מקהלה עובדת יחד כל כך הרבה, למה צריך מנצח?

שבת בבוקר. לכבוד יום ירושלים הביאו לבית הכנסת מקהלה (רק קולות, כיוון שבשבת לא מנגנים בכלים כמובן). הם התחילו לשיר את התפילות במנגינה מיוחדת ומשותפת כל המקלה, מנגינה איכותית כל כך שהיא חדרה לי ישירות לתוך הלב. צמרמורות, התרגשות עד כדי בכי, ממש שירת מלאכי השרת. הם היו הרכב של 10 זמרים ומנצח אחד שעומד מולם ועושה תנועות עם הידיים, פרצוף עניים ואף קולות נמוכים יותר על מנת לכוון אותם ממש כמו בקונצרט של מוצארט.

אז עלתה בראשי שאלה, הרי המקהלה הנפלאה הזו, ברור שאנשיה עובדים יחד כבר המון זמן, הם לא זוכרים איך לשיר ביחד? אנחנו עושים את זה כול יום בבית כנסת, למה צריך את המנצח?!

את החשיבה הזאת שיתפתי בסדנת פיתוח המנהלים האחרונה שלי, שם שאלו מה הייתי רוצה לקבל מהיום הזה: המסקנה שלי היא בשביל שחבורת אנשים ישירו ביחד "שבחי ירושלים" לא צריך מנצח, אבל בשביל שחבורת אנשים יוציאו ניגון ושירה שיחדרו לתוך הנשמה בצורה מדויקת, צריך מנצח. אני רוצה להיות כמו אותו מנצח, ולנהל את הצוות שלי בצורה מדויקת יותר, כך אמרתי.

יום שישי בצהרים, אחרי העבודה, אני מתחיל לעשות את המטלות והניקיונות לכבוד שבת. אשתי ממשיכה לספר לי על השכן מעלינו, שמשאיר את הקטנוע הזרוק שלו יחד עם האופניים של הילדים וחפצים על המעבר, והשכנים מתלוננים וחושבים שזה אנחנו, ושהיא אמרה לו כבר שלוש פעמים לפחות לפנות את הדברים וזה עדיין לא קרה. אתה חייב לעשות משהו עם זה, היא אומרת. מה עושים באמת?

משום מה נזכרתי באותו מנצח. אמרתי שאני רוצה לנצח על הצוות שלי, אבל מה לגבי לנצח על החיים שלי? אם אני רוצה לעשות שינוי, אני חייב להשפיע. יום שישי הוא סגולה לפינוי דברים, כולנו בתוך העבודה והסדר, ככה שזה זורם יותר לפנות דברים. ניצלתי את המומנטום, ניגשתי אל השכן ואמרתי יאללה, בוא קח את הקטנוע, אני אקח את האופניים ונעשה פה סדר, השכנים מתלוננים וזה לא נעים. ישר ניגשתי, בלי לחכות לתגובה של השכן, והתחלתי לסדר. הוא, כמובן, הצטרף, ובעיה של כמה חודשים נפתרה ביוזמה קטנה מאוד. ניצחתי. האמת, גם הוא ניצח. כולנו ניצחנו.

למעשה, הפתרון הרגיל של האדם הקדמון הוא לקחת נבוט ולדפוק אותו בראש של השכן, אבל באמת של החיים זה לא יעזור. אגב, בסוף השכן הודה לי, ובגלל שהיינו בתוך העשייה - הוא נתן לי ארון שרצה למסור (ארון שאשתי רצתה מאוד לקנות), והרווחתי מזה ארון חדש (הרווח האמיתי זו אשתי, רגועה).

מצבים דומים פוגשים אותנו מדי יום. בעיות ללא מענה, מצבים מעצבנים, יוזמות שמחכות להיווצר ורובנו אדישים לזה. מדוע? מה? "שמישהו אחר יעשה!", "זו לא בעיה שלי!", "מה אני, פרייאר?".

אלה דיבורים של מי שזורק את האחריות החוצה ונמצא במצב של חוסר השפעה. יודעים מה זו השפעה?

השפעה = עצמה!

ברגע שאני לוקח את המציאות הסובבת אותי ומכניס אותה לתוך מעגל ההשפעה שלי, אני הופך להיות משפיע, עוצמתי, חזק, עם קשרים חברתיים ברמה הגבוהה ביותר. למי שלא התנסה בהשפעה, קשה להסביר אותה במילים. רוצים להיות אנשים עוצמתיים? תשפיעו!

בכל יום מונחות לפנינו אין סוף מנגינות, הזדמנויות שמחכות רק לאדם שירים את השרביט ויתחיל לנצח עליהן, אם זה בעבודה, בבית ובין האדם למקום.

קדימה, תעזו להשקיע. נכון זה דורש להתכופף קצת להרים את השרביט. עם זאת, רק ככה מנצחים.