מגלה הקברים מצפת: "לא האמנו כשגילינו על המצבה את הכיתוב ’רבי יהושע בן נון’"

מי שיגיע היום לבית הקברות העתיק בצפת, כדי להתפלל על קברו של האר"י או של רבי יוסף קארו, יראה בית קברות עם אינספור מצבות של קברים יהודיים. אבל עד לפני שלושים שנה רק שני קברים בתוך השטח העצום של בית הקברות - קברם של האר"י ורבי יוסף קארו. אלא שאז, החליט הרב שמואל אליהו, שבדיוק נבחר לכהן כרבה הראשי של העיר, לקחת את שיקום בית העלמין העתיק כפרויקט מרכזי בחייו.

את המלאכה הוא הטיל על דוד אפזנר, שבאותם ימים עבד במועצה הדתית בעיר, ומאז הוא פועל לחשוף עוד ועוד קברים שנקברו תחת עפר רב במשך מאות שנים. "זאת היתה הזנחה של 450 שנה, בהן אף אחד לא טיפח ושימר את בית הקברות. לכן זה גם לוקח כל כך הרבה זמן. זאת עבודה ארוכה מאוד, ומורכבת מאוד. רק בשביל לסבר את האוזן, בית העלמין העתיק הוא מעל למאה דונם, כשהקבורה היתה צפופה מאוד. מדובר במספר עצום של קברים, שנהרסו והוזנחו במשך המון שנים", הוא אומר.

התהליך שעבר בית הקברות מספר את סיפורה של צפת העתיקה. הנזק הרב שעבר קשור בקשר הדוק למאורעות של העיר. אחד מהם הוא רעידת האדמה הגדולה שעברה העיר בשנת 1837, שהותירה אחריה אלפי הרוגים בעיר, והרסה חלקים נרחבים מהעיר. אבל זה רק חלק קטן ממה שהוביל להזנחת בית העלמין. "מעבר לרעידת האדמה, בית העלמין נמצא על צלע הר, וחלק גדול ממנו כוסה לאורך השנים בעפר לאורך השנים".

זהו צילום בתחילת השיקום בשנת 1993

מאיפה הגיע העפר?

"למעשה זה טיפה מפתיע, אבל העפר הגיע ממערות הקבורה בבית העלמין. בשלב מסוים התחילו לקבור בבית הקברות במערות קבורה, ואת העפר שהוציאו מהמערות שפכו על הקברים, כך כיסו את הקברים מהמאות ה-15 וה-16. אבל העובדה שמדובר בצלע הר גרמה לכך שגם סחף של גשמים כיסה את הקברים בעפר ובחול לאורך השנים".

את החפירות החל אפזנר סמוך לשבילים שהובילו לקברי האר"י והשולחן ערוך, שם התגלתה לו מציאות שזעזעה אותו. "מצאנו שמתחת לשבילים שהובילו לשני הקברים היו קברים נוספים קבורים מתחת לשבילים. צריך להבין שמי שהגיע לפני שלושים שנה לבית העלמין היה פשוט רץ מקבר האר"י לבית יוסף ויוצא החוצה. יותר מזה הוא לא ראה כי זה היה מתחת לאדמה. כל הקבורה של אותם מאות היתה תחת לשכבות על גבי שכבות של עפר".

יהושוע בן נון של צפת

עד היום הצליחו אפזנר והצוותים השונים שעבדו יחד אתו לחשוף מעל לעשרת אלפים קברים בבית העלמין, כאשר לאורך העבודה התגלו מצבות עם כיתובים מרתקים. "מצאנו מצבות עוד מלפני ימי האר"י, אבל גם המון מצבות עם דמויות שלא מוכרות לציבור הרחב. אחת המצבות המעניינות שמצאנו היא של ר' יהושוע בן נון. ברגע שגילינו אותה כמובן שזה היה נראה לנו מוזר, הרי לא יכול להיות שיהושוע בן נון קבור בצפת, הרי הוא מימי משה רבינו. אז ניסינו להתחקות אחר הזהות של אותו ר' יהושוע בן נון ומצאנו שהשם שלו מופיע הרבה מאוד בספרי קבלה. מסתבר שבלעדיו לא היו בכלל כתבי האר"י. הוא הראשון שכתב והוציא את כתבי האר"י. הוא לקח אותם מתלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, והנפיק את זה. דרך אגב, בהתחלה רבי חיים ויטאל כלל לא רצה לפרסם את הכתבים. הוא כותב באחת ההקדמות שהוא שכר מאה סופרים ושש מאות ניירות כדי להעלות את כל כתבי האר"י. הוא דמות מדהימה, גדול דור באותם ימים, שדמותו נעלמה יחד עם הקבר שלו במהלך השנים, ועכשיו סוף סוף החזרנו אותו לתודעה".

