זוגיות ושלום בית
מה היה כל כך מיוחד בסידור של אמו של מרן החפץ חיים זצ"ל?
"כְּתַב יָד זֶה שֶׁל אָבִי זצ"ל מָרָן הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁכָּתַב לְאִמּוֹ אֶת שְׁמָהּ עַל סִדּוּרָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יָדְעָה רַק לִקְרֹא וְלֹא לִכְתֹּב"
- פנחס גאוליוב
- י"ב תמוז התשע"ט
(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)
בְּשִׂמְחָה שֶׁנֶּעֶרְכָה, כֻּבַּד רֹאשׁ יְשִׁיבָה נִכְבָּד, מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל, לָשֵׂאת אֶת דְּבָרָיו. בִּדְרָשָׁתוֹ שִׁתֵּף אֶת קְהַל הַנּוֹכְחִים בִּדְבַר הַנְהָגָתָהּ הַמֻּפְלָאָה וְהַפְּשׁוּטָה שֶׁל אִמּוֹ שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים. וְכֹה הָיוּ דְּבָרָיו:
"סִדּוּר תְּפִלָּה עַתִּיק יוֹמִין שׁוֹכֵן בְּבֵיתִי, אוֹתוֹ קִבַּלְתִּי מֵאִמִּי, בִּתּוֹ שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים.
בְּשַׁעַר הַסִּדּוּר כָּתוּב שְׁמָהּ שֶׁל בַּעֲלַת הַסִּדּוּר, הֲלֹא הִיא אִמּוֹ שֶׁל מָרָן הֶ"חָפֵץ חַיִּים". יוֹם אֶחָד הִתְבּוֹנַנְתִּי הֵיטֵב בִּכְתַב הַיָּד וְהִבְחַנְתִּי כִּי הוּא נִכְתַּב עַל יְדֵי יֶלֶד קָטָן וְרַךְ בַּשָּׁנִים. הָיָה זֶה כְּתָב גָּדוֹל וַעֲגַלְגָּל שֶׁהִסְגִּיר אֶת גִּילוֹ שֶׁל הַכּוֹתֵב.
הֵבֵאתִי אֶת הַסִּדּוּר לְאִמִּי, בִּתּוֹ שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ אִם יוֹדַעַת הִיא מִיהוּ הַיֶּלֶד שֶׁכָּתַב אֶת שְׁמָהּ שֶׁל הַסַּבְתָּא עַל הַסִּדּוּר. הִיא הֵשִׁיבָה בְּחִיּוּב: 'כֵּן, כְּתַב יָד זֶה שֶׁל אָבִי זצ"ל מָרָן הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁכָּתַב לְאִמּוֹ אֶת שְׁמָהּ עַל סִדּוּרָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יָדְעָה רַק לִקְרֹא וְלֹא לִכְתֹּב, כְּמוֹ רַבּוֹת מִנְּשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַצְּנוּעוֹת בִּתְקוּפָתָהּ, וְעַל כֵּן בִּקְּשָׁה מִבְּנָהּ הַקָּטָן "יִשְׂרָאֵלְקֶ'ה" שֶׁהָיָה בֶּן שֵׁשׁ שֶׁיִּכְתֹּב אֶת שְׁמָהּ'.
מִשֶּׁכְּבָר הֶחֱזַקְתִּי אֶת הַסִּדּוּר בְּיָדִי, דִּפְדַּפְתִּי בְּדַפָּיו הַצְּהֻבִּים מִיֹּשֶׁן, וּפֹה וָשָׁם נִתְגַּלּוּ לְעֵינַי כְּתָמִים שֶׁיָּצְרוּ שְׁקַעֲרוּרִיּוֹת בְּדַפֵּי הַסִּדּוּר. הָיוּ אַף מִלִּים שֶׁנִּטַּשְׁטְשׁוּ מְעַט מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁזָּלְגוּ עֲלֵיהֶם. אִמִּי שֶׁהִבְחִינָה בְּמַעֲשַׂי סִפְּרָה לִי עַל כָּךְ: 'עַל סָבָתִי, אִמּוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, לֹא תִּמְצָא אַף אָדָם שֶׁיֹּאמַר לְךָ שֶׁהִיא הָיְתָה בַּעֲלַת נִסִּים, צִדְקָנִית מְפֻרְסֶמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבְּשִׁלְהֵי יָמֶיהָ, כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִתְפַּרְסֵם שָׁמְעוֹ שֶׁל בְּנָהּ בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם הַיְהוּדִי, נִגְּשׁוּ אֵלֶיהָ כַּמָּה מִמְּקֹרָבָיו שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים וּבִקְּשׁוּ לִשְׁאֹל אֶת אִמּוֹ שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר בַּמֶּה זָכְתָה לְבֵן שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינֵי הָעוֹלָם.
