מבחן האמונה: האם יש לאדם יכולת להועיל או להזיק?

טָעוּת לַחֲשֹׁב שֶׁמַּה שֶּׁקּוֹרֶה לְאָדָם נֵזֶק אוֹ תּוֹעֶלֶת מִבֶּן אָדָם אַחֵר זֶהוּ מִפְּנֵי הַבְּחִירָה שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, חָלִילָה, כִּי הָאֱמֶת הִיא שֶׁגַּם מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה לְאָדָם עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים אַף שֶׁהִנָּם בַּעֲלֵי בְּחִירָה זֶהוּ בְּהַשְׁגָּחָה, וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא יֵשׁ לְאָדָם בְּחִירָה לְהַזִּיק אוֹ לְהוֹעִיל וּמַה תָּלוּי זֶה בַּהַשְׁגָּחָה?

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא אָדָם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁיִּגָּנֵב מָמוֹנוֹ, אֲזַי מְגַלְגְּלִים לוֹ אָדָם שֶׁבִּבְחִירָתוֹ הָרָעָה חָפֵץ לִהְיוֹת גַּנָּב, וְיִגְנֹב לְאוֹתוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו אֶת כַּסְפּוֹ. אָדָם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת, יַזְמִין לוֹ ה' אָדָם שֶׁבִּבְחִירָתוֹ הָרָעָה חָפֵץ לְבַזּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת וִיבַיֵּשׁ לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, כָּךְ שֶׁגַּם הַגְּזֵרָה אֱמֶת וְגַם הַבְּחִירָה אֱמֶת.

השגחה פרטית

וּלְהַלָּן כַּמָּה הוֹכָחוֹת מֵהַפְּסוּקִים וּמִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ לְגַבֵּי זֶה, שֶׁצִּטַּטְתִּי מֵהַסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן" חֵלֶק א' לְהָרַב אַבְרָהָם נִשְׁרִי שְׁלִיטָ"א.

"גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר-עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל-כָּל-דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיהו לב, יט), פָּסוּק זֶה וְעוֹד פְּסוּקִים רַבִּים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מְבָאֲרִים לָנוּ שֶׁכָּל הַנַּעֲשֶׂה עִם הָאָדָם הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אֶלָּא שֶׁרְצוֹן ה' מִתְלַבֵּשׁ בַּגּוֹרְמִים וּבַסִּבּוֹת, כְּדֵי לְהָבִיא עַל הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו בֵּין רַע בֵּין טוֹב. וּלְהַלָּן נְבָאֵר שֶׁגַּם הַנַּעֲשֶׂה לָאָדָם מִבַּעַל בְּחִירָה, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי אָדָם אַחֵר לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב זֶהוּ גַּם בְּהַשְׁגָּחָה.

פְּעָמִים שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ רְצוֹן ה' – לְהָרַע לוֹ אוֹ לְהֵיטִיב לוֹ – בְּאִשְׁתּוֹ, בְּמַעֲבִידוֹ, בְּבָנָיו, בִּשְׁכֵנוֹ, בַּחֲבֵרוֹ וְכַיּוֹצֵא, וּמַטְּרַת הָאָדָם וְתַכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם הוּא לְהַכִּיר בָּאֱמֶת הָאַחַת וְהַיְחִידָה שֶׁהִיא "אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁאֶפֶס מַמָּשׁ זוּלַת ה', וְכָל הַנַּעֲשֶׂה הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וְעַד הַפְּרָטֵי פְּרָטִים, וַאֲפִלּוּ חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל אָדָם – חֲלוֹם רַע אוֹ חֲלוֹם טוֹב שֶׁיַּחֲלֹם הָאָדָם, זֶהוּ גַּם בְּהַשְׁגָּחָה, וְכַמּוּבָא בִּגְמָרָא בְּרָכוֹת נה ע"א, אָמַר רבב"ח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו" – זֶהוּ חֲלוֹם רַע.

