מחסידות שכמעט נכחדה, לאימפריה של ממש: סיפורה של חסידות בעלזא

חסידות בעלזא כמעט נכחדה בתקופת השואה, אולם מאז היא זכתה לקום על רגליה ולהפוך לאימפריה של ממש. כאחת מחמש החסידויות הגדולות בעולם, היא מונה כיום ​כעשרת אלפים משפחות, אשר פזורות בקהילות רבות ברחבי הארץ והעולם. מרכז החסידות נמצא בקריית בעלזא בירושלים, בבית מדרש ענק, מהגדולים והמפוארים בעולם. לחסידות מוסדות רבים, כמו 'בד"ץ מחזיקי הדת', מערכת חינוך לאלפי תלמידים ותלמידות, שבועון בשם 'המחנה החרדי', ארגון 'צהר' להחזרה בתשובה, וישיבה לבעלי תשובה בשם 'תורה ואמונה'. בנוסף, קיימים בה ארגוני חסד רבים, לתמיכה בנזקקים, סיוע בחיתון ילדים, עזרה לחולים ועוד.

הקמת החסידות

חסידות בעלזא הוקמה בתחילת המאה ה-19, על ידי האדמו"ר רבי שלום רוקח, 'השר שלום', שהיה אחד מגדולי תלמידיו של החוזה מלובלין. עוד קודם לכן, למד רבי שלום אצל המגיד מלוצק, והיה יוצא בלילות בסתר כדי ללמוד אצל רבו, מחשש שמכריו יתנכלו לו על קרבתו לחסידות. מאוחר יותר, כאשר נתמנה רבי שלום לרב העיירה בעלז, הוא כבר יכול היה לגלות את דרכו ולהפיץ את תורתו. הוא יזם הקמת בית כנסת גדול במרכז העיירה, את כל כוחו השקיע בבניית בית הכנסת, כוחות רוחניים וגשמיים. הקפיד שבית הכנסת ייבנה אך ורק על ידי יהודים מהמסד עד הטפחות. באופן אישי גיבל מלט ובטון והניח לבנה על גבי לבנה. אורח נעלה או פשוט שהגיע לעיירה התכבד להפשיל שרוולים ולהשתלב בעבודה.  לפני תחילת בניית בית הכנסת, היה האדמו"ר ער במשך אלף לילות, בהם עסק בלימוד תורה, עד שבלילה האחרון נגלה אליו אליהו הנביא, למד איתו את כל התורה כולה, ובסוף למד איתו את הלכות בית הכנסת. דבר זה הוא שהמריץ את האדמו"ר לעסוק דווקא בעניין זה.

גם צאצאיו ממשיכי מורשתו עד עצם היום הזה המשיכו לעסוק בבניין ושכלול בית הכנסת בעיירה בעלזא, והיום בירושלים.

הוא חזה ואמר כי "בעלז תהיה פינה של תורה ויראת שמים עד ביאת המשיח".

התפרסם בעיקר בגין כוח הרפואה שהיה בידיו. מכל עבר נהרו חולים לעיירה הקטנה, והאדמו"ר היה נוגע בידיו במקום המחלה והחולה זכה לרפואה שלמה. האדמו"ר הסביר את כוחו בכך שכאשר הוא לומד תורה אצבעותיו רצות על פני השורות ומכאן הוא הן מקבלות קדושה עילאית שיכולה לרפא חולים. 

לאחר פטירתו החליף אותו בנו - האדמו"ר רבי יהושע רוקח, ובימיו הפכה החסידות לאחת הגדולות בעולם, עם רבבות חסידים, שהיו פזורים בעיקר באזור גליציה והונגריה. רבי יהושע ניהל מלחמה חסרת פשרות ברפורמים ובתנועת ההשכלה, וייסד לשם כך את עיתון 'קול מחזיקי הדת' וכן את תנועת 'מחזיקי הדת', שהייתה לתנועה הפוליטית החרדית הראשונה בהיסטוריה. תנועה זו ליכדה את ציבור שומרי המצוות בגליציה ובחלקים מהונגריה, פעלה בהתמודדות מול רוחות ההשכלה והרפורמה, ואף התמודדה ונבחרה לפרלמנט האוסטרי. עם זאת, במישור הפרטי נהג רבי יהושע לקרב כל יהודי, אף את אלו הרחוקים משמירת תורה ומצוות, והיה נחשב לאוהב ישראל אמתי. הוא טען כי "כשם שאנו עמלים לתרץ רמב"ם מוקשה, כך מצווה לתרץ (ללמד זכות) יהודי מוקשה".

