אל תתנו לשיר החדש של חנן בן ארי לבלבל אתכם

כן, אני יודע שחנן בן ארי לא חייב לי כלום. אני יודע שרבים התקוממו סביב הראיון הדמיוני שקיימתי איתו (כלומר, עם הדמות שהמצאתי) אחרי צאת הסינגל "מה אתה רוצה ממני", אבל כמו שידעתי לומר את דעתי השלילית על אותו שיר - כך ראוי לבוא וגם לפרגן על השיר החדש שלו, "דור".

לפני הכל, הנה דבריו של בן ארי עצמו על "דור": "כשהייתי בן 16 סבתא שלי נפטרה, וסבא שלי, סבא חנניה, עבר לגור איתנו בבית. קצת חששתי ממנו בהתחלה, הוא היה קשוח כזה, שמר על דיסטנס, שקוע בתהילים שלו. לאט לאט התקרבנו. הייתי יושב לידו, מקלף לו קלמנטינה, והוא היה שואל על השירים שלי וכמה אני לוקח להופעה בבר מצווה ("550 שקל? זה לא מספיק, חנני"). בכל פעם שנכנס לחדר הייתי ניגש, מנשק את כף היד שלו ומחכה שיברך אותי. 3 שנים בילינו יחד, אני חגגתי את מרד ההתבגרות שלי, הוא הרגיש שהספיק לו והלך לפגוש את סבתא.

"אחר כך באו שנים של חיפוש ושאלות, פתאום סבא והתהילים שלו הרגישו לי כמו הדבר הכי מיושן ורדוד בעולם. חשבתי שהאלוהים שאני גיליתי מורכב ועמוק יותר, שהאהבה שלי חדשה ואמיתית יותר. 

"בשנה האחרונה נופלים לי אסימונים. תקראו לזה משבר גיל 35, תקראו לזה חזרה בתשובה. אני מוצא את עצמי מתגעגע לפשטות שלו, לתהילים שלו, לברכה שלו. כבר שמונה שנים שאני מנסה לסיים את השיר הזה, עכשיו סופסוף הוא שלם".

* * * 

בן ארי מבטא ב"דור" את התחושות של חלק מהדור שלנו, על ההסתייגות מעולם התורה, שכביכול לא התקדם (הטקסט הובא רק באופן חלקי, כיוון שהוא עדיין צורם):

דור שובר את הפסלים של סבא,
אלוהי יראת העונש, אלוהי שחור-לבן
אלוהים בדלי"ת סורגים של הלכה
תעשה מה שכתוב בה ותזכה לרוב ברכה
כמו וורטים וגימטריות שחוקות
דור שובר את הלב של אבא
דור שובר את הלוחות

אבל לפני שאתם מתחלחלים, לשיר הזה יש המשך, והוא בעצם השורה התחתונה והעדכנית של הרעיון. מסתבר שאותו דור "מתקדם", שהביט על הדור הקודם בסוג של התנשאות על הפשטנות כביכול, לא הגיע אל המנוחה והנחלה. אותו דור שמן חי על כדורים, גירושין, קידוש הבלבולים, חוסר הגבולות - ואז מגיע שלב הגעגועים לסבא, הכמיהה לפשטות של פת ומלח, ואפילו ל"באבא סאלי, נר דולק" - אותם אייקונים שגרמו לחלקנו (ולצערי גם לי) סלידה בזמן אמת, בשנות השמונים-תשעים, אבל היום אנחנו מתרפקים עליהם בנוסטלגיה ובגעגועים בלתי מוסתרים.

דור שמן ולא שבע, כדורים לכל דורש
אהבה זה לא לנצח, אז עכשיו הוא מתגרש
פוסט-מודרני ליברלי, מקדש את הבלבול
אין אמת ואין נורמלי, דור דמעה דור המבול
בלילות נזכר בסבא, לפעמים הוא מקנא
בחיוך של פת במלח, באבא סאלי נר דולק

* * *

האסימונים שנופלים לחנן בן ארי בשנה האחרונה נופלים גם אצלי בשנים האחרונות. לפני שנתיים הזמנתי שתי תמונות קנבס של סבי, שלמה שמואל ז"ל, וסבתי פרחה כהן ע"ה, ותליתי אותם מעל שולחן העבודה שלי. הגעגועים אליהם - וכמובן גם לדור שהם יצגו ולפשטות שהם חיו - לא מרפים. וזה למרות שבזמן אמת ראיתי אותם כבני הדור הקודם, כמיושנים, כמדליקי נרות-באבא-סאלי. איזו החמצה. אבל את ההחמצה הזו אני מנסה לתקן היום מול ילדיי, שמבינים שהדור הולך ומתמעט. עובדה שמעל לשולחן העבודה של אבא תלויות תמונות כאלה.

חנן בן ארי הצליח לזקק את התובנה הזו לשיר נפלא, חכם ואמיץ. אין לי יותר מדי מה לומר לו, מלבד סליחה על עגמת הנפש שהראיון הדמיוני אולי גרם לו בזמנו (למרות שאני עדיין חושב את אותם דברים על תוכן השיר ההוא), ושאפו גדול על השיר החדש והתובנות המרגשות.

ריגשת, חנן.