפחד, עם תחושת הבדידות".

"לצד כל אלה, נוכחנו גם לדעת עד כמה גדול כוחן ועוצמתן של אמונה ושל נפש חזקה בהתמודדות עם המחלה. ראינו כי  כשמנחם בחר בחיים הוא נאבק וניצח את המחלה, גם כשהרופאים ניבאו לו הפסד. לצערנו, ראינו גם ראינו כיצד לאחר כ- 15 שנות התמודדות ומאבק, כשהבן שלנו הרים ידיים, גם שבוע ימים הוא לא שרד. שקעתי בחושך".

"אבל לבורא עולם היו תוכניות אחרות", המשיכה ארנטל. "הדרך שלנו התחילה בחלום שחלם בעלי, שהצית במוחו ניצוץ של רעיון. וכך אמר לי אז חיים, שותפי לחיים: 'כל הידע שאספנו ואגרנו, הניסיון שצברנו בכל השנים האלה, לא ייתכן שכל זה יהיה לחינם. קיבלנו שליחות מלמעלה, ועלינו לאסוף את עצמנו ולהעניק לאחרים את כל מה שלנו היה כל כך חסר: ליווי, תמיכה, עצה טובה, אוזן קשבת. עלינו לעזור להורים להתמודד גם עם ילדיהם הבריאים. עלינו לשבת לצד הילד החולה בבית החולים כדי שההורים יוכלו לקחת אתנחתא מהמחלה. אנחנו יכולים לספק מידע על ההליכים הרפואיים והביורוקרטיים, לתת לבני המשפחה הזדמנויות ליהנות וגם הזדמנות לבכות מכל הלב. התחלנו. את מה שלמדנו על בשרנו – ניסינו להעביר הלאה. להקל על אחרים".

"השנה אנו נכנסים לשנת השלושים להקמת 'זכרון מנחם', ששמו הסמלי מזכיר לי כל יום למה יצאנו לדרך, וגם מנחם אותי. בדיוק את מה שהיה חסר לנו – אנחנו מספקים לאחרים: בית חם לילדים החולים שאינם יכולים ללכת לגן ולבתי הספר, חוגים, עזרה בלימודים להם ולאחיהם העוברים גם הם סבל נפשי כבד. שעות הערב מוקדשות אצלנו להורים. מפגשים עם פסיכולוגים, קבוצות תמיכה, ערבי פינוק ופנאי, ועוד".

"הברכה שלי לכולנו ביום העצמאות הזה היא פרופורציות", אמרה ארנטל לקול מחיאות הכפיים של הקהל הרב באולם. "אני שומעת בדרך ל'זכרון מנחם' את החדשות. בכל בוקר מחדש המדינה מתפרקת, הכל מתמוטט, רע ושחור. והנה למחרת עוברים לסערה הבאה, ושוב קודר. המלצתי לכם היא: בואו ליום אחד אלינו, לזכרון מנחם, ותקבלו שיעור בפרופורציות. תודו על הקיים, על הבריאות, על ה'יש'. תראו איך כל המגזרים פועלים ביחד, בפסיפס נפלא ומגוון. תראו כמה הנתינה היא תוכנית הפעולה הטובה ביותר".

ארנטל ציינה באריכות את כל המתנדבים המסורים העומדים מאחורי פעילותה הענפה של העמותה, שהפרס למעשה הוא הפרס שלהם: "חיים ואני כאן על הבמה, אבל 'זכרון מנחם' אינו רק הארגון של חיים ומירי ארנטל מירושלים. אלפי מתנדבים ומתנדבות, שהבמה הגדולה הזו צרה מלהכיל, הם הזוכים בפרס ישראל הערב, וכבאי כוחם אנו ניצבים כאן. מקבלי הפרס האמיתיים הם המתנדבים הרבים, שממירים בילויים בנתינה, או ליתר דיוק – שאצלם הנתינה היא היא הבילוי. צעירים ומבוגרים שלא נרתעים מביקורים בבתי החולים, אלא להיפך, מחפשים מתי להגיע ולעזור שם. מאות בנות השירות הלאומי, שבחרו לבוא ולעשות את השירות המשמעותי והמאתגר יחד איתנו כדי לתמוך בילדים החולים, באחיהם ובהורים, ולחוות התמודדויות קשות שרובנו לא נתקלים בהן מעולם. תורמות שער הראש, שתורמות שער שטיפחו במשך שנים רק כדי לשמח ולהקל במעט על חולות שבכלל אינן מכירות. מקבלי הפרס הערב הם הצוותים המקצועיים, שיוצאים איתנו על חשבון זמנם הפנוי למחנות בארץ ובחו"ל בהתנדבות מלאה. התורמים היקרים, יושבי הראש של ועדי הידידים בתפוצות. וילדיי היקרים, ששותפים לעשייה ולנתינה".

"'זכרון מנחם' מייצגת פה הערב מאות עמותות וארגונים נוספים, טובים ומבורכים, שפועלים בישראל. אינספור מיזמים של חסד, של אנשים שמתגייסים ועושים למען האחר, שמייצגים את עם ישראל האמיתי, את הישראלי היפה שגם אם עדשת המצלמה לא תופסת אותו – הוא יוצא להושיט יד לאחר, לתרום ולעזור שלא על מנת לקבל פרס. עולם חסד ייבנה".

"ההכרה הממלכתית בי, כאישה חרדית, מלמדת על נפילת המחיצות ועל ההכרה בעשייה החשובה של כל המגזרים. בננו מנחם לא נמצא איתנו כאן הערב, אבל במובן מסוים הוא נוכח כאן מאוד. אין יום שבו אני לא חושבת על הצוואה שהותיר לנו ללא מילים: לצמוח מתוך הכאב, להפוך את המר למתוק, להמיר את האובדן במשמעות", חתמה מייסדת "זכרון מנחם" את נאומה המרגש.