למה טליה צימברג אוספת לכלוכים מהרצפה?

כשהייתי בת 6, אמא לקחה אותי להצגת ילדים בתאטרון. הצגה עם המון בובות גדולות, שבתוכן אנשים, פעלולים והמון קישוטים.
איך אני זוכרת זאת? אך ורק בגלל שיש לי תמונה, מהמצלמות האלו שהיו מוציאות מיד את התמונה, ואז היה צריך לנפנף עד שהיו מתחילים להופיע הצבעים.

בשבת האחרונה, אמא סיפרה לי מה קרה באותה ההצגה. האולם היה מפוצץ בילדים צועקים ונרגשים, ובאמהות שדאגו להביא לילדים חטיף כדי שיהיו רגועים.
וככה גם אמא שלי, הביאה לי חטיף ורצתה לתת לי אותו בהצגה, אך אני הבטתי בה בהלם ואמרתי: "אמא, אסור! אסור ללכלך פה! אני אוכל אחר כך".

אמא שלי הייתה מופתעת איך לילדה קטנה כל כך יש הבנה ומשמעת עצמית לגבי עניינים כאלו. היא גם הייתה מספרת לי שמרגע שלמדתי ללכת - הייתי הולכת, מרימה לכלוכים מהרצפה, וזורקת לפח.
אהבתי את המדינה שלי, ואני עדיין אוהבת וחושבת שמן הראוי שצריך לשמור עליה, לנקות ולא ללכלך מלכתחילה.

אבל מאז שחזרתי בתשובה, אני מרגישה את זה הרבה יותר כשליחות.

יש לאנשים נטייה להכליל, נטייה רעה ומגונה. נכוויתי מהנטייה הזאת בעברי כאשר הכלילו ואמרו "כל הגרים ככה" ושפטו אותי לרעה ללא עוול בכפי. אני חושבת שזה הרגל מגונה, לשפוט ולהכליל אוכלוסיות שלמות בגלל מעשה של אדם אחד או שניים, או יותר גרוע, בגלל דעות קדומות.

אז בכל פעם שאני נמצאת במקום ציבורי, ואפילו ליד חברות, אני שמה לב היטב היטב למעשי כי אני לא רוצה שאם בטעות אעשה מעשה לא נאה, ישפטו את כל הקהילה הדתית.

אז אם אני הולכת ברחוב ורואה נייר זרוק, אני מרימה וזורקת לפח. לעולם לא אשליך אשפה לרחוב. באוניברסיטה אני לא מרימה את הקול בכלל, ובקושי ניתן לשים לב אלי, תמיד מדברת בצורה אדיבה ובחיוך. אני יודעת שלפני שישפטו אותי, ישפטו את הקהילה אליה אני משתייכת.

אנחנו צריכים להיות עם סגולה ואור לגויים גם בתוך עמנו, ולצקת מן האור גם אל אותם התינוקות השבויים, ואלו שעדיין לא זכו להתקרב לזיו השכינה.

מטבוחה מנצחת לכבוד שבת קודש / טליה צימברג

אני רוצה לחלוק עמכם מתכון למטבוחה שלי, מתכון שבניתי אחרי הרבה ניסיונות.

אני לא אוכלת את המטבוחה באמצע השבוע, וזה מאכל שאני מייחדת בשביל שבת המלכה. נכון, זה סלט, ואולי הרבה אנשים לא מייחסים לו חשיבות, אבל זה הסלט האהוב עלי.

אני תמיד מכינה כמות ענקית, ממלאה קופסאות ומחלקת לכל חברי ומכרי, כדי שגם הם ייהנו, ותמיד - המחמאות לא מאחרות לבוא.

מקווה מאוד שתאהבו, ושהשבת שלכם תמיד תהיה טעימה, חמה ואוהבת.

המתכון הוא לכמות די גדולה, אבל מה שטוב הוא שאפשר להקפיא ולהוציא בבוקר יום שישי להפשרה, וזה טעים בדיוק כמו ביום הראשון.

מצרכים:
2 קילו עגבניות
3 פלפלים חריפים (תלוי כמה חריף אתם אוהבים) קצוצים דק
2 גמבות אדומות קצוצות דק
שיני שום מקולפות וקצוצות גס מראש שום שלם
2-3 כפות פפריקה מרוקאית בשמן
פפריקה חריפה (אופציה)
שמן
סוכר
מלח 
פלפל

אופן ההכנה:
שוטפים את העגבניות ועושים להן חתכים שתי וערב (איקסים) למעלה ולמטה. מכניסים לסיר וממלאים במים רותחים. משאירים על אש הכי קטנה שיש כ-20 דקות, כשהסיר מכוסה.
לאחר מכן מוציאים את העגבניות ובזהירות מקלפים (זה חם מאוד, ניתן לחכות שיתקרר). חותכים בתנועה סיבובית את האזור הירוק למעלה ומוציאים אותו, סוחטים את העגבניה מהנוזלים וחותכים לחתיכות גסות מאוד.
מניחים את העגבניות הסחוטות והחתוכות בסיר ללא שמן ומים, על להבה בינונית-נמוכה, ונותנים לנוזלים להתאדות לפחות חצי שעה. צריך לבדוק מידי פעם, לערבב ולראות מתי הנוזלים התאדו.
בינתיים מטגנים בשמן במחבת את הגמבות והפלפלים הקצוצים עד להזהבה, ומוסיפים את שיני השום הקצוצות לטיגון של עוד כ-5 דקות.
לאחר שרואים שהנוזלים נעלמו מהעגבניות והן מתחילות טיפה להזהיב למטה, נוסיף כרבע כוס שמן ונסגור את הסיר ל-5 דקות. לאחר מכן נפתח ונמעך עם מועך פירה את העגבניות, ונוסיף את תערובת הפלפלים והשום המטוגנים. נערבב בקערה 3/4 כוס שמן ו-2-3 כפות פפריקה מרוקאית בשמן, ונוסיף לעגבניות ולפלפלים. נוסיף קורט סוכר, מלח, פלפל לפי הטעם ופפריקה חריפה למי שאוהב חריף והפלפלים לא מספיקים לו, כמוני.
סוגרים את הסיר ל-15 דקות, ואז פותחים ושוב מועכים. מרגע זה הבישול הוא ללא מכסה, על אש קטנה, לפחות במשך שעה. הזמן תלוי בכם, כמה אתם אוהבים. אני משאירה בערך שעה ורבע,
וכל 15-20 דקות מועכת שוב.
בתאבון.