לאחר 40 שנות אדמו"רות החליף אותו בתפקידו בנו, האדמו"ר רבי יששכר דוב רוקח שנודע במיוחד בגאונותו וידענותו בתורה. בזמנו התחוללה מלחמת העולם הראשונה, ובעקבותיה הוא נאלץ לנדוד מבעלז למונקאץ'. בתקופה זו, הפך בית הכנסת בבעלז לבית חולים שדה לחיילים, ואף ביתו של האדמו"ר נפגע קשות. רק בסיומה של המלחמה, ולאחר שיפוצים בבית הכנסת ובביתו, יכול היה הרבי לחזור למקומו. האדמו"ר קירב במיוחד את הצעירים שרבים מהם התחילו לפזול מחוץ לעולמם היהדות.

.האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז, רבי אהרון רוקח, מונה לתפקיד לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ז (1926). בתקופתו התחוללה השואה הנוראה, בה נספו רוב חסידי בעלז. רבי אהרון, שהיה אב לשמונה ילדים, חלקם כבר נשואים ובעצמם הורים לילדים, איבד את כל משפחתו. הוא עצמו הצליח להינצל מציפורני הנאצים בהשתדלות חסידיו, אשר הביאו לחילוצו מהגטו תמורת ממון רב, יחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח. לאחר שהצליחו לברוח, הגיעו רבי אהרן ואחיו להונגריה וחיו בה במשך שמונה חודשים, אולם גם שם בערה האדמה מתחת לרגליהם. הגסטאפו הגרמני, אשר עקב אחריהם, דרש מממשלת הונגריה להסגירם בחזרה לשלטונות הנאציים. בדיוק באותו זמן הצליחו שני האחים להשיג סרטיפיקטים, וברחו מהמקום, במטרה להגיע לארץ ישראל. הם עברו דרך רומניה, בולגריה, יוון, אינסטנבול ובירות, ובט' בשבט תש"ד (1944) זכו להגיע ארצה. כאן, התיישב האדמו"ר בתל אביב, הקים בית כנסת, מחסידות גדולה ומפורסמת, נשארו אחרי השואה רק מתי מעט, עד שבתקופה הראשונה היה בקושי מנין של חסידי בעלזא. אך אט אט החלה להתקבץ סביבו שארית הפליטה של החסידים. ניצולים נוספים, בעיקר מאזור הונגריה, היגרו לריכוזים יהודיים שונים בעולם, והקימו בהם קהילות נוספות.

גם כאן בארץ האדמו"ר הפך לאחד ממנהיגי הדור כאשר הכרעות ציבוריות קשות שעלו בקום המדינה הוכרעו על ידו. 

סדר יומו והליכותיו היו מעל ליכולת אנושית, כאשר פעם ביממה הוא טועם מעט מן המעט ואת חלקו פולט וכלל אינו בולע, וישן שעה עד שעתיים ביממה. שעות היה יושב בעצימת עיניים ובדביקות מוחלטת בבורא עולם. יהודים רבים ראו בו משהו שהכי קרוב למלאך אלוקים.  

החסידות כיום

אט אט החלה החסידות להשתקם ולעמוד על רגליה. הקהילות בארץ ובחו"ל גדלו, וכחמש שנים לאחר סיום המלחמה, הוקמה ישיבה. עם פטירתו של האדמו"ר, אשר איבד את כל משפחתו בשואה, עלתה במלוא עוזה השאלה, מי יהיה האדמו"ר הבא. רבי אהרן לא הותיר אחריו בן יורש, והיחיד שנותר מבני משפחתו הקרובה, היה בנו של אחיו רבי מרדכי, הילד ישכר דוב, שהיה אז כבן תשע. משום כך, ההחלטה שהתקבלה בקרב החסידים, הייתה לעבור את אותן שנים ללא אדמו"ר, ולחכות עד שיגדל ה"ינוקא", כפי שכונה אז רבי ישכר דוב. 

