הזמר חזי פניאן: "קשה לשאת את הכאב, אבל אסור ליפול"

נעים להכיר

"חזי פניאן , זמר, יוצר, נגן כינור ומפיק עצמאי, מתגורר בחולון. בגיל 14 התחלתי להופיע באירועים, שרתי בעברית, יוונית ופרסית. לאחר השחרור מהצבא התחלתי בקריירה מקצועית".

נולדת בבית שאן, בפריפריה – כיום מתגורר בחולון, מתגעגע לצפון?

"אני זוכר היטב את ילדותי בפריפריה, אלה היו שנים של פשטות ותמימות, הכל היה נראה מושלם. זיכרונות הילדות שלי נקשרים בעיקר לסבתי ציפורה ע"ה, שדיברה איתי רק בפרסית. למעשה ממנה למדתי והתאהבתי בשפה הפרסית שמתנגנת יפה,  ומאד נעימה".

איך הגעת למוזיקה?

"אבי היקר הוא נגן כינור,  הוא לימד אותי לנגן על כינור כבר בגיל 6. בבית שלנו התנגנו תמיד מוזיקה פרסית, מזרחית ויוונית שהשפיעו עליי. לאבי הייתה תזמורת והייתי מתלווה אליו להופעות. התחלתי כגיטריסט ושרתי בעיקר בעברית, לאט לאט התחלתי לשיר גם  שיר-שניים בפרסית וראיתי שהקהל מתלהב. באמצע שנות ה- 80 השתחררתי מהצבא אחרי 4 שנות שירות בחיל החימוש, וראיתי שקיים בעדה הפרסית מעין ואקום תרבותי מוזיקאלי – בגלל שאלה היו הימים של אחרי המהפכה של חומייני, המוסיקה הפרסית הייתה אסורה באיראן וזמרים איראנים נאלצו להגר, רובם היגרו לאמריקה. מיד  אחרי הצבא, התחלתי להקליט את התקליט הראשון שביטא את הסגנון המוזיקלי שגדלתי עליו וכלל שירים מקוריים שכתבתי ולחנים פרסיים, ההפקה המוזיקאלית הייתה מגוונת וכללה בין היתר בוזוקי וגיטרה חשמלית, לצד פסנתר וכלים מערביים.

"האלבום השני שלי היה גם בעברית עם לחנים יווניים פרסיים ולחנים מקוריים שלי, אבל הקהל היה צמא גם לשירים בפרסית, כי באלבום הראשון שרתי שיר אחד בפרסית – השיר 'אנאר אנאר' שמתנגן עד היום והוא מוכר מאד גם בציבור הישראלי. השיר הזה למעשה היה הטריגר שהוביל אותי לתוך לב העדה שציפתה ממני להקליט עוד שירים ולכן האלבום השלישי שהוצאתי כבר היה על טהרת השפה הפרסית. בתקופה האחרונה הקלטתי שירים מקוריים שכתבתי והלחנתי ביניהם השיר לשלום בשם 'SALAM' ושירים שכתבתי ושרתי בדואט תימני פרסי עם ציון גולן.  אני מרגיש שיש לי תפקיד של שליחות תרבותית בה אני מצווה לשמר ולהנחיל את המוזיקה והשפה הפרסית לדור הצעיר, זה מאד חשוב בעיניי.  אני מרגיש קשר מסוים לאיראן ורוצה לבקר שם. סבי שעל שמו אני נקרא קבור באיראן וגם בגלל הסיפורים ששמעתי על הארץ הזאת מאבי. בימים אלו אני מקליט שיר שמדבר על הכמיהה לבקר באיראן, אבל הזיקה העיקרית היא לישראל - ארץ הקודש".       

חושש למוזיקה הפרסית

המוזיקה הפרסית זוכה למעמד הראוי לה לדעתך?  

"לצערי הרבה פחות מאשר עדות אחרות, כמו למשל העדה התימנית, המרוקאית, היוונית והטורקית. המוזיקה הפרסית מאד עשירה, הבסיס שלה נטוע אלפי שנים אחורה והיא השורש של כל מוזיקת העולם. כלי הנגינה המאפיינים אותה הם הטאר, סנטור, כינור, וזארב - כלי הקשה. במוסיקה הפרסית קיימים שלושה ז'אנרים עיקריים : מוזיקת קצבית על גרוב פרסי ומזרחי, ה'באזמי' שהיא מוזיקה אותנטית 'כבדה' על פי מאקמים ו'צ'ה צ'ה' סגנון שירה ייחודי בליווי כלים אותנטיים. בעצם יש לנו הכל מהכל".      

