בזכות קריאת התהילים - דוד המלך התגלה ליהודי, והצילו מהמוות

יש להשתדל לעסוק בתורה ביום חג השבועות, וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנכון ללמוד בספר המצוות של הרמב"ם, ונכון גם כן לקרות בספר תהילים, כי פטירת אדונינו דוד המלך הייתה ביום חג השבועות.

והיה מרן זצ"ל רגיל לומר, שאין תועלת כל כך שישאר אדם ער כל הלילה בליל שבועות, ויעסוק בתורה, ואחר כך יישן כל היום. אלא יישן שעה או שעתיים "כדי לשבור את תאוות השינה", כלשון מרן זצ"ל, ואחר כך ישוב לעסוק בתורה. אלו דברי מרן זצ"ל.

ואמנם דבר זה הוא קשה מאד לרוב בני האדם, ומכל מקום נוכל ללמוד מדברי מרן זצ"ל, שאין לבטל שעות רבות על שינה ביום יקר זה, וישתדל ככל שיוכל לעסוק בתורה ולקרוא בספר תהלים.

ומעשה היה בעיר בגדאד לפני כמאה שנה, בימיו של הגאון רבינו יוסף חיים (המחבר ספר בן איש חי), שהיו אז בעיר כמה שווקים, "שוק אל אל סמאק" הוא שוק הדגים, "שוק אל ספאפיר" הוא שוק הכלים, וכן "שוק אל חארג'", הוא שוק הבדים. בתוככי השוק שכנה חנותו של סוחר יהודי בשם רבי אברהם, שהיה ישר ונאמן. בכל בוקר, לאחר תפלת שחרית, היה רבי אברהם יושב בבית הכנסת, וקורא שם את ספר התהלים כולו, ולאחר מכן היה פונה אל ביתו, שם היה סועד את לבו בפת שחרית, ורק אחר כך היה מגיע באיחור אל השוק. שם כבר היו ממתינים לו סיטונאים ערבים שהעריכו את ישרותו ואת טיב סחורתו, והיו רוכשים ממנו בדים יקרים, בפרט בדי משי, שלא נמצאו כמותם.

מנהג סוחרי בגדאד היה, שכאשר היו מסכימים על המקח, היה תוקעים כף זה לזה (כמו לחיצת יד), באומרם "שארף מחמד", כלומר, בכבוד מחמד, שהוא נביאם, שהיו נשבעים בכבודו שיתקיים המקח, ומאותה שעה לא יכלו עוד לחזור בהם המוכר והקונה מן המקח.

והנה רבי אברהם הלז, לא רצה להוציא מפיו דבר בשבחו של מחמד נביא הישמעאלים, לכן היה דרכו לומר "ישרף מחמד", במקום "שרף מחמד". והערבים שהיו שומעים כן, היו סבורים כי יש לו איזו טעות בהגיית המילה "שארף", ולכן לא ייחסו לכך כל חשיבות.

פעם אחת, אחד הסוחרים הצעירים הרגיש בלבו כי מסתתר כאן איזה דבר. לאחר שסיים את המקח אצל רבי אברהם, פנה לצעיר יהודי אחד שעמד בשוק ושאל אותו, אמור לי, בלשונכם אבן אל סבאת (לשון היהודים), מהו פירוש המילה "ישרף"? השיבו אותו צעיר בתמימות: ישרף, פירושו יחארק", שהוא פירוש המילה ישרף באש בלשון הערבים. שמע כן אותו סוחר ערבי צעיר, ומיהר לביתו של המושל, כשהגיע ללשכתו, הודיע לאחראים כי דבר חשוב לו אל המושל. לאחר שהמתין כמה שעות, הורשה להכנס אל המושל וכה אמר לו:

