להיות הורים לילד עם קשיי וויסות

הורים לילד בעל קושי בוויסות ניצבים בפני אתגר הדורש התמודדות שאינה פשוטה.

נראה שהילד אינו מגיב לדרישות שדורשים ממנו, אינו ממושמע. ההורים מגיבים בכעס, מתריעים וחוזרים על בקשותיהם שוב ושוב. המשפט הנפוץ בפי הורים לילד כזה הוא "כמה פעמים אני צריך לומר לך?" כמה פעמים, באמת? גם הילד לא יודע.

קשה להורים לקבל את מה שנדמה להם כחוסר אכפתיות מצד הילד, בעיקר כשזה נוגע לערכים החשובים להם כגון לימודים, ציות וגילוי אחריות.

ההתנהגות הפזיזה והצורך בריגושים גורמים לילד להתקרב לעתים תכופות לגבול של מצב סיכון. הוא מטפס למקומות גבוהים, רץ ומשתולל. ההורים חוששים שיאונה לו רע, הם חיים בתחושה שאי אפשר לסמוך עליו ושיש לעמוד לצדו ולדאוג לביטחונו בכל עת. מצב ה'היכון' שואב מהם אנרגיות ומתחים. הילד, לעומתם, מרגיש בטוח יותר. אדם מרגיש בדרך כלל ביטחון יותר מאלה החרדים לשלומו, כפי שאדם הנוהג במכונית במהירות מופרזת מרגיש ביטחון במעשיו ותחושת שליטה, לעומת היושב לצדו שמצוי בפחד.

לעתים עולות אצל ההורים מחשבות שליליות כלפי הילד וכלפי עצמם, כמולידיו ומחנכיו: "לא נעים לראות אותו, הוא מוכיח שאני הורה גרוע", "איני אוהב את הבן הזה שלי".

כשההורים מעלים בדעתם את עתידו של הילד הסובל מקשיי ויסות, התמונות העולות בדמיונם מעוררות בהם בהלה. הלחץ מאיים עליהם, ומכניס אותם לסבך של תסכולים וכעסים כלפי הילד.

גם תגובות, טענות והערות המגיעות מן הסביבה מעוררות בהורים רגשות שליליים כלפי הילד וכלפי עצמם.

כשמתעוררים חילוקי דעות, מתחים וכעסים בין ההורים ביחס לתגובות הנכונות כלפי הילד, מתעצמים חוסר הביטחון וחוסר הבהירות לגבי הדרך הנכונה לפעול. כתוצאה מכך, תחושת חוסר האונים צוברת ממדים גדולים יתר ונותנת תוקף-כביכול לחששות מפני העתיד.

לכל הורה קשה לקבל את המציאות של ילד שיש בו חריגות כלשהי שאינה מוערכת כטובה. ההורה נאלץ להשלים איתה, ולוותר על חלום הילד המושלם וה"מוצלח".

אכן, הורים לילד עם קשיי ויסות מצויים בתוך תפקיד ארוך המקיף את כלל חייהם.

ולא זו בלבד, אלא התנהלותם במשך החיים, הן כלפי הילד והן זו שהוא רואה רק מבחוץ, מהווה דוגמה חיה עבורו ומשפיעה על תפיסתו. רגשות ההורים כלפי הילד וכלפי עצמם, משפיעים על הקשר עם הילד ועל בנייתו הרגשית. חסכים ומעצורים אישיים שלהם ישפיעו על חייו, למשל – ישפיעו על החלטתם אם לספק לו טיפול או למנוע זאת ממנו.

כיצד ימלאו ההורים את תפקידם על הצד הטוב ביותר?

להלן יינתנו נקודות להתבוננות, רעיונות ודרכי עבודה עצמית עבור ההורים. ראוי להדגיש כי רובם ככולם של הרעיונות הללו טובים להורים לכל סוגי הילדים. מכל מקום, נראה כי חשיבותם עולה כאשר מדובר בילד עם קשיי ויסות.

דוגמה אישית

אחת הדרכים שבהן יכולים ההורים להשפיע השפעה ניכרת על ילדם המתמודד, לטוב ולמוטב, היא דרך הדוגמה האישית.

כל ילד נזקק לדוגמה אישית טובה ומחנכת. אצל ילדים בעלי קשיי ויסות, לדוגמה האישית יש תפקיד חשוב במיוחד. ילד הרואה מולו דוגמה אישית של התמודדות נכונה מול אתגרים הדומים לאלה שלו, לומד מכך דרכי התמודדות. הוא מקבל רעיונות אשר יוכל ליישמם בעת שיעמוד הוא מול אתגרים דומים. לכן, מועיל מאוד שבכל אחד מן האתגרים שהילד מתמודד עמם, הוא יקבל מסביבתו דוגמאות של התמודדות חיובית. מן הדוגמה יוכל להפיק לקחים ולהפנים דרכי התנהגות.