בני הדור השלישי, שנולדו וגדלו בישראל, מתעניינים במוזיקה הפרסית?

"אנחנו נמצאים במציאות של כור היתוך רב תרבותי, ומטבע הדברים השפה השולטת כאן היא עברית. רוב המוזיקה שמתנגנת ברשתות היא בעברית ולועזית ואין מספיק מקום למוזיקה שורשית. לדעתי צריך שיהיה ערוץ שידאג לשמר את השפה, המנהגים, המאכלים והמורשת של אבותינו - זה מה שמייחד אותנו כעם שמגיע מקיבוץ גלויות".

(צילום: עדי לוגסי)

אתה חושש למורשת הפרסית?

"חשוב לי שהמורשת הפרסית והתפילות שלנו יישמרו, הרי זאת השפה של מרדכי ואסתר המלכה. לתימנים למשל יש את הרב שלום שבזי, בעוד שלנו אין משורר פרסי יהודי בסדר גודל כמותו  ולהערכתי בעוד 50 שנה זה לא יהיה רלוונטי וגם אם ירצו לשיר בפרסית - לא ידעו איך, בגלל שממילא כולם כבר ידברו, ישירו ויתפללו בעברית. לכן צריך לשמר את המורשת, ולתת לה במה ראויה. זה אומר לשדר אותה יותר ברדיו וללמד בבית הספר על השורשים של כולנו. למשל, לא הרבה יודעים על 'אנוסי משהד' (עיר באיראן) יהודים שהוכרחו להתאסלם, חלקם אף נרצחו אבל הם שמרו על יהדותם בסתר ורק כלפי חוץ התנהגו כמוסלמים. סביר להניח שלא הרבה מכירים את הסיפור - לכן חובה ללמד על כך בבית הספר ובספרי ההיסטוריה".    

אתה עובד על אלבום ים תיכוני בו הקלטת דואט עם אהוד בנאי – איך הייתה העבודה איתו?

"עבדתי על השיר הזה המון זמן וכשהכל היה מוכן הזמנתי את אהוד לאולפן להקליט את הקטע שלו. זה היה יום של בהמאוד ללחן הפרסי שעליו הקלטנו. מאד ריגש אותי כשהוא החמיא לי על האלבום הפרסי שלי ושהוא ונהנה להאזין לו. אהוד הוא אומן מאוד מוכשר ומאד מיוחד. יש לו קו מוזיקלי ייחודי ואישיות נדירה ומעל הכל הוא אדם נעים ומאוד צנוע".   

"רק האמונה מחזיקה"

כמה ואיך האמונה נוכחת בחייך?

"אני אדם מאמין מאוד. אני מרגיש מחובר לקב"ה, הוא כל הזמן נוכח בחיי. אני מניח תפילין בכל יום ובכל ראש חודש אני מקיים שיעור תורה בבית. יש לי רב שאיתו אני מתייעץ כבר 25 שנים ויש לנו קשר קרוב ממש כמו אב ובן. בכל שאלה או חלום שאני חולם אני משתף אותו. יש לי קשר עם רבנים נוספים, אבל הוא היה הרב הראשון שלי. בכלל אני אוהב ומעריך כל אדם שיש בו תורה".          

לאיזו מצווה או עניין אתה מרגיש מחובר?

"המצווה הכי גדולה שאני מתחבר אליה היא לשיר, לנגן ולשמח אנשים. ידוע שעולם הניגון נמצא במקום גבוה. אני מודה לקב"ה על שנתן לי את היכולת לעשות את המצווה החשובה הזאת. אני לא מדבר רק על השירה, אלא גם על היכולת להבין את האווירה והמומנטום בכל רגע נתון בהופעה, לדעת מה לשיר עכשיו ומה לומר ברגע שאחריו. זאת אמנות בפני עצמה לרגש ולשמח, בין אם מדובר בחתן וכלה, בין אם בחתונת כסף של זוג מבוגר ובין אם קונצרט מול קהל. לרוב אני ספונטאני על הבמה, מתאים את עצמי ואני הכי מאושר כשאני רואה את הנאת הקהל והתגובות שמגיעות אחרי ההופעה".

