זה התחיל בשבעה של סבתא: כך עשיתי תשובה

אני תושב הרצליה לשעבר, ובוגר בית הספר היסודי "ברנדיס" ותיכון "הראשונים". שירתי בצבא כקצין חי"ר בחטיבת גבעתי. בעל תואר LLB במשפטים ותואר בממשל ודיפלומטיה. חזרתי בתשובה לפני כתשע שנים. כיום אני אברך כולל בישיבת "נתיבות עולם", נשוי ואב לשלושה ילדים.

נחזור לתחילת הסיפור. אני הבן הצעיר, ויש לי שני אחים הגדולים ממני. הורי ואחי הגדולים הינם בעלי חברה לייבוא גופי תאורה וריהוט בתל אביב.

אבי יליד מצרים, ואמי ממוצא תוניסאי. הבית שבו גדלתי היה בית המוגדר כ"מסורתי", מהסוג המצוי בין בני עדות המזרח. אבי גדל בבית דתי, אלא שעם עליית המשפחה לארץ, אחיו העדיפו להשתלב בחברה הישראלית, לשרת בצבא ולהתרחק מהדת, בעוד שאחיותיו התחנכו במוסדות חינוך תורניים, ואף למדו בסמינר "אור החיים" בבני-ברק.

אמי גדלה גם היא בבית דתי, ואף אצלה, עם העלייה לארץ חלה התרופפות, ולמעשה כל אחיה ואחיותיה לא קיימו אורח חיים דתי מעבר למנהגי מסורת קלים שנשמרו.

מעניין לציין שעוד משחר ילדותי ליוו אותי תחושות חיוביות וחמות כלפי היהדות - שמחה בהליכה לבית הכנסת, קיום החגים, קידוש של שבת ושמירת הכשרות. הייתה זו פינה חמה בלב ותחושה של חיבה למסורת ישראל, אלא שהקשר ליהדות היה מוגבל ומצומצם. הסביבה והחברה שבהן גדלתי היו חילוניות לחלוטין.

התגייסתי לחטיבת "גבעתי" לשירות צבאי ארוך. עברתי קורס מכי"ם וקורס קצינים, ושימשתי במגוון תפקידי הפיקוד, במסגרת פעילות צבאית בגזרות מורכבות בלבנון ובעזה. נראה שחלק מאותה תחושת חיבור למסורת ישראל בא לידי ביטוי בסוג של גאווה לאומית, שגרמה לי לרצות לתרום את חלקי בדרך הטובה ביותר לעם ישראל, על ידי השירות הצבאי. ראוי לציין שחלקים מסוימים בשירות, כמו פעילויות צבאיות מסוכנות, הביאו אותי לידי קרבה נוספת ליהדות, שבאה לידי ביטוי בהנחת תפילין ובתפילות מידי פעם.

עם סיום שנת הקבע השתחררתי מהצבא, ונסעתי כמו רבים אחרים לטיול בדרום אמריקה ובארה"ב, למשך כחצי שנה. בתום הטיול החלטתי לפנות ללימודים אקדמאיים ב"מרכז הבינתחומי" בהרצלייה, הכולל תואר במשפטים ותואר מקביל בממשל ודיפלומטיה.

הספר ''60 גיבורים''

הלימודים ארכו כארבע שנים, כאשר בסיומם עברתי גם שנת התמחות אצל עורך דין, וקיבלתי רישיון לעסוק בעריכת דין.

למעשה, אפשר לומר כי בתקופת הלימודים האקדמאים החלו האיתותים ממרום, ונושא היהדות וחיפוש השורשים החל לצבור תאוצה.

כשנה וחצי לאחר תחילת הלימודים, בעת שסבתי, ע"ה, נפטרה, נתכנסה המשפחה לשבת את שבעת ימי האבל בבית ביתה בבני-ברק.

באותו השבוע נהגתי, כמעט בכל יום, לבוא לבקר ולנחם את אבי. בשלהי ימי השבעה הגיע רב לשאת דברי תורה. הרב דיבר בפני הציבור דברים נלהבים וחשובים בבסיס שורש היהדות, ובין היתר דיבר על יסוד הכרת הטוב, בראש ובראשונה לבורא עולם, הנותן לנו כל הנצרך לנו – מזון, מים ואוויר לנשימה. הוא אף הוכיח את הציבור בדרכו המיוחדת באומרו - "וכי אין לנו להודות למי שנתן לנו את כל מה שיש לנו?!" הדברים נגעו מאוד ללבי, ובעצם פשטותם גרמו לי לשים לב יותר לעובדת היותי יהודי, בנו של הקב"ה, ואף גרמו לי לחוש שוב תחושה של חוסר שלמות בנוגע לאורח החיים החילוני שבו חייתי.

במהלך אותה התקופה אף הזדמן לי, באופן מקרי כביכול, לשמוע באמצעי התקשורת מספר דרשות של רבנים בנושאי היהדות שעניינו אותי מאוד, ואף הרחיבו את ידיעותי התורניות.

במקביל לאותה התעוררות רוחנית, ובאופן טבעי, החלו מחשבות על הקמת משפחה, אלא שדווקא בנקודה זו הרגשתי מבוכה וחוסר בהירות באשר לאופי הבית והערכים עליהם הוא יושתת. חשתי כי המתירנות החילונית אינה עולה בקנה אחד עם המחשבות שליוו אותי באותה התקופה, ואף הרגשתי כי הדרך החילונית מהווה גורם מאיים על רצוני לבנות בית נעים ושלו. אט-אט התחושות התעצמו, ובשלב מסוים, לאחר שיחה "מקרית" עם דמות רבנית מישיבת "אור שמח" בירושלים, הבנתי שיש מספר דברים חשובים ביותר בבסיס הקמת בית יהודי, והם: שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה.