בנוסף לדרכי התמודדות עם קושי מסוים, הדוגמה האישית גם מעבירה לילד את הגישה הנכונה כלפי קשיים והתמודדויות באופן כללי. על ההורה להרגיש כי הוא ניצב כל העת בעמדה של הדגמה למושגים כגון: סבלנות, הקשבה, מודעות, זיהוי רגשות וביטויים.

אמנם, אם הפער בין התנהגותו של ההורה לבין יכולותיו של הילד הוא עמוק מדי, והדוגמה האישית מחייבת את הילד מעל ומעבר לכוחותיו – לא יהיה בה תועלת. דוגמה אישית גבוהה מדי – משפיעה בצורה הפוכה. הילד יקבל חלישות דעת כאשר יחוש כמה רחוק הוא מן ההתנהגות הרצויה. הוא יתבייש וירגיש חסר יכולת. בשל התחושות הבלתי נעימות, הוא יתרחק רגשית ולא יישם את ההתנהגות המודגמת.

אם כן, הדוגמה האישית המועילה היא דוגמה אישית אשר איננה מלחיצה את הילד, ואינה דורשת ממנו מעבר לכוחותיו. דוגמה אישית טובה תמחיש לילד כי גם הוריו נתקלים באתגרים, וכשכך קורה – הם אינם מתייאשים ואינם נעצרים, אלא מתמודדים ומתאמצים להתגבר. על מנת שהילד יתחבר אל הדוגמה האישית והיא תקדם אותו, אין להדגיש רק את ההישגים ואת התוצאה הסופית, אלא יש להתמקד לא פחות בקשיים שבדרך. הדגשת העבודה והעמל, תגרום לילד להעריך את המאמץ. כך יחפוץ גם הוא להתאמץ לגבור על אתגריו.

הספר ''ADHD - להכיר ולהצליח''

מסרים חשובים שאפשר להנחיל לילד דרך דוגמה אישית

קבלת המציאות

קבלתו של הילד את עצמו ואת קשייו, תלויה בקבלה של הוריו. האופן אשר בו קיבלו ההורים את המידע על קשיי הקשב של בנם, הוא דוגמה אישית שלה השפעה משמעותית מאוד. הילד חש כמה שלווים הוריו, כמה הם משלימים עם המציאות – או להפך. קשה מאוד יהיה לשכנע אותו לקבל את מצבו ולהשלים עמו, אם ההורים משדרים שדר הפוך.

אם יקבלו ההורים את המציאות ולא יתכחשו לה, ימנע הדבר גם הכחשה מצד הילד. הדוגמה האישית תקל עליו לקבל את מציאותם של הקשיים, והוא לא ינסה להתעלם מהם.

השלמה עם נפילה

הדרך המוצלחת להטמיע בילד כי נפילה איננה כישלון ואינה סוף העולם, היא שוב – דוגמה אישית טובה. לא קל להתמודד עם ילד בעל קשיי ויסות, ורבות הנפילות שההורים עלולים להיכשל בהן. טוב לדעת, שגם אם ההורים שוגים לפעמים בהתנהגותם מול הילד, הם יכולים מן המקום הזה ממש להשיג לו תועלת וקידום. הילד לומד רבות מן הדרך שבה ההורה מקבל את עצמו ואת טעויותיו. הורים ומחנכים שנכשלים לפעמים בתגובה לא-נכונה, אם אינם שוקעים בטעות ואינם נבהלים ממנה יתר על המידה, אלא מודים בטעותם וממשיכים להשקיע הלאה כפי שצריך, מעבירים לילד מסר חשוב ביותר. אם הטעות אינה מביאה אותם למסקנה כי הם אינם מחנכים מוצלחים, אלא הם קמים וממשיכים הלאה לכיוון המטרה – הילד לומד שלא להתייאש בעקבות טעויותיו-הוא.

פעמים רבות מאוד חווה הילד חוויה של נפילה; הוא רוצה להיות ילד טוב ולעשות את המעשה הנכון, אך נכשל בתגובות פזיזות. הדוגמה האישית של הוריו ומחנכיו במקרי נפילה שלהם, תלמד אותו שלא להיבהל מכישלון. הוא ילמד להתרומם, להמשיך להתאמץ ולהשקיע גם הלאה.