הִיא, שֶׁלֹּא תָּלְתָה אֶת הַזְּכוּת בְּמַעֲשֶׂיהָ, הֵשִׁיבָה לָהֶם כִּי אַל לָהֶם לְהַפְנוֹת שְׁאֵלָה זֹאת אֵלֶיהָ, שֶׁכֵּן לֹא זָכוּר לָהּ דָּבָר מְיֻחָד כָּל שֶׁהוּא שֶׁאוֹתוֹ יְכוֹלָה הִיא לְשַׁיֵּךְ לְכָךְ שֶׁיּוֹצֵא חֲלָצֶיהָ יִגְדַּל לְתַלְמִיד חָכָם עָצוּם. הַנּוֹכְחִים נִצְּלוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְשָׁבוּ וְהִפְצִירוּ בָּהּ, "שֶׁמָּא בְּכָל זֹאת יֵשׁ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה קָטָן שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ מְיַחֶסֶת לוֹ חֲשִׁיבוּת, אַךְ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָאִיר אֶת הַתַּעֲלוּמָה?"
"לֹא אֵינִי זוֹכֶרֶת! אֲבָל אִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר לָכֶם דָּבָר פָּעוּט אֶחָד: לִפְנֵי חֲתֻנָּתִי בִּקְּשָׁה אִמִּי הַמְּנוֹחָה לְשׂוֹחֵחַ עִמִּי דַּקּוֹת מִסְפָּר, וְכֹה הָיוּ דְּבָרֶיהָ: 'בִּתִּי, הַקְשִׁיבִי לִדְבָרַי. אָנוּ מְצֻוִּים לְגַדֵּל אֶת בָּנֵינוּ לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם, עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךְ דָּבָר אֶחָד: בְּכָל עֵת פְּנוּיָה טְלִי סִדּוּר לְיָדַיִךְ וְהַעְתִּירִי תְּפִלָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁתִּזְכִּי לְגַדֵּל אֶת יְלָדַיִךְ לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְאַל תִּשְׁכְּחִי לְהַזִּיל דְּמָעוֹת בְּעֵת תְּפִלָּתֵךְ'. בְּסִיּוּם דְּבָרֶיהָ הֶעֱנִיקָה לִי סִדּוּר וּבוֹ תְּפִלּוֹת וְסֵפֶר תְּהִלִּים.
זֶה כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי", סִיְּמָה בִּתְמִימוּת אִמּוֹ שֶׁל מָרָן הֶ"חָפֵץ חַיִּים", "בְּכָל פַּעַם כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתִּי אֶת עֲבוֹדוֹת הַבַּיִת, אוֹ אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הִנַּחְתִּי סִיר תַּפּוּחֵי אֲדָמָה עַל הָאֵשׁ וְהִמְתַּנְתִּי כַּמָּה דַּקּוֹת לְסִיּוּם הַבִּשּׁוּל, הָיִיתִי נוֹטֶלֶת אֶת הַסִּדּוּר שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִמִּי ע"ה וּבוֹכָה בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ לְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁיָּחֹן אֶת עֵינָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵלְקֶ'ה שֶׁלִּי וְאֶזְכֶּה לְגַדֵּל אוֹתוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וִירֵא שָׁמַיִם"'".
(מתוך הספר "דרש יעקב")
לְסִפּוּר זֶה נִתָּן לְהוֹסִיף עֻבְדָּה מַשְׁלִימָה, שֶׁמָּרָן הֶחָפֵץ חַיִּים עַצְמוֹ הָיָה מִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ אוֹתוֹ סִדּוּר שֶׁל אִמּוֹ, בְּנַמְּקוֹ: "אֲנִי הַיּוֹדֵעַ כַּמָּה הַרְבֵּה דְּמָעוֹת הִרְטִיבוּ וְהִצְהִיבוּ אֶת דַּפֵּי הַסִּדּוּר שֶׁל אִמָּא ע"ה בִּתְפִלּוֹתֶיהָ כִּי תִּזְכֶּה לְגַדֵּל בֵּן יְרֵא שָׁמַיִם".
מתוך הספר "גדולי ישראל בביתם", מאת פנחס גאוליוב.