בעלי לא מתקן דברים בבית

הבת שלי בת 14. היא ילדה מקסימה וחברותית, חרוצה וצייתנית. אך יש משהו שמפריע לה מאוד מאוד ביומיום: היא נפגעת ממש בקלות אם חברות מעירות לה הערות או ביקורת. היא ממש יכולה להגיע לבכי מתמשך וקשה לה להתמודד. כיצד ניתן לחזק אותה ולתת לה כלים שלא תיפגע כ"כ בקלות?

בתך נמצאת בשלב של גיל ההתבגרות, שבו חשוב מאוד הכבוד העצמי והדימוי העצמי. כדאי מאוד שתשבי עם בתך בזמן רגוע, ותנסי לברר אתה: אולי היא חושבת (כמו הרבה בני נוער) שאם היא לא מושלמת אז היא לא שווה, ואז ממילא כל מילת ביקורת הינה קטלנית בעבורה, או שאולי היא דורשת מעצמה להיות "מלאך" שאינו טועה לעולם.

במידה וכך הם פני הדברים, יש להסביר לה שכולנו בני אדם, וכולנו טועים לפעמים. ואם מעירים לנו - זה לא אומר שאנחנו לא שווים, אלא שעלינו לתקן נקודתית משהו מסוים. כמו כן, אני אוהבת מאוד ללמד את הילדים ללכת עם "פח זבל", בדמיון ולבחור איזו הערה היא נכונה ובונה וכדאי להתייחס אליה, ואיזו הערה כדאי לשים בפח האשפה. לא כל מילה של כל אחד מצריכה התייחסות וחשיבות מצדנו. אנשים אומרים הרבה דברים, וחלק ניכר צריך להשליך ל"אשפה". כך אנו חזקים יותר ויכולים להתמודד עם כל ביקורת שהיא. בהצלחה רבה!

(רבקה פינקלשטיין, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מומחית לטיפול CBT מערכתי)

* * *

בבית הורי הייתי רגילה לכך שאבא שלי מתקן כל חפץ שמתקלקל, בונה ארונות, מדפים, מחליף נורות ומסדר מחסנים. בעלי אינו כזה. יש לו שתי ידיים שמאליות. מאז שהתחתנו ידעתי שאני צריכה לחפש מחליפים. בתחילה אבא שלי היה מגיע לכל דבר. מאז שאבי נפטר, אני מרגישה שאני ממורמרת על כך שבעלי לא יכול לעשות ולתקן. מה אני יכולה לעשות?

לא כל גבר אמור לעשות מה שעושה גבר לפי הכתוב בספר. לכל גבר יש היכולות שלו, ההרגלים שלו והרצונות שלו.

גם לבעלך יש, כנראה, יכולות משלו, אבל הוא, אולי, לא ניסה מעולם לגעת במסמר. ייתכן שבאמת הוא לא מוצלח במיוחד בבניית ארונות, אבל כדי להחליף נורה לא אמורים להיות מוצלחים בבנייה. מי שלא מצליח להחליף נורה, זה לא קשור כלל ליכולות. זה קשור לכך שמישהו הוציא לו את החשק מהעשייה הזו, מישהו חיבל ביכולותיו המינימליסטיות. יכול להיות שזה קרה בעבר הרחוק, ויכול להיות שהדבר התחיל רק מאז נישואיו, כשאת טענת שיש לו ידיים שמאליות, ואחרי כמה טענות כאלה הוא אימץ את הדברים. זה הקל עליו ולקח ממנו את העול הזה, זה הקל עלייך, כי יכולת בשמחה לבקש ממישהו אחר, שלדעתך יודע "טוב יותר".

כיום, קשה לתקן, אבל אפשרי, ואולי דווקא מכיוון שאין מי שיחליף את בעלך, הוא יתמחה בזה ויעשה. תתפלאי לראות שהוא יצליח להחליף נורה, תתפלאי עוד יותר שתגלי שהוא בנה בעצמו מדף והצמידו לקיר, ואפילו תצטערי שעד כה לא השתמשת בשירותיו, כי שכנעת את עצמך שהכול נופל מהידיים שלו.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

יש לי ילד בן 3, אנין טעם באופן מיוחד, ובכל יום מתנהלות מלחמות סביב נושא האוכל. אני טורחת ומכינה לו מטעמים, והוא – מסרב לאכול. הדבר הזה "מפוצץ" אותי, וגורם לי לאיבוד אנרגיות. איך אני יוצאת מזה?

ישנן סיבות רבות שבגללן ילדים מסרבים לאכול, ולעיתים קרובות חשוב לברר מהו שורש הדפוס הזה, אך בינתיים, כמדומני שחלק מהפתרון הוא - הרפי מהילד, הרפי, ותני לד' לנהל את העניינים.

צריך להבין שברשותו של הילד, גם כשהוא צעיר מאוד, מאגרי כוח וזמן בלתי מוגבלים, ולכן, בעוד את עסוקה באלף ואחת התמודדויות, הוא מנותב רק לוויכוח המתנהל מולך. מסיבה זו הוא עלול להוביל ב"מלחמה", אף שאת המבוגרת מבין שניכם.

עוד משהו שצריך לדעת הוא שלרוב, יש לילד רווח משני מכל הוויכוחים והסערות סביב האוכל - תשומת לב אישית, סוג של "ניצחון" על ההורה, ועוד. אך אם תדעי את מקומך, היינו, שאת רק משתדלת לעזור לילד, וגידולו הוא בידי שמים, התגובה שלך תהיה אחרת לגמרי. מובן שתמשיכי להכין לו אוכל טעים ומזין, ולהגיש לו בצורה נעימה, אך אם הילד אינו רוצה לאכול - אל תפצירי בו, ופני לענייניך. אל תדאגי, הילד לא ירעב. הוא ישלים את התזונה שלו בדרכים משלו, כמו אכילת פירות וירקות, שוקו, לחמניה, דגני בוקר וכו' (גם לגבי זה, אל "תעמדי לו על הראש").

כשהילד יראה שההתנהגות הזו אינה מביאה ל"מלחמה", הוא יאבד את הרווח המשני או הראשי שלו, והתוצאות עשויות להפתיע אותך! ומובן שתפילה לסייעתא דשמיא היא מצרך נחוץ תמיד לפני הכל.

(אסתר נזרי, מטפלת מוסמכת ב-EFT ובדמיון מודרך, סופרת ומרצה)