חננאל אוחנה בפוסט קורע לב: "לא בסדר ללכת עם המתים על הצוואר שלך"

מאז שאיבד את אחיו איתמר ז"ל באסון הטביעה בכנרת, חננאל אוחנה הולך עם שרשרת מיוחדת על הצוואר. שרשרת זהב עם תמונה של אחיו המנוח, אליו היה קשור בעבותות של אהבה. 

השרשרת הזכירה לו את הקשר המיוחד שהיה לו עם אחיו הקטן, ובאמצעותה הרגיש שהוא נושא אותו עמו לכל מקום - בקשר בל יינתק. 

אלא שהשבוע הצליחה הערה של אישה שחלפה על פניו באקראי - להוציא אותו משלוותו. "היום עברת מולי ברחוב, הסתכלת עליי, עצרת אותי והפלת עליי משפט שהרס לי את היום...", כותב אוחנה בפוסט."'סליחה שאני מתערבת, אבל זה לא בסדר ללכת עם המתים ככה על הצוואר שלך. אתה גם עם כיפה על הראש, זה אסור'. מרוב שוק, לא ידעתי איך להגיב לך. פשוט שתקתי בתדהמה, ועוד לפני שבכלל חשבתי על מה שאמרת - את כבר היית מספר מטרים אחריי, כך שכנראה לא עניין אותך מה עבר לי בגוף באותם רגעים וכמה דמעות ירדו אחר כך".

יחלפו עוד שעות אחדות עד שיאזור אומץ לכתוב את הפוסט הזה, בתקווה שהוא איכשהו יגיע לאותה אישה אלמונית. "אחרי שחשבתי על זה, יש לי תשובה מנומקת בשבילך שהלוואי ותקראי. 'המת' שבתמונה זה אחי, איתמר. אחי הקטן והמתוק שהיה קשור אליי ואני אליו, כמו אוויר לנשימה. בכל יום הוא היה מתקשר אליי ב12:00 כדי לשאול לשלומי, ולספר על ההישגים שלו בחיים. שומעת? עד היום, בכל יום ב12:00 יש לי צביטה בלב, וגם בלי שאשים לב לשעון - זה הפך לרפלקס כזה שצובט אוטומטית. 

"לקום מהמיטה במהלך השנה של האבל עליו, זה היה פרויקט בשבילי. נעזרתי בפסיכולוגים, אנשי מקצוע ובינינו אפילו בכדורים שעזרו לי לצאת מהדיכאון שנכנסתי אליו. בקיצור, מפה לשם החלטתי שאני 'בוחר בחיים' כי זה מה שאיתמר היה מבקש ממני לעשות. החלטתי שאני בוחר לקחת את האחריות שלי לידיים בעצמי, ולהתחיל להקשיב ללב שלי".

בשלב זה החל אוחנה לחשוב על פיתרון 'מעשי' שיזכיר לו כל העת כי הוא 'בחר בחיים', והחליט ללכת עם תמונה של איתמר על הצוואר. "חשבתי איך אני מזכיר לעצמי בכל בוקר כשאני קם ובכל 12:00 בצהריים שאני גיבור. כן, גיבור. כי לבחור בחיים זו גבורה, והחלטתי שאני הולך עם תמונה של איתמר על הצוואר. עכשיו התמונה של איתמרי נמצאת עליי בכל נשימה ונשימה, ומזכירה לי שלבחור בחייים - זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי".

בפוסט מתייחס אוחנה אף לאזכור ה'דתי' של אותה אישה, וכותב כך: "אפרופו 'דתי', היום מציינים את ל"ג בעומר. היום פסקו 24,000 'תלמידי חכמים' של רבי עקיבא למות, 24,000 הורים, אחים, ילדים. את קולטת? ומה עושים ביום הזה? הילולה, מדורה, מרשמלו, ותפוחי אדמה. הדת שלנו מחייבת אותנו שעם כל הצער, אנחנו חייבים 'לבחור בחיים'. לקום ולשמוח שהמוות פסק, ולקחת את הטוב מהרע וללמוד ש'כשם שמודים על הטובה, כך מברכים על הרעה'. אולי זה יישמע קצת מוזר, אבל אשמח לסיים באמירת תודה. תודה שהזכרת לי מי אני ואת הדרך המדהימה שעשיתי עם עצמי כדי להגיע למה שאני היום. מקווה שלא תזכי לשים תמונה של אף אחד על הצוואר שלך, שלא תדעי צער לעולם".

את הפוסט המרגש חותם אוחנה בכעין תפילה אישית, אותה הוא מבקש להעביר כמסר לכל קוראיו: "כולי תפילה שהדעות השחורות ירדו מהעולם, וכל אחד יחיה את חייו לפי רחשי לבו, ולפי מה שעושה לו טוב", הוא מסכם.