לא תישארו אדישים: כך ניצל נתן שטראוס ממוות בטוח

107 שנים חלפו מאסון הטיטאניק. ביום רביעי בכ"ג בניסן תרע"ב החלה הטיטאניק, ספינת הפאר הגדולה, את הפלגתה כשעל סיפונה לפיה ההערכה 2,208 נוסעים ואנשי צוות. ביום ראשון קרוב לחצות הלילה הבחין המלח שניצב על חרטום הספינה בקרחון ענק. הנווט היטה את הספינה שמאלה, ותוך כדי כך היא התנגשה בקרחון הענק שיצר חתך באורך של כמה מטרים בדופן הימני ופרץ את חמשת המדורים הקדמיים. בתוך שעות ספורות שקעה הספינה הבלתי ניתנת לטביעה. בשעה 2:40 לפנות בוקר התבררו ממדי האסון: 1,517 איש ייסחפו למים הקפואים, רק 712 יינצלו. הטובעים האומללים היו אלו שרכשו במחיר מפולפל את הכרטיס ש"זיכה" אותם להפליג בהפלגת הבכורה של הספינה היוקרתית. בין הטובעים היו שועי עולם.

בעיתון 'יתד נאמן' מובא סיפור בלתי ידוע, אודות איש יקר שניצל מההפלגה האומללה: הפילנתרופ נתן שטראוס, שברגע האחרון החליט להיעדר מן ההפלגה.

כה היה המעשה: שטראוס היה פילנתרופ אמריקני שהתאהב ביישוב הישן של ירושלים, בחצרותיה של העיר העתיקה, בתלמידי החכמים שסעדו את ליבם רק בלחמה של תורה, ובילדי הפלא שחוכמת ירושלים ניכרה על פניהם.

הקשר הנפשי של שטראוס עם אנשי ירושלים נוצר ביום אחד כשעשה את דרכו ברחוב 'שער השמים' שבעיר. כך אירע המעשה, כפי שסיפרה לימים בתו: "עבר לידו אביון קשיש לבוש סמרטוטים כורע תחת שק כבד. אבא מיהר לשלוף מספר מטבעות מכיסו ושם אותן בכף ידו של המסכן, מבלי שאותו אביון אף התכוון לבקש נדבה. האיש לא פנה להודות לאבא ואף לא אישר את הנתינה בתנודת ראש, אלא שב על עקבותיו במורד הרחוב ומסר את הכסף שבידו לאיש קטוע רגל, שישב לו בפתח אחת החצרות. אבי השתאה לפשר התנהגותו של האיש… מעשה זה קרע לו אשנב לעולמם של תושבי ירושלים המיוחדים במינם ולאופיים הנפלא".

בשנת תרע"ב ביקר שטראוס עם משפחתו ומשפחת אחיו בירושלים, והיה אמור לעזוב את הארץ לאנגליה, וממנה להמשיך לביתו שבארצות הברית בהפלגת הבכורה של הטיטאניק.

על החמצת ההפלגה שהסתיימה בטרגדיה, מספרת הבת, כפי שמובא בספר 'ועמך כולם': "כל ההפצרות והתחנונים על ליבו של אבי לחדול מעיסוקו הבלתי פוסק במצבם של תושבי ירושלים, נפלו על אזניים ערלות. הוא פשוט לא יכול היה לנתק עצמו מהעיר העתיקה. בסופו של דבר הוריה של שרה (היינו, אחיו של שטראוס, איזידור ורעייתו, שגם ביקרו בארץ), החליטו לצאת לדרכם בלי הוריי, ועזבו לאנגליה במועד המתוכנן. אבי היה כל כך שקוע בענייני העיר, עד כי בקושי עלה בידו להיפרד מהם. כל ערב היה שב למלון חיוור, עייף ותשוש, ולדברי אמי, אפשר היה לחוש את הכאב שהטיל סבלם של יהודי ירושלים בבשרו שלו".

בעוד שטראוס מחפש דרכים נוספות ויצירתיות לעזור ליהודים שכה התחבבו עליו, עזבה הטיטאניק את חופי לונדון. "כל זמן השבעה אחר אחיו איזידור, שטבע עם הטיטאניק, התנחם אבא במחשבה אחת בלבד, מחשבה שלא עזבה אותו. הוא ידע שהקב"ה הציל את נפשו למטרה נעלה. הוא הבין שדאגתו והתעסקותו במצוקתם של יהודי ירושלים הרעבים ללחם, הן הן שעמדו כחיץ בינו לבין קבורה בלב ים", סיימה הבת את סיפור ההצלה.

בחומש ויקרא מובא הפסוק: "וכי ימוך אחיך עמך" (כה לט). על כך מבואר במדרש רבה: "הדא הוא דכתיב (משלי יא יז) 'גומל נפשו איש חסד'. היינו, שאיש חסד חושב שהוא מתחסד עם הזולת, אך האמת היא שהוא דואג לנפשו. על כן נאמר: 'וכי ימוך אחיך עמך' – העוני והחסר של השני הוא לטובתך, כדי שתוכל באמצעותו להציל את נפשך.

באדיבות אתר 'דרשו'.