חדשות יהדות
הלכתי לשם וחזרתי נפעם: רשמים מהעצרת ברמת גן
חבדניק"ים, דתיים-לאומיים, חרדים, חילונים ומסורתיים בשיתוף פעולה עם הידברות, התאספו אתמול (שלישי) לעצרת, תחת הכותרת "מפגן אחדות". לא ברור כמה השפעה פוליטית תהיה לכך, אבל היה שם משהו פשוט ומקסים – אנשים שהתאספו בסך הכל כדי לזעוק את כאבם. מהצפייה של האו"ם ועד ערבות הדדית: מאחורי הקלעים של העצרת
- אלי פייבלזון
- פורסם ט' סיון התשע"ט |עודכן
העצרת ברמת גן, אתמול
איזו תחושה עוברת בך כשאתה נמצא במקום כזה? אתה הרי אומר שאתה לא מככב בכינוסים ציבוריים?", שאלתי את צביקה, האיש על האופניים. "אתה לא תבין", אמר והפטיר, "בעצם אתה כן תבין".
"הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, התגאה שבכל שנות כהונתו לא חיללו שבת. למרות שהוא החל את כהונתו בשנות ה-90, עם העלייה הרוסית והתרבות החנויות חסרות ההכשר – בשבת כולם ידעו שלא פותחים חנויות". צביקה ממשיך: "אני גר ברמת גן מאז נולדתי. כואב לי שהעיר שלי הולכת לכיוון הזה. אני חלילה לא בא לכפות על אף אחד אבל אני כן מבקש שיכבדו אותי ובסך הכל ישמרו על המצב הקיים".
בקרן זווית נראה מהלך לו, מהורהר משהו, יהודי עבדקן בא בימים. הדובר הבא דווקא מתמקד בנקודה אחרת, לא פחות חשובה ומאתגרת. "כאשר המנהיגים בישראל פנו בזמנו לאומות העולם (האו"ם – א.פ) ודרשו מהם מדינה ליהודים, הם היו צריכים להביא קבלות על כך שהמדינה אכן שייכת להם, והם בתגובה החוו על התנ"ך כמקור לבעלות היהודית". משכך, הוסיף, "כאשר בן גוריון הכריז על מדינה, לא היה לו מנוס מלהצהיר עליה קבל עם ועדה כמדינה יהודית, כי אחרת באיזו זכות יש ליהודים להתיישב כאן?". "כעת", אומר לי ישראל, "אם המדינה, עליה הצהירו כיהודית, תהפוך למדינה ככל המדינות, יאמרו לעצמם מנהיגי העולם "תראו את האלה, גייסו את התנ"ך לצרכים שלהם, וזרקו אותו מייד לאחר שהשיגו את מטרתם".
"גם תראה עוד משהו", נזכר. "תראה לי עוד מדינה שיש לה "חוק שבות" (חוק המעניק לכל יהודי בחו"ל שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות ולקבל זכויות תושב, א.פ) כמו לישראל, ולא חטפה על הראש כשכינו אותה גזענית".
"עזוב יהדות, באיזו זכות מוסרית הם יושבים כאן?"
"ישראל היא המדינה היחידה שהעולם מבין את הייחודיות שלה ומוכן להכיל ברמה מסוימת את "הגזענות" שלה". לא שאלתי כלום, אבל ישראל מייד אומר: "אתה שואל למה? כי הם מבינים שישראל היא מדינה בעלת זיקה לתנ"ך, על כל המשתמע מכך".
"לכן", המשיך, "תתאר לך שישראל תהיה אומה ככל האומות, אז באיזו זכות מוסרית, עזוב רגע את הזכות היהודית, אתם יושבים כאן? מה, שיקרתם לכל העולם שיש למדינה שלכם זיקה לתנ"ך?".
