בואו נאהב מחדש

כבר אלפיים שנה שעיני כולם נשואות אל הבית המקודש והיקר בתבל "בית המקדשהשלישי" לצערנו דור אחר דור לא זוכה ורואה בבניינו והשאלה היא מדוע? כיצד נגרום אנו לתיקונו ובניינו לנצח? בכל בניין שמתמוטט נפתחת ועדת חקירה הבודקת ומסיקה מסקנות מדוע ולמה קרס הבניין ולפי מסקנות אלו בונים אותו מחדש. אז על מה יצא הקצף בחורבן בית המקדש שעמד על תילו ארבע מאות ועשרים שנה ובית ראשון 410 שנים, מה עלינו לעשות ולפעול על מנת שנשוב ונראה בבנינו ותקומתו הנצחית?

נפתח במעשה המובא בגמרא מסכת גיטין דף נה: הגמרא אומרת "על קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים" מה היה המעשה? היה  אדם שערך אירוע חתונה לבנו, בין המוזמנים היה חברו הקרוב והאהוב "קמצא", הפקיד את המעטפה בידי אחת מחברות השליחויות המהירות אך השליח התבלבל ביעד ושלחו לאדם העונה לשם "בר קמצא".

יום החתונה הגיע. החופה הסתיימה וכולם התיישבו לסעודת מצווה. אבי החתן הסתובב בין השולחנות מזג לחיים, התחבק והצטלם עם כל שולחן ושולחן... לפתע באחד השולחנות ראה את שונאו "בר קמצא" יושב ונועץ את מזלגו בדג טרי ומשובח, מחייך וצוחק עם כולם, את זה הוא לא היה יכול לסבול. הוא ניגש אליו כשהדם עלה לו כבר לראשו ופקד עליו: "מה אתה עושה כאן? קום צא החוצה"

"אל תצעק אשלם את סעודתי", ענה בר קמצא בלחש.

"לא ולא!".

"אשלם על כל יושבי השולחן, אל תדאג נסתדר רק אל תעשה בושות...", ניסה בר קמצא שוב את מזלו.

"לא ולא! קום וצא החוצה אמרתי". ענה בעל השמחה.

"אשלם חצי מכל עלות הסעודה", אמר בר קמצא בניסיון אחרון להציל את כבודו.

"בשום פנים ואופן. קום וצא החוצה".

"אשלם לך על כל הוצאות הסעודה רק עזוב אותי לנפשי", אמר בר קמצא בקול נואש.

"בשום פנים ואופן", ענה בעל הסעודה, תפס אותו בזרועו וזרק אותו מהאולם לעיני כל האורחים...

ומחוץ לאולם. בר קמצא מתרומם מהרצפה ניער את בגדיו מהאבק שדבק בהם, סידר את חליפתו היטב, ואמר בליבו הם עוד ישמעו ממני... איפה הרבנים שישבו שם? למה לא הגנו עלי? היכן הבין אדם לחברו? ומרגע זה החלה הספירה לאחור של חורבן הבית השני.

וממחשבה למעשה, שלח לקיסר מסר האומר "מרדו בך היהודים". בתגובה קיבל "מדוע אתה כך אומר?", "צא ובדוק" ענה לו בר קמצא, "שלח קרבן ותראה אם הם יקריבוהו או לא". ואכן הקיסר שלח קרבן, בר קמצא נתן בו מום והכהנים התווכחו האם להקריבו או לא, לבסוף החליטו שהם לא מקריבים אותו, הקיסר שמע מזה והחל לעלות לירושלים בראש צבאו. ההמשך ידוע לאחר קרבות עזים וקשים נפלו חומות העיר ובית המקדש נשרף בידי הרומאים.

בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. ותיקונו ובניינו העתידי יהיה רק על ידי אהבת חינם! כאשר נגביר את האהבה והאכפתיות אחד עם השני. רק כך יבנה הבית השלישי. אבל כיצד אפשר לעשות זאת? כיצד זה מתבצע בפועל? הלוא מטבעו של האדם שהוא אוהב חפץ או מאכל מסוים בגלל ההנאה שיש לו ממנו א"כ כיצד אפשר לדרוש מאיתנו לאהוב את השני בחינם, ככה ללא כל סיבה?

התשובה לכך, נעוצה בדברי המשנה באבות "והוי דן את כל האדם לכף זכות" כתובים כאן שני שלבים, "הוי דן" להיות ממש כמו דיין שדן את הדברים בצורה שקולה ומחושבת לזכות או לחובה. ויש שלב שני והוא להכריע לכף זכות, אפילו שיש לך גם צד לדונו לכף זכות. ולמה? על כך בסיפור המובא במסכת שבת דף קכז. הגמרא מספרת על יהודי אחד שירד מהגליל ועד לדרום על מנת לעבוד לפרנסתו. לא, הוא לא שב כל יום, בווודאי גם לא כל שבוע, אלא אחר שלוש שנים שב לביתו! טרם צאתו לדרך הוא ניגש לבעל הבית ומבקש את  משכורתו. כמובן, מזומן, שיהיה לו איך להסתדר... אומר לו בעה"ב "מצטער אין לי כסף מזומן".

"טוב תן לי פירות, לפחות אביא משהו לאכול לביתי".