דע לך אדוני הווזיר, כי ישנו סוחר אחד מגדולי הסוחרים בשוק הבדים בעירינו, וכל הערבים לוקחים ממנו את הבדים, וכאשר גומרים את המקח, הוא אומר "ישרף מחמד", וביררתי היטב את הדברים, ונודע לי כי פירוש דבריו הם קללה כנגד נביאינו, ובכך הוא מבזה אותנו ואת דתינו, אם על המלך טוב, יכתב להמיתו תיכף ומיד! השיב לו המושל בדברי תודה על שהביא לידיעתו ענין חשוב כל כך, אך מאחר והוא עדיין חושש שאולי נפלה כאן טעות, הוא יברר את הדברים ביום הקרוב, ולאחר מכן יחליט בענין. לקח המושל את פרטי היהודי וכתובתו מיד הסוחר הערבי, ונפרד ממנו לשלום. והימים היו ימי חודש אלול.

בלילה ההוא, כאשר חזר הגאון רבי יוסף חיים מבית הכנסת אל ביתו, התלוו אליו מספר אנשים מיהודי בגדאד לברר כמה שאלות כפי שהיו רגילים תמיד. רק אחד מהם, לא היה מוכר לנאספים, שערו היה אדמוני ופניו מאירות, והנה הוא פונה לרבי יוסף חיים ושואל אותו: חכם! מה פירוש המילה "ישרף" בלשון הקודש? השיבו רבי יוסף חיים, "ישרף, פירושו יחארק". אמר לו אותו יהודי, "לא כן חכם! ישרף פירושו ינהר"! (ינהר, כלומר, יאיר). שמע רבי יוסף חיים ושתק. והנה לאחר כמה דקות שוב חוזר אותו יהודי ושואל, "חכם, מה פירוש המילה ישרף"?, ושוב השיב רבי יוסף חיים, "ישרף פירושו יחארק"! אמר לו אותו יהודי, לא נכון, חכם! ישרף פירושו ינהר! ינהר!, שמע זאת רבי יוסף חיים ושוב שתק. לפני שנכנס רבי יוסף חיים אל ביתו, פנה אליו שוב אותו יהודי ואמר לו, "חכם! כבודו לא ישכח! יחארק פירושו ינהר! ינהר!" תמה רבי יוסף חיים ובלבו שמר את הדבר.

לפני עלות השחר, קם הגאון רבי יוסף חיים ויצא מביתו, כשהוא פונה אל בית הכנסת לאמירת הסליחות. והנה הוא רואה לפניו כרכרה הדורה בפתח ביתו, ומן הכרכרה יורד המושל בכבודו ובעצמו. מיהר רבי יוסף חיים אל המושל ושאל אותו, אדוני המושל, איזה דבר הטריד אותך בשעה מוקדמת כל כך עד שבאת אל ביתי? אמר לו המושל, אדוני הרב, רציתי לדבר עם כבודו באיזה ענין, אך תחילה ירשה לי לשאול אותו דבר מה שמעניין אותי, מהו פירוש המילה "ישרף" בשפתכם היהודים? אז נזכר רבי יוסף חיים במה שאירע עמו בליל אמש, והבין כי יש דברים בגו, השיב למושל, ישרף, פירושו ינהר, שיאיר כאור יומם! שמע כך המושל, הודה לרבי יוסף חיים ואמר לו, דע לך חכם, כי אחד הערבים הצעירים, רצה להעליל על הסוחר אברהם משוק אל חארג', כאילו הוא ביזה את נביאינו, וכעת נודע לי כי לחינם ניסה להעליל עליו, ועתה אוציא אותו בעצמו להורג היום הזה! ואמנם, מיד הורה המושל, ולקחו את אותו סוחר ערבי ותלו אותו על העץ.

כאשר הגיע רבי יוסף חיים לבית הכנסת, קרא אליו את רבי אברהם ואמר לו, דע לך, כי בזכות ספר תהלים שאתה קורא בכל יום, זכית עד שבאה דמות דוד המלך לפדות נפשך מן המוות! ומעתה שמור נפשך מאד!

(המעשה הובא על ידי הרב אביאל חיים חורי שליט"א, סופר עיתון "הדרך" לפני כשנה, ממקורות ישרים ונאמנים).