גַּם אִם אָדָם נִבְהָל מִמַּשֶּׁהוּ זֶהוּ בְּהַשְׁגָּחָה, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפֵּר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה ("תורת כהנים – בחקותי – כו, מד) פַּעַם אַחַת הָיִינוּ יוֹשְׁבִים בֵּין הָאִילָנוֹת, וְנָשְׁבָה הָרוּחַ וְהִטִּיחוּ הֶעָלִים זֶה בָּזֶה בְּקוֹל רַעַשׁ, עָמַדְנוּ וּבָרַחְנוּ, וְאָמַרְנוּ: אוֹי כִּי שֶׁמָּא פָּגְעוּ בָּנוּ הַפָּרָשִׁים (שׁוֹדְדִים), וּלְאַחַר שֶׁבָּרַחְנוּ מִשָּׁם, פָּנִינוּ לַאֲחוֹרֵינוּ וְרָאִינוּ שֶׁאֵין שָׁם בְּרִיָּה, וְאֵין זֶה אֶלָּא הָרוּחַ שֶׁנָּשְׁבָה בָּאִילָנוֹת, יָשַׁבְנוּ בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ וּבָכִינוּ וְאָמַרְנוּ אוֹי לָנוּ שֶׁנִּתְקַיֵּם עָלֵינוּ הַפָּסוּק: "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם... וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב" (ויקרא כו, לו).

הֲרֵי הֵיאַךְ הִתְיַחֲסוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל בֶּהָלָה וּפַחַד שָׁוְא שֶׁתְּקָפָם שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחָה לְכַפָּרָה.

אין טבע ומקרה

וְעוֹד מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב, י) רַב פָּפָּא מָעַד מֵהַסֻּלָּם, וְכִמְעַט נָפַל, וְחָרַד חֲרָדָה עַל מֶה עָשָׂה לוֹ ה' כָּכָה, וְעוֹד בַּגְּמָרָא (מגילה כח) שֶׁשָּׁאֲלוּ לַחֲכָמִים מַה מַּעֲשֶׂה טוֹב עָשׂוּ שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הֶאֱרִיכוּ יָמִים, שֶׁכֵּן אֵין טֶבַע וּמִקְרֶה, וְכָל הַנַּעֲשֶׂה עִם הָאָדָם שָׁרְשׁוֹ בְּסִבָּה רוּחָנִית בְּמַעֲשֵׂה מִצְוָה אוֹ עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה, וְעוֹד בַּגְּמָרָא (בשבת קי"ט) רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא שָׁאַל לְאָדָם אֶחָד בַּמֶּה הִתְעַשַּׁרְתָּ וְהֵשִׁיב לוֹ: עַל שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת.

כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טוּרְיָנוּס לַהֲרֹג אֶת לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס אָחִיו בְּלוּדְקִיָּא, אָמַר לָהֶם, אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם, יָבוֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִצִּיל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶצַּר, אָמְרוּ לוֹ: חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרִין הָיוּ וּרְאוּיִין הָיוּ לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס, וּנְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה וְרָאוּי לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, וְאוֹתוֹ רָשָׁע [טוּרְיָנוּס] הֶדְיוֹט הוּא וְאֵינוֹ רָאוּי לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ.

וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם, וְהַרְבֵּה דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹ שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ וְהוֹרְגִין אוֹתָנוּ, אֶלָּא לֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ אֶלָּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע דָּמֵינוּ מִיָּדְךָ, אַף עַל פִּי כֵן הֲרָגָן מִיָּד.

אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁבָּאוּ דְּיוּפְּלִי [שְׁנֵי שָׂרִים] מֵרוֹמִי וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ של טורינוס בְּגִזְרִין (בְּגִזְעֵי עֵץ). (תענית יח, ב)

כשיצערהו אדם ידע כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו כך

שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי כָּל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ מִטּוֹב עַד רַע, הוּא סִבָּה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו מֵאֵת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו לֹא יִהְיֶה דָּבָר בִּלְתִּי רְצוֹן הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן כְּשֶׁיְּצַעֲרֵהוּ אוֹ יַכְאִיבֵהוּ אָדָם יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי עֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עָלָיו כָּךְ, וְאַל יָשִׁית מַחְשְׁבוֹתָיו לִנְקֹם מִמֶּנּוּ כִּי הוּא אֵינוֹ סִבַּת רָעָתוֹ, כִּי הֶעָווֹן הוּא הַמְסַבֵּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמואל ב' טז, יא) הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תָּלָה הָעִנְיָן בְּחֶטְאוֹ וְלֹא בְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא. (ספר החינוך מצווה רמא)

