7 פירושים לא מוכרים על פרשת בחוקותיי: האם ניתן לשנות את המזל?

1. כיצד יש ללמוד תורה?

"אם בחוקותי תלכו" (כו, ג) - האור החיים מפרש 42 פירושים על הפסוק הראשון בפרשה: "אם בחוקותיי תלכו". אחד הפירושים למילה "בחוקותיי", לדבריו, הוא מלשון חקיקות האותיות. הרבי מלובביץ' מסביר כי ההבדל בין חקיקה לבין כתיבה הוא שכתיבה בעט על דף נייר עדיין מותירה הפרדה בין הדיו לבין הנייר, כיוון שאלה שני חומרים שונים. לעומת זאת, אם חוקקים משהו באבן – אי אפשר להפריד בין האות החקוקה לבין האבן עצמה. הם הופכים לאחד. כך, מסביר האור החיים, על התורה צריכה להיות חקוקה בלב הלומד, באופן של התמזגות והזדהות מוחלטת, ולא באופן חיצוני. המשמעות של "אם בחוקותיי תלכו" היא זו: התחברו לעומקה של תורה, פעלו מתוך תחושה שהדברים חקוקים בכם ונובעים מתוככם.

2. איך משנים את המזל?

"אם בחוקותי תלכו" (כו, ג) - פירוש נוסף של האור החיים על פסוק זה היא שהתורה יכולה לברך גם "זמן מקולל". ובלשונו: "אם בחוקותיי תלכו – פירוש: הגם שהוא בזמן שבו הראה עליו המזל לרעה – אם 'את מצוותי תשמרו' - יש כוח בכם להפך המזלות ולתקן אותם". האור החיים נוסיף ומצטט את המובא במסכת שבת: שמואל וחכם לא–יהודי רואים אדם הולך לאגם, אמר החכם הגוי, שידע את מזלו של אותו אדם: 'הוא לא יחזור, יכיש אותו נחש'. להפתעתו של הגוי, אותו אדם דווקא כן חזר מהנהר. לבקשתו של שמואל, פתח האדם את תיקו וראה שם נחש מת. שאל שמואל את האדם: 'מה עשית היום?', ואותו יהודי השיב כי הוא חלק מחבורה שבה כל אחד נותן את האוכל שלו לתוך קערה משותפת, וכל בני החבורה אוכלים ביחד. באותו יום אחד מחברי הקבוצה לא הביא לחם, וכדי שלא לביישו אמר אותו יהודי שהוא יאסוף את הלחם, וכך כביכול לקח גם ממנו, ומנע ממנו בושה. אמר שמואל: 'צדקה תציל ממוות'. כלומר – גם אדם שהמזל שלו מראה על מוות או על כל גורל אחר, מי שהולך "בחוקותיי", על פי חוקי התורה ומצוותיה – מזלו משתנה לטובה.

3. מי קרוב יותר לקב"ה - ישראל או המלאכים?

"ונתתי משכני בתוככם" (כו, יא) - לפי ספורנו, המילה "משכני" כוונתה "שכינתי", והקב"ה מבטיח כאן ששכינתו תשרה על ישראל בכל מקום שהם, כפי ההבטחה שניתנה לישראל לפני חטא העגל: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". האור החיים מפרש שהשכינה תשרה "בתוככם" ותהיו קרובים כל כך אל השכינה, שאפילו מחנה המלאכים לא יהא חוצץ ביניכם לשכינה.

4. כיצד התשובה נהיית שלמה?

"והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם" (כו, מ) - פירושו של האור החיים שופך אור על התנהלותו של הבורא בעולמו. אחת ממידות הרחמים של הקב"ה היא ארך אפים. על כן נראה לפעמים כי הרשעים לא מקבלים את עונשם, וחלילה יכולים אנשים לחשוב שאדם יכול לחטוא כל ימיו ואף על פי כן דרכו תצלח. אדם החושב כך, עלול לא לפחד לעשות רע, וכאשר תגיע עליו פורענות הוא יפרש אותה כמקרה, ולא כעונש משמים על חטאיו.

זוהי הסיבה לכך שכאשר אדם חוזר בתשובה ומתוודה על חטאיו, עליו לכלול בווידוי גם "את עוון אבותם" – את עוונות הדורות הקודמים, ובכך יכיר שמעשיהם היו רעים וממילא הגלות ושאר פורענויות שבאו עליהם ועל הדורות אחריהם לא הגיעו במקרה,  אלא כעונש מאת ה' על מעשיהם וחטאיהם. כלומר: כאשר אדם מכיר בכך שבורא עולם מאריך אפו אך לבסוף מעניש את החוטאים – רק אז יכולה תשובתו להתקבל כתשובה שלמה. עוד מוסיף האור החיים כי על המתוודה להצדיק עליו את הדין ולהכיר כי צדיק ה' בהביאו עליו את כל הפורענויות האלה.

5. איך גורמים לייסורים להסתלק מאיתנו?

"והם ירצו את עוונם" (כו, מג) - כיצד נזכה שהייסורים יסתלקו מאיתנו, ותגיע הגאולה השלמה? החתם סופר בפירושו על פסוק מ"ג בפרשה מגלה את התשובה. לדבריו, כאשר בני ישראל יודו ויכירו שהייסורים שבאו עליהם הם עונש מן השמים כדי שישובו ויתחרטו על עוונותיהם - הייסורים יהיו להם לכפרה על עוונותיהם. בזכות ההכרה בכך שהייסורים הם עונש - יסיר ה' מעליהם את הייסורים, כולל ייסורי הגלות, ותהיה להם זכות לשוב לארצם.

דברים אלו מקבילים למה שכותב הרמב"ם בהלכות תעניות (א, ב): "ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה... ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם".

6. האם בורא עולם נטש את עמו בגלל חטאיהם?

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלוקיהם" (כו, מד) - רש"י מסביר כי זוהי נחמתו של ה' את עמו הגולה והמעונה. שלא יחשבו ישראל כי ייסורי הגלות הבאים עליהם מעידים חס ושלום שאין הם עוד עמו הנבחר של ה', אלא גם בהיות עם ישראל בגלות – הקב"ה אינו מואס בעמו אלא שומר לו את בריתו עימם כקדם.

7. מה מטרת הניסים והנפלאות, תוך כדי הגלות המרה?

"וזכרתי להם ברית ראשונים" (כו, מה) - עם ישראל חוטא ונענש בגלות קשה ומרה. האם בורא עולם נטש את עמו בעת זו? חלילה. הרמב"ן מפרש את פסוק מ"ה באומרו כי גם בזמן שישראל לוקים בפורענויות ובגלויות שה' הביא להם – בורא עולם לא מואס בם ומכלה אותם חלילה, אלא למרות שעדיין לא שבו בתשובה, הוא זוכר להם ברית ראשונים. מסיבה זו עושה הקדוש ברוך הוא לעמו ניסים ונפלאות למען שמו, שלא יתחלל לעיני הגויים. וזאת הוא יעשה גם בשעה שעם ישראל עדיין לא שבו בתשובה, ולא יהיה ראויים מצד עצמם לעזרתו.

פירושם של חז"ל בספרא על הפסוק מרגש במיוחד: "לא מאסתים" – בימי אספסינוס, "ולא געלתים" – בימי יוון, "לכלותם להפר בריתי איתם" – בימי המן, "כי אני ה' אלוקיהם" – בימי גוג. גם כשעם ישראל בגלות, בורא עולם נמצא עימם בצרה, לא מואס, לא מכלה, ולא מפר את בריתו.