קיבלתי החלטה ברורה שברצוני להקים בית המושתת, על יסודות אלו, לכל הפחות. יש לציין, שמרגע זה המבוכה, חוסר הבהירות והקונפליקטים הפנימיים לגבי אורח החיים שלי נתמעטו, אם כי מובן שהדרך החדשה - אף שהייתה מבוססת ומוצקה בקרבי ללא היסוסים וחששות - עדיין לוותה בקשיים התחלתיים, מהם קשים יותר ומהם פחות.

באותה התקופה קיבלתי על עצמי שמירת שבת, והתחלתי ללכת בשבתות לבית הכנסת. הכרתי שם בעל תשובה ותיק שהזמין אותי להתארח אצלו באופן קבוע בסעודות השבת, והוא גם העלה בפני את הרעיון לגשת לסמינר "ערכים" שיבסס ויחזק אצלי את האמונה בה' ואת הביטחון בדרכי.

שמעתי לעצתו ונרשמתי לסמינר, אשר חיזק אותי מאד, ובעיקר השריש בי את התובנה שאנו, למעשה, חוליה בתוך שרשרת ארוכה ומופלאה של עם ישראל, עם סגולה, השומר על דרכו כבר למעלה מ-3,700 שנה. עם סיום הסמינר, הצטרפתי למסגרת של לימודי ערב לבעלי תשובה ברעננה שעל ידי הרב י. דנציגר והרב ש. בורנשטיין. המפגשים הללו של לימוד הגמרא עם אנשים שעברו תהליך מקביל לשלי חיזקו אותי ביותר, ובפרט התרשמתי מנועם הליכותיהם של הרבנים.

דמות נוספת שליוותה אותי בתחילת דרכי הייתה אחד מקרובי משפחתי. שיחות ארוכות שהתנהלו בינינו, באופן פתוח וגלוי, סייעו לי מאוד בהתמודדות עם השאלות הרבות, בין בענייני הלכה ובין בענייני השקפה שעלו השכם והערב. הוא זה שכיוון אותי אל ישיבת "נתיבות עולם".

ואכן, בשיחה עם הרב סיפרתי לו את סיפורי, וציינתי בפניו שהמפגש עם בני ברק ה"שחורה" מרתיע אותי מאוד, ואיני בטוח שאני בשל ללמוד בישיבה. הרב שליט"א הקשיב, והמליץ לי להגיע רק פעם בשבוע לשמוע שיעור בהשקפה מפי הרב ברנר זצ"ל.

שמעתי לעצתו, ומהר מאוד, בזכות ההשקפה היהודית הטהורה והחזקה של הרב ברנר זצ"ל, הבנתי שהחששות מופרזים. בתוך זמן קצר כבר נהגתי לבקר בישיבה מספר פעמים בשבוע, בשעות אחר הצהרים. במשך הזמן נוספו עוד ועוד שעות, כשהצמא לשמוע דבר ה' גובר והולך.

בתחילה, התקשו הורי מאד לקבל את דרכי החדשה, בעיקר בגלל העובדה שלדעתם נמצאתי בעמדה טובה מאד, הייתי עורך דין מצליח שמרוויח משכורת טובה. אך, תוך מספר חודשים, ולאחר שיחות רבות עמם, הם ראו את רצוני החזק והנחישות שבי והפנימו את השינוי.

אחי התקשו יותר לקבל את הדרך החדשה, ואף במידה מסוימת חשו בוז לרעיון החדש, ואילו בקרב חברי נמצאו כאלו שתמכו בי ועודדו אותי, וכאלו שלא הבינו כלל את המהלך הקיצוני שעשיתי, לדבריהם.

אציין שגם אם לעתים היו אצלי ירידות, הקרנתי כלפי חוץ תחושת "עסקים כרגיל", דבר שלמעשה חיזק אותי בתקופות הללו. הפגנת הביטחון והנחישות מול כולם הייתה חשובה לאין ערוך, שכן היא נתנה לכל הסובבים אותי את התחושה שאין מה לנסות ולשנות, ושאין סיכוי שאחזור בי מהחלטתי.

כאמור, כיום אני חי בבני-ברק, עם אשתי והילדים היקרים שלנו, נ"י. אני אברך כולל, שמקדיש את יומו ללימוד התורה.

אני רואה במוחש ממש, שבכל התחומים, ובפרט בזוגיות ובחינוך הילדים - דרך התורה מסייעת לאדם להתעדן במידות וביחסים שבין אדם לחברו.

אני שמח ומאושר בדרכי, ומודה לה' בכל יום על שזיכני להיות היכן שאני היום, ועל העובדה שאני יכול לשבת וללמוד תורה במהלך כל היום. כולי תקווה לעלות מעלה מעלה במעלות התורה היראה, לחזק את ביתנו בדרך התורה, ולגדל את ילדינו ברוח ישראל סבא.

מתוך הספר "60 גיבורים – האומץ והכח לשנות", המציג את סיפוריהם של 60 אנשים שעשו תשובה. לרכישה לחצו כאן.