וְכֵן אָמַר יוֹסֵף הַצַּדִּיק לְאֶחָיו: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים" (בראשית, מה, ח) הֲרֵי שֶׁכָּךְ רָאָה יוֹסֵף אֶת סִבְלוֹ שֶׁהוּא מֵאֵת ה' וְאַף שֶׁנִּתְבַּצַּע עַל יְדֵי אֶחָיו, וְלָכֵן גַּם נָהַג בָּהֶם בְּטוֹבָה תַּחַת רָעָתָם הוֹשִׁיבָם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – טוּבָהּ וְדִשְׁנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם, הֶעֱבִיר אֶת תּוֹשָׁבֵי מִצְרַיִם מִקָּצֶה לְקָצֶה – הִגְלָם מֵעִיר לְעִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחוּשׁוּ אֶחָיו תְּחוּשַׁת גּוֹלִים, פְּטָרָם מִלִּהְיוֹת אַנְשֵׁי צָבָא שֶׁל חֵיל פַּרְעֹה, וּבַמִּדְרָשׁ אִיתָא אַף שֶׁצִּוָּה לָהֶם לִמּוֹל כִּי שְׂנוּאִים הֵמָּה הַמּוֹלִים אֵצֶל הָעֲרֵלִים, כָּל זֶה עָשָׂה לְטוֹבַת אֶחָיו וּמִתּוֹךְ הַיְדִיעָה שֶׁאֵינָם הֵם הַמְּרֵעִים לוֹ אֶלָּא שֶׁרְצוֹן ה' הִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם וְתוּ לֹא.

אֵין בְּיַד אֶחָד מֵהַבְּרוּאִים לְהוֹעִיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא לְהַזִּיקָהּ, וְלֹא לְזוּלָתוֹ, כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ. (חובת הלבבות שער הביטחון פרק ג [ על פי פרוש לקח טוב])

ויזכור בלבו שהתועלת והנזק שלו מסורים ביד הבורא יתברך

הַהַנְהָגָה הַנְּכוֹנָה כְּלַפֵּי אוֹיְבָיו, מְקַנְּאָיו וּמְבַקְּשֵׁי רָעָתוֹ, הִיא: שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ אֲלֵיהֶם יִבְטַח עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְיִסְבֹּל אֶת מַה שֶּׁהֵם מַעֲלִיבִים אוֹתוֹ, וְאַל יִגְמֹל לָהֶם כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֶלָּא יִגְמֹל לָהֶם חֶסֶד, וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם טוֹב כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, וְיִזְכֹּר בְּלִבּוֹ שֶׁהַתּוֹעֶלֶת וְהַנֵּזֶק שֶׁלּוֹ מְסוּרִים בְּיַד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

וְאִם ה' יַעֲשֶׂה אוֹתָם לְאֶמְצָעִי לְהָבִיא לוֹ נֵזֶק, יָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, וְיַחְשֹׁד אֶת עַצְמוֹ וְאֶת מַעֲשָׂיו, שֶׁהוּא הִקְדִּים לַעֲשׂוֹת לֶאֱלֹהָיו רָעָה, וְיִתְחַנֵּן אֶל הָאֱלֹהִים וִיבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתָיו וּכְשֶׁיִּנְהַג כָּךְ, אוֹיְבָיו יֵהָפְכוּ לִהְיוֹת אוֹהֲבָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם (משלי טז, ז): בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. (חובות הלבבות [על פי פרוש לקח טוב] שער הביטחון פרק ד)

אין בשר ודם יכול להיטיב לו ולהצילו, זולת אם יגזור  ה' יתברך

וּמֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יִבְטַח בָּאָדָם כְּלָל, וְיָדוּעַ בֶּאֱמֶת כִּי אֵין בָּשָׂר וָדָם יָכוֹל לְהֵיטִיב לוֹ וּלְהַצִּילוֹ, זוּלָתִי אִם יִגְזֹר ה' יִתְבָּרַךְ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז ה): "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם" וּכְתִיב (שם שם ז) "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'", וּכְתִיב (ישעיה ב כב): "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא " וְאֵין בָּשָׂר וָדָם יָכוֹל לְהַצִּילוֹ אוֹ לְהָרַע לוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר דָּוִד ע"ה (תהילים נו ה):, בֵּאלֹקִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא" וְכוּ'. וּכְתִיב (שם כז א) "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא".

וּבְהִתְקָרֵב אֵלָיו הַצָּרָה, בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא מִיַּד ה' יִתְבָּרַךְ יוּכַל לְהָבִין כִּי אֵין הַהַצָּלָה וְהַהַכָּאָה בְּיַד הַמַּכֶּה, וְלֹא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ פַּחַד הַהַכָּאָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (משלי כא א): "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ".

וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב בְּעִנְיַן סַנְחֵרִיב (ישעיה י טו) "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ", הִמְשִׁיל הַנָּבִיא אֶת הָאָדָם לְגַרְזֶן, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגַּרְזֶן אֵין פְּעֻלָּתוֹ מֵעַצְמוֹ אֶלָּא מִצַּד הַחוֹצֵב בּוֹ, כֵּן הָאָדָם בְּכָל פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁהוּא פּוֹעֵל וְרוֹצֶה לְהָטִיב וּלְהָרַע אֵין (הָאָדָם) זֶה מִצַּד עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. וְכֵן כָּתוּב (שם) "כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ", יֹאמַר כִּי אֵין הָאָדָם אֶלָּא כְּשֵׁבֶט הַמְּרִימִים אוֹתוֹ. וְכֵן הִזְכִּיר הַכָּתוּב עַל הַמֶּלֶךְ סַנְחֵרִיב עַצְמוֹ (שם שם ה): "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי", וְיָדוּעַ כִּי אֵין כֹּחַ הַהַכָּאָה תְּלוּיָה בַּשֵּׁבֶט אֶלָּא בַּמֵּרִים אוֹתוֹ. (כד הקמח לרבינו בחיי ערך ביטחון).

עוונותי עשו לי

אֶחָד הָיָה מְצַעֵר אֶת הֶחָכָם, וְאָמְרוּ לֶחָכָם כַּמָּה גָּדוֹל עֲוֹן אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמְּצַעַרְךָ עַל לֹא פִּשְׁעֲךָ, אָמַר לָהֶם הֶחָכָם אֵינִי מַפְשִׁיעוֹ, אֶלָּא עֲווֹנוֹתַי עָשׂוּ לִי. אָמְרוּ מִצְוָה לְךָ לְהַעֲנִישׁוֹ וּלְקַלְּלוֹ, אָמַר לָהֶם אִם כֵּן הָיִיתִי מַעֲנִישׁ וּמְקַלֵּל אֶת עַצְמִי, כִּי עֲווֹנוֹתַי גָּרְמוּ לְצַעַר זֶה. (ספר חסידים סימן קפ"ג)

דָּוִד יָדַע הֱיוֹת שִׁמְעִי שָׁלִיחַ מִלְּמַעְלָה לְהַלְקוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְמַעֲשָׂיו

יַחְשֹׁב כַּאֲשֶׁר יְחָרְפוּהוּ וִיבַזּוּהוּ כִּי סַמָּאֵ"ל עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג עָלָיו לְמַעְלָה וְזוֹ רְצוּעָה נִמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ, דְּהָא כְּתִיב (משלי טז, ז) בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ.

וּלְכָךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹ שָׁתַק כַּאֲשֶׁר חֵרְפוֹ שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא שֶׁקְּרָאוֹ אִישׁ הַדָּמִים וְנוֹאֵף וּמַמְזֵר רָשָׁע צוֹרֵר תּוֹעֵבָה, כִּדְפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י זַ"ל עַל (מלכים א ב, ח) וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶ"ת, נוֹטָרִיקוֹן כַּמְבֹאָר, שֶׁיָּדַע הֱיוֹת שִׁמְעִי שָׁלִיחַ מִלְּמַעְלָה לְהַלְקוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁעִפֵּר בְּעָפָר וְכוּ', וְאָמַר כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד, וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָ כֵּן, לָכֵן יִדְאַג עַל עֲווֹנוֹתָיו וְלֹא יָשִׁיב עַל חֶרְפָּתוֹ. (ראשית חכמה שער הענווה פרק שלישי)

אין מעצור לה' להושיע מידם

"מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת" (תהילים לא כ כא)

הִנֵּה כָּתַבְנוּ כִּי הִנָּצֵל אִישׁ מִכָּל צָרָה, יוֹתֵר נָקֵל מֵהִנָּצֵל מִבְּנֵי אָדָם, לָמָּה שֶׁהֵם בַּעֲלֵי בְּחִירָה כַּנּוֹדָע, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יִתְבָּרַךְ מַמְצִיא הַמְצָאוֹת לְהַצִּיל הַצַּדִּיקִים הַחוֹסִים בּוֹ גַּם מִבְּנֵי אָדָם בְּחִירִיִּים, בְּאֹפֶן לֹא תִּבָּטֵל בְּחִירָתָם.

