כך מחליטים החלטה נבונה

בהחלטות המרכזיות של החיים, ובכל החלטה בכלל, ישנם שני שלבים. השלב הראשון הוא איסוף החומר והנתונים, מידת הסיכון מול הסיכוי, ההשקעה מול הרווחיות, לוח הזמנים, מיקומים, התאמה אישית, התאמה לסביבה וכל מה שאמור לגרום לקבל החלטה נבונה. השלב השני הוא לאחר קבלת מכלול הצדדים, הוא פשוט להחליט!

אבל כנראה שהפשוט הזה אינו כל כך פשוט, משום שאנשים רבים מנסים לדחות את מועד קבלת ההחלטה, או לגלגלה לפתחם של אחרים, ובלבד שלא יצטרכו לעמוד בעומס הנפשי הגדול כל כך הקרוי "החלטה".

חשוב להבהיר שכל עוד הנתונים אינם ברורים, אסור לקבל החלטה, ולהיפך, ככל שמפעילים שיקול דעת ואיסוף נתונים הרי שמגלים רצינות ואחריות יתר מתבקשת. אולם לאחר שכל הנתונים בפנינו, אין באותה דחייה כי אם פחד וחשש מאותה "החלטה" חלילה...

מעבר לכך, חוסר ההחלטה חמור יותר מכל החלטה שגויה. לאמור, לו לא תהיינה בידך רשימות הפלוסים והמינוסים המלאות, טוב יותר שתקבל החלטה מאשר לעכב את המערכת עד לקבלתה. וזאת משום שבדרך כלל חוסר המעש חמור הרבה יותר ממעשה לא נכון או לא מדויק. ובאמת, בזמן שחושש ההססן להיענות להצעת העבודה הראשונה שלו, מוצא ההחלטי את עצמו נענה לה, וגם אם מתברר בהמשך שאין היא לרוחו, יש לו מספיק שהות להיענות לעבודת חייו בשנית בשלישית ואפילו בגדר "שבע יפול צדיק וקם", וכל זאת בעוד רעהו מתלבט מול הצעת העבודה הראשונה שלו.

אין זה אומר שעל האדם להחליט כי ממחר הוא גביר העיירה וחייו משתנים לבלי היכר, להיפך, החלטה כזו אמורה להגיע מלמעלה וכל מרדף אחריה מלמטה רק מסכן את קיומה. וכדברי חז"ל (ברכות ס"ד ע"א) "כל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחית מפניו". וכפירוש רש"י (עירובין י"ג ע"ב) "הדוחק את השעה - מתייגע להעשיר ולהתגדל, ורואה שאינו מצליח, ואף על פי כן חוזר והולך למרחקים, ומכניס עצמו לגבוהות".

אולם את ההחלטה הנכונה לאחר איסוף הנתונים יש לקבל ומיד, כי כל דחייה בקבלת ההחלטה הופכת אותה לחלושה ורדודה יותר.

בפרשתנו פרשת בלק (במדבר כ"ב, ז'-ח') נאמר "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם, וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי, וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם". מספר המדרש (רבה כ', ח', תנחומא ז', שמעוני תשס"ה) "שאמרו אם יבא עמנו יצליח, אם יעכב שעה אחת אין בו תוחלת, כיון שאמר להם לינו פה הלילה הלכו להם זקני מדין שידעו בקסמים שלהם שאין בו הנאה".

ולא מדובר בפשטות בסימן אותו עשו על עצמם (וכדברי פסיקתא זוטרתא קכ"ו ע"ב) "אמרו סימן זה יש לנו אם לא ימאן מלבוא אצלנו, הרי אנו מצליחין, ואם לאו - אין לנו הצלחה, ונשב אל ארצנו". אלא "אין בו תועלת"...

ללמדך, שאמרו שרי מדין, שאם לא יקבל בלעם החלטה מידית לבוא עימם, הרי שגם אם לאחר שעה יחליט להצטרף לא יהיה כח באותה החלטה. וזאת משום שהחלטה שלא התקבלה במועדה, הרי היא חלושה וטבעה ליפול.

וכדי לקבל את ההחלטה הנכונה, הטוב ביותר הוא להיוועץ בדעת תורה אמיתית, עליה נאמר (ספרי דברים פיסקא קנ"ד) "אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם".

וזאת משום שזווית הראיה של דעת התורה נכון יותר מזווית הראיה שלך, ושם מובטחת סיעתא דשמיא, ולאחר החלטה כזו קל להיות בטוחים ויציבים לאורך זמן עד ההצלחה הגדולה.

שלושת שלבי החלטה הנכונה: אמונה - מהירות - הצלחה.