השנים עברו, ובהיותו בן 18 בלבד, מעט לאחר חתונתו, הוכתר רבי ישכר דוב רוקח, כאדמו"ר החמישי של חסידות בעלזא. במהלך השנים הפכה חסידות זו תחת הנהגתו למעצמה של ממש. ביוזמתו, הוקמה בירושלים קריית בעלזא, אשר מתגוררים בתחומה אלפי חסידים. בנוסף, הוקם בית המדרש הגדול בקריה, המזכיר במראהו את מראה בית הכנסת בעיירה בעלז שבגליציה, ומהווה מרכז רוחני לחסידות כולה, בקומפלקס זה יושבים אלפי צעירים ומבוגרים ועוסקים בלימוד התורה כמעט בכל שעות היממה. מבנה זה כולל בתוכו את משרדי החסידות וחדר האדמו"ר, אולמות בתי כנסת רבים, אולם לעריכת טישים, ספריה תורנית גדולה, אולם חתונות, מקווה טהרה, וחדרי לימוד. בנוסף נמצאים בו מאפיית מצות, לשכת מורי צדק, מערכת הכשרות של החסידות, ומוקד הצלה.

האדמו"ר שקד גם על בניית וביסוס מוסדות חסידות בעלז, בהם תלמודי תורה, ישיבות, בתי ספר לבנות, בית דין של החסידות, מערכת הכשרות של בעלז ועוד. ביוזמתו ובעידודו הקימו חסידיו מוסדות וארגונים שונים, בהם 'עזרה למרפא' ו'אהבת חסד'. ארגון ייחודי נוסף אשר יצא מקרב החסידות, הוא ארגון 'צהר', הפועל לקירוב רחוקים, ומפעיל חוגי בית, סמינרים, קעמפים לילדים ועוד. ארגון זה פועל בהיקף נרחב מאד, וזוכה לתת מענה לצמא הרב העולה מקרב כלל הציבור. כהשלמה ל'צהר', הוקמה בחסידות ישיבה לחוזרים בתשובה בשם /תורה ואמונה', אשר עם הזמן הולכים ומתערים בה בעלי תשובה רבים.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

מקום מיוחד החליט האדמו"ר לתת לשירה ונגינה בבעלז, אשר לא היו מפותחות בה כל כך קודם לכן. הוא יזם את הקמת מקהלת חסידי בעלז, עודד אברכים מוזיקליים מהחסידות להלחין ניגונים, ואף הלחין כמה מהם בעצמו. מחסידות שבה כמעט ולא נהגו לשיר, ואפילו ה"טיש" עם האדמו"ר היה מיועד בעיקר לאמירת דברי תורה, הפכה חסידות בעלז מקור לניגונים רבים, ומידי שנה מולחנים בה עשרות ניגונים חדשים. כיום, נמצאים בידי החסידות כבר מעל 60 אלבומי ניגונים, והם הולכים ומתרבים עם השנים. חלק מניגונים אלה הפכו עם הזמן לנחלת הכלל, והם מושרים כיום באופן קבוע בקרב הציבור כולו.

האדמו"ר בולט לא רק כאדמו"ר לחסידיו, אלא כמנהיג הדואג לכלל ישראל ולכל יהודי באשר הוא. כדוגמה לכך אפשר לראות את ארגון 'הידברות' שהאדמו"ר הוא אחד מתומכיו הגדולים וממכווני דרכה המעורה עד לפרטים. מעת לעת נכנסים ראשי הארגון בשאלות ויעוץ הנוגעים לפעילות הארגון.

למעלה מעשר שנים היה האדמו"ר חשוך ילדים, עד לשנת תשל"ו (1975), בה נולד בנו יחידו, רבי אהרן מרדכי רוקח. בן זה זכה ל-13 ילדים, ובשנת תשע"ג (2013) בא בנו בכורו בברית הנישואין, באירוע שהוכתר כ"חתונה החרדית הגדולה בהיסטוריה". חתונה זו, הייתה הפעם הראשונה בה נישא נכד של אדמו"ר בחסידות לאחר השואה, והיא ביטאה עבור החסידים את הניצחון על הגרמנים הנאצים, ואת התחושה ש"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

בין חסידי בעלז המוכרים כיום אפשר למנות את הרב אלימלך פירר, הידוע בייעוץ הרפואי הייחודי שלו, הניתן ללא תשלום, ובארגון 'עזרה למרפא' שהקים. כמו כן מוכר חבר הכנסת ישראל אייכלר, מטעם יהדות התורה, וכן בעלי המנגנים המפורסמים הרב יוסף צבי ברייער, הרב ירמיה דמן, שלמה קאליש, ומפיק ניגוני החסידות יוסף משה כהנא.