אין כישלונות – יש למידה!

אם מאמר זה היה נופל לידיכם לפני 140 שנים, הייתם יושבים כעת וקוראים אותו לאור עששית.

דמיינו את העולם שלפני המצאת הנורה… קשה להאמין איך התנהלו החיים ללא הנורות התלויות מעל ראשיכם ממש כעת.

את הנורה החשמלית המציא תומס אדיסון. המצאה זו נחשבת לאחת ההמצאות הגדולות והחשובות ביותר בהיסטוריה. פיתוח ההמצאה היה משימה לא קלה בכלל. למעלה מ-2,000 ניסיונות עשה תומס אדיסון עד שהגיע לנוסחה המוצלחת של נורה, שדולקת למעלה מ-1000 שעות לפני שתישרף.

לדמיין את מה שעבר על אדיסון בדרך להצלחה זה בלתי נתפס. בואו נדמיין… לוקח מר אדיסון חומרים כאלה ואחרים, מסדר כל דבר במקומו, מחבר, מדביק, מחזק ומכוון, סוגר את הנורה בזכוכית אטומה לבל יכנס חמצן, ואז, בהתרגשות, הוא מחבר את הנורה לזרם החשמל, ו… פיצוץ! המנורה נשרפה כליל. הוא מחליט לשנות קצת את המבנה, מחליף חומרים, שוב מחבר לזרם חשמלי ו… פיצוץ! הדבר הזה חוזר על עצמו לא 10 פעמים ולא 500, לא 1400 וגם לא 1800… 2,000 פעמים! לא יאמן!

עיתונאים מאותה התקופה שאלו את אדיסון - איך לא נשברת? איך לא התייאשת? מאין שאבת את הכוחות לעוד פעם ועוד פעם?

תומס אדיסון השיב להם בביטול, כמי שאינו מבין כלל מה הם רוצים...

"נכשלתי? ממש לא! רק מצאתי אלפי דרכים שאינן עובדות! לא נרתעתי, כי כל ניסיון כושל שאני נפטר ממנו הוא צעד אחד נוסף קדימה".

תומס אדיסון מעולם לא הרגיש שהוא נכשל. הוא תמיד למד, גם מהדברים שלא הניבו תוצאות לשביעות רצונו. הוא הביט על אותם הניסיונות שלא צלחו כעל עוד צעד בדרך להצלחה. כך לא, וכך לא... הא... גם זה לא טוב. וזה?… גם לא! אז הנה, אולי ככה יהיה טוב יותר? עוד  פעם ועוד פעם. לאחר כל ניסיון שכשל הוא הרגיש שמחה, על שהתפטר מעוד צעד כושל. עד... שלבסוף הצליח!

כשלומדים מטעויות לא נכשלים. רק מחכימים!

הנטייה הטבעית שלנו היא לבחון את יכולותינו בהתבסס על הצלחותינו או כישלונותינו בעבר. אם פעם נכשלתי במקצוע כלשהו, כנראה שאינני יכול, זה לא מתאים לי… אם לא הצלחתי בדבר זה, עלי לעזוב ולנסות משהו אחר… כי נכשלתי! זהו!

אך זו היא טעות יסודית! עלינו לשאוב כוחות מהכישלונות שלנו בעבר, ולראות אותם כמי שאינם יכולים להעיד כלל על העתיד, כי בעבר פעלתי בצורה כזו, ובעתיד אני יכול לפעול אחרת.

איך? מה השתנה?

יש שינוי ענק!

בעבר היית מנוסה פחות, עדיין לא ידעת מה לא טוב, מה לא נכון. אך היום אתה מלא בחכמה. בעצמך ראית מה לא עובד ומה לא מצליח. האפשרויות שלך להיכשל הצטמצמו פלאים, עוד רגע קט אתה נושק להצלחה! כי הכלל הוא שאין כישלונות. יש למידה, תובנות וצבירת ניסיון!

נו, באמת, אתם בטח שואלים את עצמכם... למה להתעלם מהמציאות? ניסיתי לעשות משהו, לא הצלחתי, אז נכשלתי! זאת עובדה. למה לעוות אותה?

שאלה מצוינת!

התשובה היא, שכדי לומר ש"אין כישלונות" על דבר שלא הצליח, אי אפשר רק להשתמש בסיסמאות המתאימות לשמשות רכבים. צריך לעשות מעשה!

בשביל להפוך כישלון להצלחה עלינו לעקור את המחשבה שנכשלנו, ובמקום זה ללמוד וליישם, לשנות דרך, לקום מן הנפילה, לנער את האבק ולצאת עם תובנות לעתיד.

כשאנו מסתכלים כך על החיים, איננו מתעלמים מהכישלונות, אלא בפירוש מישירים אליהם מבט ורואים אותם כשיעור לחיים, כמקור ללמידה ויישום.

את הרעיון הזה כבר לימד אותנו הסבא מסלבודקא זצ"ל.

הגמרא אומרת: "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תערער אחריו ביום, שמא עשה תשובה". נדייק בדברי הגמרא, ונשים לב כי הדבר הזה נאמר דווקא על "תלמיד חכם" ולא על מי שהוא רק "חכם", שכן יש הבדל מהותי בין "תלמיד חכם" ל"חכם".

ה"חכם" הוא אדם שבטוח בדרכו. הוא חכם! אם דרכו כשלה - חכמתו התנפצה, כי בחכמתו הוא הטווה לו דרך, וזו נכשלה... אך תלמיד חכם הוא אדם שטרם היותו חכם - הוא גם תלמיד. הוא לומד  ולומד, ואם הוא חטא - הוא לומד, וכשלומדים - בהכרח מחכימים. הוא ודאי עשה תשובה וסיגל לעצמו דרך חדשה שבה לא יחטא שוב.

לא סתם נאמר "שבע יפול צדיק וקם". שבע פעמים? הלא למדנו שהחוטא ושונה נעשה לו כהיתר? איך אנו נותנים לצדיק הזה ליפול שבע פעמים, ועוד צדיק הוא יקרא?

אלא הצדיק הוא מי שלומד מהנפילות שלו! מהכישלונות שלו!

כשכך היא דרכו, אין הדבר נעשה לו כהיתר, שכן הוא השתמש בנפילה ללמידה. הוא ודאי שינה את דרכו והתעלה לגבהים שטרם הכיר לפני הנפילה. הוא כבר יודע מה יפיל אותו וממה להיזהר, ואדרבה, לצדיק הוא יחשב רק אחרי הנפילות, אותן נפילות שהעשירו אותו בידע ובניסיון לזהירות יתירה בעתיד מהדרכים בהן הוא עלול ליפול.