באחרונה איבדת את בנך יצחק חיים ז"ל שטבע בים והוא רק בן 18 – תוכל לשתף במה שעבר עלייך מאז?

"הוא היה ילד מדהים - כולנו הפסדנו ומי שהכיר את יצחק חיים יודע על מה אני מדבר. הוא היה שקט ובשקט הזה הייתה חבויה עוצמה אדירה - כמו הים השקט והעוצמתי שהעלה אותו לשמיים.

"אני מתגעגע ליצחק חיים מאוד. אני לא יכול להסביר את עצמת הגעגוע. קשה להכיל את הכאב של השכול, בעיקר הכאב על האובדן של בן יקר, אהוב, תמים. בדור הזה קשה לראות ילדים כאלה. הוא היה ילד שמעולם לא הסתכל לי בעיניים ולא הרים את הקול. מעולם.  יצחק חיים הוא בני השני, נולד להריון בסיכון. בחודש השמיני הרופאים המליצו על הפלה. התייעצתי עם הרב שלי, ובניגוד לדעת הרופאים, הוא הבטיח שהכל יהיה תקין, ואכן הוא נולד בריא. כשיצחק היה בן חמש חלמתי שהוא טבע, כמה ימים לאחר מכאן גם אימא שלו חלמה חלום דומה. מאד דאגנו והחלטנו להוסיף לשם יצחק את השם 'חיים'. נסעתי איתו לכותל והתפללתי לאלוהים בדמעות שישאיר לי אותו בחיים. 'אבא שבשמיים, הוא הבן שלך, אל תיקח אותו בבקשה', התפללתי. במרוצת השנים האמנתי שהדאגה מאחורי, עד לאותו יום קיץ בשנה שעברה, בו בני טבע ולא הצליח לשרוד. בחלוף עשרה ימים בהם נאבקנו על חייו – הוא נפטר. זה דבר שמאוד קשה להתמודד איתו. לסבא שלי ז"ל היה בן עם שם דומה שנפטר בגיל צעיר. הוא היה שרוי בדיכאון עמוק עד שנפטר מצער. אני בוחר להתמודד עם זה בדרך אחרת, אומרים שהשם לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.

יצחק חיים ז''ל

"אני מאמין בעולם הבא ויודע שבני נמצא במקום גבוה, אי אפשר לומר שזה מנחם אותי באופן מלא, אבל לפחות אני יודע את זה. מלבד זאת, היה חסד גם בתוך הטרגדיה הזאת, יצחק חיים שלי נסחף וטבע. המחשבה שהחשיכה הייתה יורדת ואולי לא היו מוצאים אותו מעצימה את גודל הנס. צריך להבין שתמיד יכול להיות יותר גרוע. כבר בימי השבעה הודיתי לקב"ה על החסד שהוא עשה איתנו, שום דבר לא מובן מאליו.

"יצחק חיים היה ילד מיוחד, היו לו עיניים טהורות. הוא לא נהג לדבר הרבה, אבל אם הוא כבר אמר משהו זה היה משהו חזק. אני זוכר שיום אחד כשיצחק חיים היה בן ארבע, הוא חזר מהגן עם פרח ואמר : 'את הפרח אני אתן לאשתי ביום שאתחתן'. ביקשתי מאימו שתשמור לו את הפרח ליום חופתו... מתוך הכאב למדתי גם לראות דברים טובים. עם ישראל הראה לנו אהבת חינם בעוצמות שאי אפשר לתאר. אני מייחל בכל יום לביאת המשיח, לבניין בית המקדש ולתחיית המתים.

"קשה לשאת את הכאב אבל אסור לי ליפול. יצחק חיים היה רוצה שאני אמשיך לדאוג למשפחה ולהמשיך בעשייה שלי כי התפקיד שהבורא נתן לי הוא לשמח אנשים - השירה והמוזיקה תמיד היו והינם כל חיי. כשאני שר משמח אנשים, אני עושה מצווה ומקדיש אותה לעילוי נשמתו. חוץ מכל הדברים האחרים שאני עושה למענו, המוזיקה היא גם תראפיה עבורי. הוא היה רוצה שאמשיך לשמח את הילדים של הבורא.