אמר לו: "אין לי".

"טוב, תן לי חלקת אדמה אמכור אותה ובכך אתן אוכל לילדי שלא ראו את אבא שלוש שנים"...

אמר לו בעה"ב: "אין לי".

אמר לו: "תן לי לפחות בהמה שאוכל להתפרנס ממנה או לשוחטה ולמכור את בשרה".

אמר לו: "אין לי...".

אמר לו: "תן לי כריות, שמיכות, מצעים...".

אמר לו: "אין לי...".

מספרת הגמרא שאותו פועל ארז את החפצים האישים שלו השליך את תרמילו על גבו והלך לביתו במפח נפש...

אנו לא היינו מוותרים. האגרסיביים שבינינו היו פשוט פורצים לבית ולוקחים מכל הבא ליד. מה זאת אומרת? עבדתי, מגיעה לי משכורת.. האחרים היותר עדינים היו פונים למשטרה ותובעים אותו לבית משפט בגין הלנת שכר ועוד כמה סעיפים נכבדים. אבל  הוא לא! השפיל את מבטו, קם וצעד לביתו.

אך בזה לא הסתיים הסיפור...

כשחלפו החגים הוא רואה שיירה מתקרבת לכיוון ביתו, הוא מיד מזהה את המעסיק שלו לשעבר מוביל שלושה חמורים עמוסים בכל טוב, אחד של אוכל, אחד של שתייה, ואחד של מיני מגדים. הוא מכניס אותו לביתו מציע לו לשתות, אך בעל הבית קודם מוציא ערימת שטרות ונותן לו "זה עבור עבודתך" הוא אומר.

"אבל", ממשיך המעסיק, "אני רוצה לשאול אותך שאלה מעניינת, מה חשבת שאמרתי לך שאין לי כסף ולא פירות ולא בהמה ולא קרקע ולא כרים וכסתות?".

ענה לו הפועל, "כשאמרת לי שאין לך כסף, אמרתי בליבי - בוודאי הזדמנה לך עסקה טובה ובזול והשקעת עליה את המזומנים, לא תמיד למי כסף יש לו מזומן בכיס לעיתים הוא מושקע...

"ושאמרת לי שאין לך אפילו בהמה, אמרתי בליבי כנראה השכרת אותה לתקופה ואין לך מה לתת לי. לא פעם אנו מצלצלים לחברת השכרת רכב והם עונים אין לנו רכבים. האומנם אין להם רכבים? אלא הכל מושכר ואין כרגע מה לתת.

"ושאמרת שאין לך קרקע אמרתי בליבי שמא היא בהשכרה ארוכת טווח כך שגם קרקע אין לך כרגע לתת לי...

"ושאמרת שאין לך כריות שמיכות ומצעים, אמרתי שמא הקדשת כל נכסיך להקדש ואין אתה בעלים עליהם...".

עמד ונשקו על ראשו ואמר לו אכן כך היה, מילה במילה כפי שאמרת, הקדשתי את כל נכסי מפני הורקנוס בני שלא עסק בתורה ואח"כ באתי לרבותינו שבדרום והתירו לי את הנדר סיים ואמר לו "כשם שדנת אותי לכף זכות כך גם ידונך האלוקים לכף זכות".

אם רצינו לדעת ולהבין מהי אהבת חינם הרי לנו דוגמא חיה ואמיתית. כאשר פועל דן את בעל הבית שלו לכף זכות ובזה מונע מחלוקת, לשון הרע ורכילות, זו אהבת חינם במיטבה. הכי קל לדון את השני לכף חובה להאשים אותו בהאשמות ולהפיץ עליו שמועות. אך הכי קשה לדון לכף זכות כי כאן האדם אומר אני מתנתק מהאינטרסים האישים שלי ומסתכל על מה שקורה מהזווית ראיה של השני זה קשה אבל אפשרי, וכבר אמר החכם לדון לכף זכות פירושו - היכן שמסתיים הדמיון שלך רק שם מתחילה המציאות של השני. והדברים מוכחים בשטח איך לפתע התברר שהכל היה אחרת ממה שראינו ושמענו.

אנחנו נחיה אחד את השני ונדון אותו לכף זכות אפילו שבכלל לא נראה לנו, בכל זאת נאהב אותו בחינם. ממש בחינם. לא בגלל שהוא נחמד או אחד שמיטיב עמנו, אלא נאהב אותו אפילו שישנם דברים שלא מובנים לנו, ואפילו מכעיסים אותנו בכל זאת נדון אותו לכף זכות כי כאשר שאוהבים מישהו מחפים עליו כמו שהפסוק אומר "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י', יב')

ולסיום. אנו נמצאים לקראת חודש אב שר"ת שלו הם "אלול בא" אחת העצות לזכייה בדין היא לדון לכף זכות את השני. וכבר כתוב בגמרא במסכת ראש השנה (יז.) "כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" אדם שמעביר על המידות שלו, סולח ולא מקפיד, דן לכף זכות, כובש את כעסו, יזכה שבמידה שהוא מתנהג כך גם יתנהגו עמו שיבוא למשפט לפני אלוקים, הקב"ה ידון אותו לכף זכות, יכבוש את כעסו על מעשיו, ובעז"ה בכך יזכה לצאת זכאי בדין.