סיון רהב מאיר: אנחנו לא "מזדהים עם כאבה של העדה". זה הכאב שלנו

אחרי שכעסנו על האלימות של חלק מהמפגינים, ועל אוזלת ידה של המשטרה, מה עכשיו? שאלתי אנשי חינוך מה הם אמרו השבוע לתלמידים שעלו מאתיופיה. גילה אמיתי מקיבוץ שדה אליהו, יועצת בבית ספר בעפולה, סיפרה שמשפטים כמו "מזדהים עם כאבה של העדה" - הם מרגיזים ושגויים. כי זה לא צעיר אתיופי שנהרג, זה צעיר ישראלי, אחד משלנו ולא מ"שלהם". לא "הם" כואבים אלא אנחנו. אסור לייבא לכאן את הרטוריקה האמריקאית, של מאבקי שחורים ולבנים. זה לא אותו סיפור. אנחנו עם אחד.

הרב אהרן אגל־טל הצביע על נקודה נוספת: אם סדר היום הישראלי הוא אזרחי לגמרי, מרוקן ממשמעות שנטועה בעבר הקדום שלנו, אזי ברור שהעדה האתיופית תמתין לתורה למחות. גם לה מגיע. אבל אם הייתה לנו תודעה חיה ומלבלבת של עם ששב מגלות אחרי אלפיים שנה, שבה כולנו יוצרים יחד זהות יהודית, אחינו מאתיופיה היו משתבצים היטב בפאזל המשותף. "הרי הם המבשרים לנו את נצח ישראל בדור הזה", אומר אגל־טל. "הם אלה שבאו באהבה ובתמימות לירושלים, וכששמעו שבית המקדש נחרב - פרצו בבכי אמיתי. אם אנחנו נחזור אל זהותנו האמיתית, הם יקבלו את מקומם המכובד בתוכה".

* * *

כתבתי פה בעבר לא פעם על מתמודדים שוויתרו על תחרויות בין־לאומיות בגלל קדושת השבת. הסיפור הבא הוא אחר: נבחרת הרובוטיקה של חטיבת הביניים אמי"ת בנים במודיעין נמצאת כעת באוסטרליה, בתחרות First Lego League. לעיר סידני יגיעו בסוף השבוע הזה 80 נבחרות מעשרות מדינות בעולם, וכולן יציגו את הרובוטים שתכנתו במהלך השנה ויתחרו בהפעלה שלהם במסלול מכשולים. בקטגוריה נוספת בתחרות, יציגו התלמידים את הפתרון שלהם לבעיה שקיבלו - להמציא פיתוח מקורי לשהייה בחלל. הקבוצה ממודיעין עיצבה גרביים רוטטים שמסייעים לזרימת הדם של אסטרונאוטים. התחרות תיפתח ביום חמישי ותינעל ביום ראשון. חברי הנבחרת, יחד עם המורה צחי גרין, חשבו והחליטו שלא יתמודדו במהלך השבת. המארגנים הסכימו להעביר חלק מהמשימות ליום שישי, ולפני כניסת השבת יעמידו התלמידים ליד הרובוט והעמדה שלהם שלט גדול, שיסביר מדוע הם נעדרים מהתחרות. וכך ייכתב שם: "מדוע אנחנו לא כאן היום? כי היום שבת, יום המנוחה של העם היהודי". הם גם צירפו קוד, שאותו ניתן לסרוק כדי להגיע לסרטון באנגלית שמסביר על משמעות השבת היהודית.

מנהל בית הספר, ליאור הלוי, העביר אלי השבוע את המכתב שכתב לתלמידיו: "כשראיתי את השלט שהכנתם לשבת, התמלאתי התרגשות וגאווה. אולי תפסידו כמה נקודות, אבל מבחינתי ניצחתם. בדורות קודמים שמענו על קידוש השם ועל מסירות נפש בהקשר טרגי, של נכונות יהודית למות עבור היהדות. אנחנו שמחים לחיות בדור שאחרי האינקוויזיציה, אחרי גזירות השמד ואחרי השואה. היום מסירות הנפש היא של אהבה, של ויתור מתוך רצון ולא מתוך כפייה, של הצגת השבת כערך לעולם כולו. זכיתם להיות שגרירים כאלה של השבת. שבת שלום".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".