תמונה זו מראה את תמונה (מלמעלה) לאחר שיקום בשנת 2007

איזה עוד קברים מפתיעים מצאת בבית העלמין?

"לפני כשנה חשפתי מצבה שעליה היה כתוב שמי שקבור כאן הוא ר' אברהם בן עזרא. מיד כמובן נכנסתי לאופוריה. האיבן עזרא! אלא שאז חשבתי והבנתי שלא יכול להיות שזה האיבן עזרא, הרי הוא חי לפני יותר מ-900 שנה, ושטח בית העלמין הוא מלפני 500-600 שנה. אז התחלתי לחקור ולחפש את 'איבן עזרא' ומסתבר שהוא היה בן תקופתו של המהר"י בירב, והוא היה אחד מחכמי צפת. בכלל, בתוך בית העלמין מצאנו שורה ארוכה של חכמי צפת, רובם אינם מוכרים לציבור הרחב. רוב הדמויות שהציבור מכיר הם של השולחן ערוך, האר"י, ר' שמעון אלקבץ שכתב את לכה דודי, הרמ"ק ואולי עוד כמה בודדים. אבל רבים אחרים כלל לא ידועים, והם מופיעים בספרי הפסיקה של חכמי אותו דור. דמויות כמו הרב צהלון, המהרי"ל ועוד רבים וטובים. לא סתם האלשיך קרא להם 'חכמי צפת'. הם היו חכמי הדור ההוא".

כששומעים את אפנזר מספר על גילוי הקברים השונים, חשים בהתלהבות הרבה שלו לנושא. הוא מרגיש שהוא חי את העולם העלום שהיה נסתר מעיני המבקרים במקום במשך שנים ארוכות כל כך. כשאני מציין בפניו את התחושה הזאת, הוא מאשר אותה בשמחה. "זה זורק אותי חמש מאות שנה אחורה. אני מתפלל לנסות להבין את חיו ומה היה באותם שנים. כשאני נוגע במצבות האלה אני מוצא את עצמי בתקופה שלהם. כשאני מסתובב ליד רבי שמעון אלקבץ, האר"י, הרמ"ק וכל הגדולים האחרים זה מרומם אותך. נותן לך עוד כוח כדי לגלות עוד ועוד חלקים מההיסטוריה של עם ישראל".

מהי התחושה כשמגלים קבר חדש?

"זאת התרגשות שקשה לתאר אותה. זאת זריקת אדרנלין אדירה. חשוב לי גם לציין שמתוך עשרת אלפי המצבות בחשפנו, רק מעט מאוד ניתן לזהות. פחות מ-150 קברים. זה אולי התסכול הכי גדול שיש בתהליך. רוב המצבות עשויות מאבני גיר, כך שהכיתוב נמחק לאורך השנים מהגשמים, ולמעשה אנחנו מוצאים קבר אבל לא יודעים מי קבור שם. לכן כשאתה מצליח למצוא קבר שכן ניתן לזיהוי זה משהו מיוחד. תחושה של זר לא יבין זאת. כשאתה מתחיל לראות את האות הראשונה אתה לא יכול להמתין עד שתגלה את הכל. הלב קופץ לך. אתה רוצה לגלות מהר ככל האפשר, אבל יודע שצריך לעשות את זה בשיא העדינות. זה מרגיש כמו מה שמרגישים ארכיאולוגים כשהם מגלים עתיקות".

מערת הקבורה של חכמי נרבונה

אם תשאלו את אפנזר מהי המצבה הכי ייחודית שגילה, הוא לא יצביע על אחת, אלא על 11 שמצא בתוך מערת קבורה בשטח. "לאורך השנים מצאנו הרבה מערות קבורה שאיש לא הכיר קודם לכן. בחלק מהן אמנם לא מצאנו קברים, אבל באלה שכן, מצאנו מצבות מהתקופה ההיא. יש מערה שלמה שקראתי לה 'מערת חכמי נרבונה'. מצאנו שם 11 מצבות שכולן עצמות שהועלו מחוץ לארץ כדי להיקבר בצפת. על רוב המצבות במערה כתוב שהן מנרבונה, אבל אנחנו לא יודעים מי בדיוק קבורים שם, כי אין לנו תיעוד על השמות. מה שכן אנחנו יודעים מאחת המצבות, זה שרבי יוסף קארו קבר בעצמו את אחד הנפטרים שם. המשפחה כתבה על המצבה שהמנוח 'נקבר על ידיו' של רבי יוסף קארו. כלומר שבעל השולחן ערוך נכנס למערה וקבר שם מישהו בשנת רח"צ, שנתיים אחרי שהוא עלה לארץ. זה יכול ללמד אולי על חשיבותו של אותו אדם שנקבר שם".

