דווקא מתוך חסרון העבודה בשמיטה, זוכים לרווח כפליים

ידועה ומפורסמת הקושיה: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?", מדוע דווקא במצות השמיטה הזכירה התורה שהציווי לכך ניתן למשה בהר סיני, מה שלא נאמר בכל שאר המצוות? רש"י מסביר כי בא הכתוב ללמדנו כי כמו ששמיטה נאמרו כל כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה בסיני, כך כל המצוות נאמרו כל פרטיהם ודקדוקיהם בסיני. ובכל זאת, עדיין יש מקום לשאול, למה חיכתה התורה ללמדנו זאת רק כאן, ולא כבר במצווה ראשונה שבתורה?

מבאר הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בספרו "בן איש חי" (דרושים), שלהר סיני יש קשר מיוחד דווקא עם מצות שמיטה - בשניהם אנו מוצאים שהחיסרון הוא בעצם היתרון. את הר סיני בחר ה' דווקא בגלל נמיכותו משאר ההרים שהיו גבוהים ורמים ממנו בהרבה, וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק "למה תרצדון הרים גבנונים", שאפילו שבאו ההרים וביקשו שהקב"ה יתן עליהם את התורה, והר סיני בכלל לא בא לטעון, יצתה בת קול ואמרה להם, למה תרצו לדון עם הר סיני, הרי כולכם בעלי מומין אצל הר סיני, כי מי שהוא בעל גאווה הוא בעל מום. ובזכות שהר סיני הקטין עצמו, זכה ליתרון וניתנה עליו התורה.

וכך הוא גם במצות שמיטה - חסרון העבודה בשנה השביעית, הוא למעשה יתרון גדול. אף על פי שלא זורעים, ולכאורה מפסידים ומחסרים ממון, למעשה מרוויחים כפלי כפלים, שהרי הבטיחה אותנו התורה "וצוויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (לקמן פסוק כ"א). כלומר, יש הבטחה וברכה מן השמים לשלוש שנים. וכן בכל מצוה שנראה שמחסר ממונו לכבוד השי"ת, ובאמת דווקא בזכות זה זוכה לברכה מן השמים.

* * *

אמנם הבטחת "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים" - מתייחסת לזמן שהשמיטה נוהגת מן התורה, כאשר רוב ישראל יושבים על אדמתם. אולם ודאי, שגם כיום כשהשמיטה נוהגת מדרבנן, ובפרט כשעושים מסירות נפש, אין מפסידים חלילה משמירתה, שהרי "אמר הקב"ה: שמעו לי, שאין אדם שומע לי - ומפסיד!" (מדרש רבה דברים פרשה ד').

בזמננו, ברוך ה', שומרים כמה אלפי חקלאים את דיני השמיטה, מתוך בטחון בה' יתברך, שאין מפסידים משמירת המצוות בהידור, אלא רק מרוויחים מכך.

לפני כחמישים שנה - לא היה הדבר פשוט כלל וכלל! החקלאים שומרי השמיטה נזקקו לגבורה נפשית רבה לעמוד איתנים ומחושלים - והם ניצחו בתוקף אמונתם, וראו נסים מופלאים!

אחד המושבים היחידים באותו זמן ששמרו על שמיטה כהלכתה, היה מושב קוממיות. במשך השנים, חשו אנשי המושב שמיטה אחר שמיטה את השגחת ה' על שדותיהם.