14 שנה בכלא: אלו חייו המופלאים ומעוררי ההשראה של חולה ALS

רבי אברהם דוד וייס ממונסי חולה מזה 14 שנה במחלה הקשה ALS. זוהי מחלה ניוונית הפוגעת אל-חזור בעצבי התנועה, ועדיין אין עבורה תרופה יעילה. המחלה פוגעת בעצם בתאי העצב שאחראים להפעלת השרירים בגוף, אבל ברגע שהשרירים לא מופעלים הם הולכים ומתנוונים עד לשיתוק.

למרות שהגוף הופך להיות שבר-כלי, המוח לא נפגע וגם לא שרירי העיניים. גם חמשת החושים לא נפגעים, כך שהחולה מוצא עצמו עם מחשבות, רצונות, שומע הכל, רואה הכל, אך סגור בכלא מעיק.

אך הרב אברהם דוד מוכיח ב-14 שנות מחלתו כי בכל מצב רפואי הבחירה עדיין נשלטת! ובלשונו: ALS בראשי תיבות "Always smile" – תחייך תמיד! איך אומר רבי אברהם דוד? "לי יש ALS, ל-ALS אין אותי"...

למרות מחלתו הקשה, חיוך קורן שפוך תדיר על פניו של רבי אברהם דוד. במהלך המחלה הוא איבד את כח הדיבור, השרירים לא נשמעים. אבל ביכולתו לתקשר באמצעות שֶׁקֶף עם טבלת אותיות. יש לו אחד כזה עם אותיות אנגליות, לשימוש בשפה האנגלית, ועוד אחד עם אותיות א"ב לשימוש בשפות לשון הקודש ואידיש.

אחד הפרופסורים הגדולים ניגש אליו ובפיו השאלה הבאה: "אֵייבּרִיהֶם!, אני רוצה להפנות אליך שאלה מיוחדת. אבל אתה חייב להשיב לי עליה. אֵייבּרִיהֶם – אתה מוכרח לענות לי עליה את התשובה האמיתית לאמיתה!"

הרב אברהם דוד מאזין לבקשתו המוזרה של הפרופסור, ומכוון את עיניו לשקף האותיות. אות מצטרפת לאות, והתשובה מגיעה: ב-ב-ק-ש-ה!

הפרופסור פותח את סגור ליבו. "אני האדם הכי מאושר בסביבה", הוא אומר. "התחתנתי עם אשה טובה כלילת המעלות, אני מתגורר בארמון בשכונת יקרה במאונט-קיסקו. שני בָּנַי עורכי-דין מצליחים.  יש לי כל מה שאני רוצה – אני יכול לממש כל חלום…

"אבל כשאני בוחן את עצמי מולך", אומר הפרופסור לחולה הקשוב, "אתה מנצח. אתה אדם כזה שמח! מאושר! מלא שמחה! אתה חייב לחשוף בפני את סוד השמחה שלך! אתה לא יכול לדבר, לשוחח, ליהנות, לחוות, אין לך כלום. ובכל זאת אתה מתעורר בבוקר ופניך מאירות! – אני, איך לומר, מקנא בך!"

הפרופסור ממתין, מצפה לתשובתו של הקליינט שלו, שעמל לצרף אות לאות על ידי מצמוצי עיניים. התשובה המתקבלת היא: "When you learn the DAF you will know what that means" – "כאשר תלמד את הדף (היומי) – תבין את הענין!"...

כי אין מה שגורם לרבי אברהם דוד לחייך יותר מאשר תורתנו הקדושה, אותה הוא כל כך אוהבת. מדי יום, כאמור, הוא מספיק ללמוד עם 7 חברותות, להאזין לשיעור על הדף היומי ושאר שיעורים נוספים.

פרופסור נוסף בבית החולים, שהתרשם מאוד מאישיותו של החולה המיוסר והנאצל, שאל אותו תמיד: "אֵייבּרִיהֶם! מה אני יכול לעשות בשבילך?"

והרב וייס, שידע שהפרופסור יהודי, ענה: "תניח תפילין".

"זה לא", השיב הפרופסור, ובהזדמנות נוספת: "אֵייבּרִיהֶם! מה אני יכול לעשות בשבילך?"

"תניח תפילין", משיב החולה. "אוי, זה לא", מתחמק הפרופסור.

כך הדבר חזר על עצמו שוב ושוב עד שהרופא נשבר. הוא הניח תפילין ולפתע פרץ מעיניו מעיין דמעות. נקב במנין השנים המדויק בהן לא הניח תפילין, ובכה ובכה ובכה...

"אני שמח כי אני לומד תורה"

ארגון 'דרשו' עורך מפעם לפעם שבתות גיבוש ללומדי הדף היומי. בשבת האחרונה השתתף אף הרב אברהם דוד וייס. בתום השבת, ניגש אליו הכתב, ושאלה בפיו: "כיצד אתה כל כך שמח?".

מסתבר, שגם למצמץ בעיניים זה לא כל כך פשוט. הרב וייס זקוק לטיפות שיחזירו את הלחות לעין. לאחר שהטיפות מוזלפות, שקף האותיות מתייצב, עיניו הטהורות של החולה מתבייתות על אות, ועל עוד אות, ועוד אחת – והנה נוצרת לה מילה:

"אני", ועוד אחת: "ש-מ-ח".

כמו במברק, בו יודעים לייקר כל אות ואות, גם כעת יודעים להעריך כל אות ומילה שבוקעת מעיניו של החולה המיוסר, עד שהן מצטרפות לסיסמת חייו: "אני שמח כי אני לומד תורה".

לפני למעלה משנה, בכ"ו אדר א' תשע"ט, זכה רבי אברהם דוד לחגוג את סיום הש"ס, לאחר ללימוד יום יום של הדף היומי במשך שנים. חודשים לפני כן נכנס אליו המלחין רבי אייזיק האניג, ושאלה בפיו: "נפל לי בראש לחן נפלא. לאיזה מילים לחבר אותו. האם ל'רפאנו השם ונרפא', 'רחם נא', או ל'ראה נא בענינו'?", הוא שואל את הרב וייס, שמשיב לו: "ל'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי'!"...

אומרים שהרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל התבטא אודותיו, שחצי עולם מתקיים בזכותו (בזכות ייסוריו ותורתו).

במשך תקופה, שהה רבי אברהם דוד במרכז הרפואי בוסטון. כאשר ערכו לו בדיקות תקשור באמצעות מחשב, הציגו בפניו שאלות שונות.

"האם אתה שמח שקבוצת ... זכתה בבייסבול? שאל הרופא.

"אני לא יודע", משיב החולה. והרופא בשלו: "אֵייבּרִיהֶם, עליך להשיב ב'כן' או 'לא'. כל תשובה אחרת לא מתקבלת".

"אז תשאלו אותי דברים שאני יודע", משיב החולה באמצעות עיניו. "שאל אותי כמה מסכתות יש בש"ס? כמה דפים במסכת יבמות?"

הרופא משיב: "לא מבין אותך. קבוצת ... הפסידה במשך 20 שנה ברצף, וכעת סוף סוף זכתה, אז אתה לא מסוגל לומר אם אתה שמח?!"

"אני יכול לומר דבר אחר", משיב הרב וייס, "זה מלמד אותי שגם אם אתה מפסיד במשך 20 שנה, אל תתייאש – בסוף אתה עוד תנצח!", והרופא נאלם דום...

באדיבות אתר 'דרשו'.