שילוב נוקשות ורכות

בספרי  ADHD" -להכיר ולהצליח" דובר רבות על החשיבות של הגישה הנכונה, המעניקה לילד קרבה ואכפתיות בשילוב עם גבולות נחושים.

נוסף על כל אשר פורט בספר, תועלת מיוחדת נוספת ניתן להפיק מהגישה הזו. היא מהווה דוגמה אישית מצוינת לשילוב בין רגשות והתנהגויות שנראים כסותרים זה את זה.

כאשר הורה מגיב להתנהגות שלילית של בנו ברוגע אך בעוצמה, ברגישות אך בנחישות, הוא מעביר לילד דוגמה אישית חשובה. שימוש במשפטים כגון: "כך לא עושים, אני לא מסכים בשום אופן להתנהגות אלימה"; בלוויית הבנה לדחפים של הילד: "אני מבין שחברך פגע בך, ומעשיו היו מאוד לא ראויים", מלמדים את הילד כי אפשר לראות בו-זמנית את שני הצדדים של המטבע. מדוגמה משולבת כזו, הילד לומד להתייחס באופן שקול ונאות לרגשותיו ולתגובותיו.

הקשבה וסבלנות

אם הורים יהוו דוגמה להקשבה נכונה, ילמד גם הילד להקשיב לזולתו. כאשר הילד מבקש לשתף את ההורים באשר קורה עמו, יש להקשיב לו ולהיות עמו באופן מלא. פעמים רבות אין להורה די סבלנות כלפי הילד, בפרט בזמנים אשר בהם הוא מתנהג שלא כשורה. כדי לאזן את אותן פעמים, חשוב מאוד להקדיש לו סבלנות והקשבה מלאה כאשר משוחחים אתו בזמנים אחרים.

הגדרת רגשות

אחד הקשיים שהילד מתמודד עמם, הוא התפרצויות הנובעות מרגשות גואים. דיבור אודות רגשות מלמד את הילד להשתמש בשפה רגשית, לזהות את רגשותיו ולבטא אותם. ילד החי בסביבה שבה משוחחים על רגשות, לומד להגדיר לעצמו את רגשותיו. בהשפעת הסביבה, הוא גם מתיר לעצמו לחוש רגשות כגון כעס, עצב או אכזבה. המודעות לרגש ממתנת אותו; הגדרת הרגש מכניסה אותו לפרופורציה. כאשר הרגש מובן ומקובל, הילד רגוע ויכול יותר לשלוט בעצמו ולבחור דרך תגובה ראויה. כך יצליח יותר לזכור את האסור והמותר, ולפעול בתוך גבולות מקובלים.

כפי שהורחב בפרקים הקודמים, יש ללמד את הילד באופן תיאורטי להבדיל בין הרגש – שהוא מותר, לבין תגובה מעשית לא-ראויה. אולם, לא תהיה תועלת רבה בלימוד כזה, אם הדוגמה האישית של ההורה תשדר את ההפך. על מנת שהילד ילמד לתת מקום לרגש שלו בלי להתפרץ, עליו לראות דוגמה אישית נכונה. עליו לראות במוחש כיצד ניתן לכעוס בגלוי מבלי להתפרץ, לכאוב מבלי להתפרק. אם ההורים אינם יודעים לבטא רגשות בצורה מרוסנת, קשה יהיה להם להקנות לו שליטה בתגובותיו.

התרחקות מאלימות

בעבודה עם הילד, יש להמעיט מאוד בענישה גופנית. ענישה גופנית מחנכת את הילד כי השימוש באלימות הוא לגיטימי. הילד לומד להגיב מתוך דחף גופני כאשר עניינים אינם מסתדרים לפי רצונו. גם בפן המעשי, השימוש באלימות או בכוח כלפי הילד איננו מומלץ. התנהגות אלימה מונעת התפתחות ומכריחה את הילד להישמע, שלא מרצונו וללא בחירה. לעומת זאת, אם הילד מקבל רק דרישה מילולית נחושה, עליו ללמוד לנהל את עצמו נכון כדי להישמע.

ככל שהילד מתרגל מַעֲבָר ממצב למצב בכוחות עצמו ובניגוד לרצונו, הוא לומד להפעיל את עצמו מתוך בחירה ורוכש כושר ניהול עצמי. בנוסף על כך, הדוגמה האישית של ההורה תמחיש לו כיצד ניתן לדרוש דרישות בנחישות וללא אלימות.

מתוך הספר "ADHD - להכיר ולהצליח", הספר זוכה פרס שר הבריאות בתחרות הספרים. בקרוב יצא גם בשפה האנגלית.