הרבנים עולים בזה אחר זה וזועקים את זעקת השבת בכאב אמיתי. "סמכתי עליך, תמכתי בך", זועק הרב יעקב אריאל, ומכוון את קריאותיו לראש העיר כרמל שאמה-הכהן שהחליט לשבור את הסטטוס-קוו בעניין השבת. הנואם מעלעל בזיכרונו כשהוא מזכיר את ראש העיר הראשון של רמת גן, אברהם קריניצי, שכינס את ילדי העיר, והוא ביניהם, במחאה על המבקשים לשנות את פני העיר. הדובר קרא לראש העיר הנוכחי לפעול כך, וזכה למחיאות כפיים. אש בקהל.
הרב אריאל מסיים את דבריו ומייד לאחריו עולה המנחה שמזכיר, פעם שנייה להערב, שיש משתתפים רבים שעשו "7 הקפות" ועדיין לא מצאו חנייה, ובזה אחר זה עולים הרבנים וזועקים בכאב לב אמיתי על חילול השבת.
"תשמעו ציטוטים לא של הרבי מסאטמר"
בשלב הבא עולה הזמר לבמה ומתחיל לשיר עם הקהל שירי שבת ולרגע כמו מרגיש בשולחן שבת. יש משהו במפגני אחדות מהסוג הזה, אני חושב לעצמי, שמזכיר לי את האופי של העם היהודי. הם ימחו בליבם כשאח שלהם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, אפילו ידפקו על השולחן אם צריך, אבל בסוף בסוף יהיה חשוב להם, לא רק מטעמי נימוסיים גרידא, להראות לך כמה הם אוהבים אותך ושכל התוכחות נעשו מאהבה. תחושה זו מתעצמת כשעכשיו הקהל כבר רוקע ברגליו לצלילי השיר "רק תפילה אשא", ועוד שירים שעשויים להתגרות ברגשות אקטיביים.
בשלב הבא המנחה מבטיח למשתתפים סרטון שבו יוצגו ציטוטים, לדבריו, "לא של הרבי מסאטמר" אלא מישהו מז'אנר אחר. כפי שהובטח, בסרטון מובאים ציטוטים של אנשים שתפסו עצמם כנאורים. אחד מהם הוא חיים נחמן ביאליק שבאחד מהציטוטים שהובאו, אמר כי "בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה... יש לרומם את ערך השבת בתוכנו כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר", וכי עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלה גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם א-להים ואין צלם אנוש בעולם". "והם היו חשוכים?, שאל המנחה. והקהל זועק "לא!".
בצדו של המתחם, שלא כמקובל בהפגנות אחרות, נראים השוטרים 'מסתחבקים' עם המשתתפים ואף מתפללים עם הציבור. זמן לעבור למרואיין הבא, הלא הוא נעם. בחור עדין נפש ונשוי טרי, גם הוא תושב רמת גן שלא נוהג ליטול חלק בהתכנסויות בלב עיר, ואף על פי כן, הוא אומר, "חשוב לי להשתתף כאן". כאשר שאלתי אותו מה חש לראשונה כשנכנס למתחם של העצרת הוא פולט מייד "הזדהות". הוא בוחר לתת דגש על הערבות ההדדית, אחד מיסודי היהדות, וברמה הקונקרטית – אחד המאפיינים של הישראליות בכלל, ושל היהדות בפרט. "תגיד, פעם שמעת שמטוס איסלנדי התרסק ובתקשורת מייד אצים-רצים לברר אצל משרד החוץ אם היו איסלנדים על המטוס?", תהה. "לא יודע מה אתך אבל אני לא שמעתי על דבר כזה", קבע.
"הסיבה לכך היא פשוטה", טוען נעם. "זה מפני שליהודי אכפת מאוד ממה שיהודים אחרים עושים. אז נכון שאין לי שום כוונה לכפות על מישהו משהו, ונכון שלא מדובר כאן על הפגנה פוליטית שגרתית שמנסה להפעיל לחץ על הפוליטיקאים, אבל יש כאן מין תפילה אמיתית לבורא עולם שירחם על בניו ויחזיר אותם לדרך הישר", ומכאן, מה יש לי לשאול?