העובד הגוי הפך ל’מנצח’ במקהלת שירי השבת...

אל מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, הגיע אב-בית באחת הישיבות הקדושות וסיפר:

הפועל הנכרי בישיבתנו, נוהג מאז בואו לישיבה, לעמוד בצד ולהאזין לשירי השבת של הבחורים, ומפזם יחד עמם את כל השירים. הדבר היה לפלא בעיני הבחורים. באחת הפעמים ניגשו אל הנכרי והתעניינו, 'מאין אתה בקי כל כך במזמורי השבת?'

הלה השיב: 'במשך שנים עבדתי בביתו של זמר חרדי ידוע, שהיה מרבה לשיר בסילודין על שולחן השבת, עד שלמדתי בעצמי בעל פה את כל המזמורים'.

עם הזמן העובד התקרב יותר ויותר אל השולחן, עד ש...ביקש לישב לצד הבחורים בשעה שמזמרים, והם לא התנגדו. כעבור כמה שבתות, הגוי, שניחן בכישרון ובקול משובח, הפך להיות ה'מסמר' המרכזי בשירה...

באחת השבתות סעדתי עם הבחורים, ונדהמתי לראות את המחזה המוזר של הפועל שמנצח על המקהלה ברגש ובהתלהבות...

נשאלת אפוא השאלה: כיצד עלי להתייחס לתופעת ה'משורר' הגוי בשולחן השבת?...

השיב מו"ר שליט"א:

מסופר בגמרא (סנהדרין צ"ב:) שביקש נבוכדנצר מלך בבל לומר שירה לה' יתברך, ובא גבריאל וסטר לו על פיו. אמר רבי יצחק: יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע (נבוכדנצר), שאלמלא בא מלאך וסטרו על פיו, ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהילים. וביאר רש"י,  שהיה מסדר שבחים נאים יותר מדוד, ואילו אמרם, היו מתקבלים לפני הקב"ה יותר מהשירות שאמר דוד.

(ואגב, שאל הגה"ק מקאצק, היתכן שכך יֵעשה לנבוכדנצר, לסטור על פיו שרוצה לשיר להשי"ת, הלא כל אדם הוא בעל בחירה ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו? אלא, שנבוכדנצר מבקש לומר שירה בהיותו ברום המעלה, יושב בשלוה בעוד כתרו על ראשו - וכי מעלה יש בכך; ורצו לבוחנו - בוא ונראה אותך ממשיך לומר שירה גם לאחר שסטרו לך על הפנים... ואכן נבוכדנצר סופג סטירה, ומיד סוגר את הפה. אך דוד המלך ע"ה, גם וביחוד בעת אשר התייסר, שר שירה, 'אודך כי עניתני ותהי לי לישועה'...).

וגם בשאלתנו נאמר - 'אברהם יגל, יצחק ירנן', אך את פיו של הנכרי יש לסתום מלשיר שירי שבת קודש, כי 'גם במנוחתו לא ישכנו ערלים'. (האדמו"ר המהר"ש מבעלז ביאר, שבא המלאך וסטר לנבוכדנצר על פיו, שכן 'פה' בגימטריא 'מילה', כלומר כיון שהיה ערל וטמא, איזה חן יכול להעלות בשירות ותשבחות שלו...).

ומלבד זאת, קיימת סכנה גדולה לשבת ולהתחבר עם הנכרי, בפרט לאחר שהפך לציר המרכזי בשולחן, והדבר עלול להשפיע לרעה על בחורי החמד, כדכתיב (תהלים ק"ה, ו') 'ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם'. וידועים דברי הרמב"ם (דעות פ"ו ה"א), שדרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

לסיכום: יש למנוע את הנכרי מלזמר יחד עם הבחורים את זמירות שבת!

* * *

נחודה נא חידה: מי הוא הראשון ששר 'זמירות שבת'?

תשובה: אדם הראשון! כמבואר ב'פרקי דרבי אליעזר' (פרק י"ח): "בבין השמשות בערב שבת גורש אדם הראשון ויצא מגן עדן, והיו מלאכי השרת קוראים עליו ואומרים 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון, אמר לפניו, ריבון כל העולמים כל ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ואתה מתחיל ממני, זו היא קדושתי זו היא ברכתי, שנאמר 'ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו'. ובזכות יום שבת ניצל אדם מדינה של גיהנם.

ראה אדם כוחה של שבת, אמר, לא בחינם בירך הקב"ה וקידש את יום השבת, התחיל משורר ומזמר ליום השבת ואמר מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, טוב להודות לה'. אמר אדם הראשון, ממני ילמדו כל הדורות, שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון, ומודה פשעיו ועוזב, ניצל מדינה של גיהנם". הרי לנו מקור ל'זמירות שבת' מאדם הראשון.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.