11 הקברים של חכמי נרבונה שבצרפת אינם הקברים היחידים של עצמות יהודים שהועלו לארץ לאחר מותם. מסתבר שמדובר היה במנהג די ידוע באותם ימים. "האלשיך כתב המון על התופעה הזאת" מספר אפנזר. "מסתבר שבמאות ה-15 וה-16 הרבה מאוד אנשים שנפטרו בחו"ל רצו להיקבר בצפת. זה יצר שאלות הלכתיות רבות. המהר"י בירב למשל כתב שו"תים שלמים על הנושא הזה. אלה שאלות שאנשים שלחו לו, כמו 'האם מותר להעלות עצמות של נפטר שלא נתן את הרשות שלו להעלות את עצמותיו לארץ, והוא התיר לעלות את העצמות?' האלשיך כותב שאין לך יום שבו לא הגיעו עצמות מחוץ לארץ".

"מתוך המאה דונם של בית העלמין שיקמנו רק 15"

אחת הדמויות המרתקות ביותר שאותרו בין הקברים היא של ר' יוסף פלקון, שעל מצבתו כונה 'הסופר'. בתחילה חשב אפנזר שמדובר היה בסופר סת"ם, אלא שאז התברר שלרבי פלקון היה חלק חשוב בהרבה ביצירת עולם התורה בצפת של אותם ימים. "חיפשנו אותו בספרים של החכמים מאותה תקופה, ומצאנו אותו בספרו של הרלב"ח, עוד לפני מרן הבית יוסף, ומסתבר שמדובר היה ברשם של בית הדין באותם ימים. כמה שנים אחר כך, כתב הבית יוסף בשולחן ערוך שאם אין אישור של סופר העיר לאותו פסק דין אין לו שום תוקף. פתאום אתה מבין שכל הפסקים שאושרו בימיהם עברו דרך רבי פלקון, בלי הסכמתו לא היה כלום מאותם ימים".

הוא ועוד שורה ארוכה של דמויות מרכזיות כל כך כלל לא ידועים לציבור

"לחלוטין. לאורך הקברים מצאנו הרבה מאוד פוסקי הלכה, דיינים, רשמים בבתי הדין בצפת, והשמות שלהם מופיעים בשולחן ערוך. אתה נתקל בשם הרב יהושוע ברוך, ואתה לא יודע מי זה ומתחיל לחפש ואתה רואה שהשולחן ערוך כותב 'וכן חתם העד הנאמן הרב משה ברוך'. אתה מסתכל בכל השמות ומבין שבעצם גילית את בית הדין העתיק של צפת. את בית הדין של רבי יוסף קארו וכל החכמים ההם. זה מה שמצאנו שם, וזה בלתי נתפס".

מלבד כבוד הקברים שאתם מבצעים, יוצא שאתם גם מחזירים את הכבוד לכל אותן דמויות

"בהחלט. זאת גם התחושה שמלווה אותי כל הזמן. בסופו של יום מדובר באנשים שנשכחו והם ראויים לחזור לתודעה הציבורית".

לשם כך יודע אפנזר שלא מספיק רק לאתר את הקברים, אלא צריך גם לחשוף אותם לציבור הרחב. לכן בשנה האחרונה, מאז שנחשפה המצבה האחרונה עד כה, הוא עבד על ספר שיספר את סיפורן של המצבות בבית העלמין העתיק של העיר. "מצבות מספרות" הוא קרא לספר, מתמצת את הרעיון שעומד מאחוריהן. למרות שבפועל הוא עובד על הספר רק בתקופה האחרונה, את העבודה עליו החל לפני שנים ארוכות. תיעוד של שלושים שנה מופיע בספר, עם תמונות מלפני תחילת העבודות, אז השטח כולו היה מכוסה אפר, ועד היום עם חשיפתם של עשרת אלפים קברים.

למרות שספר כזה נשמע כמו סיכום קריירה, הוא ממש לא כזה. אפנזר מדגיש שעוד עבודה רבה ממתינה לו בעתיד, והוא מקווה שיתאפשר לו להמשיך במלאכה החשובה, אותה הוא רואה, ובצדק רב יש לומר, כפרויקט לאומי מהמדרגה הראשונה. "אנחנו יודעים שעוד יש רבנים רבים ודמויות חשובות נוספות שקבורות בצפת, אבל עוד לא מצאנו אותם. רק בשביל להבין, מתוך המאה דונם של בית העלמין שיקמנו רק 15 דונם. יש עוד כל כך הרבה קברים ואוצרות היסטוריים של ממש שממתינים מתחת לעפר במקום ורק מחכים שיתגלו וייחשפו. אבל זו לא 'תכנית כבקשתך'. הרי לא תמיד אנחנו מוצאים כיתוב על המצבות, וגם כשכן אנחנו לא יכולים לדעת מראש את מי אנחנו מוצאים. אני מתפלל כל הזמן שהקב"ה יסייע לנו לאתר עוד ועוד קברים ודמויות מרכזיות שהפכו את צפת לאחת העיר החשובות לעם היהודי, לעיר של חכמי תורה אדירים".