"חודשים ספורים לאחר האסון שוחחתי עם רב שייעץ לי לא לשקוע במחשבות ולא לחטט בתוך הכאב, כי זה אסור על פי התורה. כדי לכבד את זכרו אני מתפלל ,קורא משניות זווהר ועושה מה שביכולתי. ב"ה היה לי בן צדיק. כשהוא היה מאושפז חצי מדינה הייתה בתפילות. כשהוא נפטר, המון מעריצים ומכרים תמכו בי ומתוך אלפי חיזוקים שקיבלתי הייתה הודעה: 'חזי, אני לא הכרתי את יצחק חיים אבל דבר אחד הבנתי – התפקיד שבורא עולם מייעד לו הרבה יותר גדול ממה שאנחנו יכולים להבין. עליך מוטלת האחריות להמשיך לחיות עם אהבה גדולה ושמחה. לשמוח בחגים, לרקוד בחתונות של הילדים שלך, לשמח אנשים באירועים. לא במקרה בורא עולם בחר בך ובמשפחה שלך שתגדלו אותו להיות מי שהוא, עכשיו יצחק חיים יעשה מהשמיים לעם ישראל – את מה שהקב"ה מייעד לו' – מאוד התחזקתי מהדברים, אני גאה שהייתי האבא שלו, יותר נכון שהוא היה הבן שלי. הייתה לי הזכות להיות האבא שרק מי שהיה בבית החולים ובשבעה יודע כמה הוא היה אהוב. כל הזמן מתקשרים אליי חברים שלו ואומרים לי 'הוא היה החבר הכי טוב שלי'. תראי איך הוא הצליח לתת לכל כך הרבה חברים להרגיש שהוא הוא החבר הכי טוב? זה רק מעיד עליו".

להביט קדימה

יש לך מסר להורים?   

"על פי היהדות צריך ללמד את הילדים לשחות וגם יש חיוב מהתורה ו'נשמרתם לנפשותיכם מאוד'. צריך להיזהר מאוד כשרוחצים בים, להיכנס רק לחופים מוכרזים ולדעת שהים הוא גם מלכודת, כיף ונעים, אבל יש בו גם מערבולות וסחף. אם הספינות טובעות, כל שכן אנשים. בקיץ האחרון היו הרבה מקרי טביעה של ילדים, אני חושב שהייתה גזירה על עם ישראל והילדים התמימים האלה, ביניהם בני יצחק חיים נלקחו לישיבה של מעלה".  

אתה עובד על אלבום שירי קודש שמוקדש לעילוי נשמת בנך.

"נכון, אני מקווה שאלבום שירי הקודש יצא לקראת סוף הקיץ. השיר הראשון באלבום הוא שיר שהלחנתי לפני יותר מ-20 שנה והוא מבוסס על פסוקים מתהילים. למרות שאני אדם מאוד מאמין, אני לא מזוהה כאדם דתי או חרדי ולכן כל השנים חשבתי שאני לא מספיק ראוי להקליט שירי קודש. עד שמישהו אמר לי משפט אחד ששינה את הכל. הוא אמר לי 'התורה היא גם שלך'. הבנתי שיש לי את השליחות שלי עם המתנה שקבלתי מהקב"ה – היכולת לשיר, לחזק ולעשות טוב לאנשים על הנשמה. ב"ה אקדיש את האלבום הזה לעילוי נשמת יצחק חיים ולעילוי נשמת סבתי ציפורה ע"ה - על שם בעלה אני קרוי".    

אחד השירים באלבום הוא על הרב עובדיה זצ"ל – הוא השפיע עליך?

"הקלטתי את השיר על מרן כשהוא נפטר, מרן זצ"ל השאיר חותם, הוא היה מנהיג משמעותי, שהשאיר חותם בלב של אנשים שלא פגשו אותו באופן אישי כמוני. היה לו אומץ, הוא זה שהתיר את אלמנות מלחמת יום הכיפורים – זה מוזכר בשיר שלי. כשצדיק אמיתי נפטר הרבה חשים את הצער".  

ומה הלאה? 

"אני עובד על כמה פרויקטים במקביל. אלבום שירים ים תיכוניים המבוסס על לחנים פרסיים, הפרויקט הפרסי תימני עם ציון גולן וב"ה אלבום שירי הקודש. בעתיד הרחוק יותר, אני מתכוון להוציא אלבום נעימות כינור ואלבום עם שירים ישראליים שאהבתי משחר ילדותי. האתגר שלי - להלחין ולקליט את שפת הקודש בפרסית. הכל בעזרת השם... "