וְאִם כֵּן הַצַּדִּיק הַחוֹסֶה בּוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם הַצָּרִים אוֹתוֹ, הָיָה נִרְאֶה בִּטָּחוֹן בָּטֵל כִּי לֹא יְבַטֵּל הוּא יִתְבָּרַךְ הַבְּחִירָה וְאַדְּרַבָּה לְסִכְלוּת יַחְשִׁיבֶנּוּ, אוּלָם אָמַר דָּוִד אַדְּרַבָּה, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאַדְּרַבָּה אֵין קָצֶה [אֵין גְּבוּל] לְמִי שֶׁבּוֹטֵחַ בַּה' נֶגֶד בַּעֲלֵי בְּחִירָה, שֶׁגַּם עַל זֶה חוֹסִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ מִיָּדָם.

וְעוֹד תַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם כִּי לֹא בִּלְבַד בְּעֵת רָצוֹן תַּצִּילֵם מִבַּעֲלֵי בְּחִירָה, כִּי אִם גַּם בְּעֵת הֶסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵהֶם, מַסְתִּירֵם מֵאוֹיְבֵיהֶם בַּעֲלֵי בְּחִירָה, וְזֶה לָמָּה מֵאֲשֶׁר קָרָא לוֹ [לְדָוִד] שֶׁעִם הֱיוֹת לוֹ הֶסְתֵּר פָּנִים לְאֵיזֶה סִבָּה שֶׁהָיָה נִרְדָּף כַּמָּה זְמַן, וְאֵין זֶה רַק הֶסְתֵּר פָּנִים, עִם כָּל זֶה לִהְיוֹתוֹ חוֹסֶה בּוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ נֶגֶד בַּעֲלֵי בְּחִירָה, הִסְתִּירוֹ ה' מִשָּׁאוּל וְסִיעָתוֹ.

וְזֶה אָמְרוֹ "תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ" שֶׁמַּסְתִּירֵם גַּם בִּזְמַן הֶסְתֵּר פָּנָיו, "מֵרֻכְסֵי אִישׁ" וְגַאֲווֹתָיו לְרָדְפוֹ לְבַל יָרוּם דָּוִד בַּמַּלְכוּת כִּי אִם הוּא וְזַרְעוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁ"תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת" כִּי לְהַסְתִּירוֹ מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת עָשָׂה לוֹ סֻכָּה כְּמוֹ רֶגַע לְהַסְתִּירוֹ בָּהּ, וְהוּא כִּי "בְבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ" וְאָמְרוּ לוֹ מְקוֹם חֲנִיָּתוֹ, וְנִכְנַס בַּמְּעָרָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הָלַךְ לְבַקְּשׁוֹ, וְאָמְרוּ רַזַ"ל אֵיךְ לֹא חִפֵּשׂ שָׁאוּל אִם נֶחְבָּא שָׁם?

וְאָמְרוּ כִּי מִיָּד בְּהִכָּנֵס דָּוִד וַאֲנָשָׁיו נֶעֶשְׂתָה בְּפִי הַמְּעָרָה כִּמְחִצָּה מִירִיעַת עַכָּבִישׁ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ אִלּוּ נִכְנַס פֹּה אָדָם הָיָה סוֹתֵר קוּרֵי עַכָּבִישׁ, וּבְזֶה אֶפְשָׁר יֹאמַר פֹּה "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה" אֶת הָאֲנָשִׁים בְּסֻכָּה קַלָּה שֶׁאֵין לְךָ סֻכָּה קַלָּה כַּאֲרִיגַת עַכָּבִישׁ כְּדֵי לְהִנָּצֵל "מֵרִיב לְשֹׁנוֹת" הַמַּלְשִׁינִים. (רוממות קל לאלשיך שם).

אם לא נגזר מן השמיים, אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה

אָמַר הָרַב הַגָּאוֹן רשכה"ג מוהר"ח זִלה"ה מִוּוֹלָאזִי'ן, שָׁמַעְתִּי מֵהֶחָסִיד הַגְּרָ"א וְגַם אֲנִי אָמַרְתִּי כֵּן אֲפִלּוּ מִנַּעֲרוּתִי, שֶׁזֶּה טָעוּת מַה שֶּׁמֻּרְגָּל בְּפִי הָעוֹלָם שֶׁבַּעַל בְּחִירָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָאָדָם בִּלְתִּי גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא.

רַק שֶׁבְּכָל דָּבָר נִגְזַר עַל הָאָדָם בְּאֵיזֶה אֶבֶן יִנָּגֵף, אֲבָל בְּבַעַל בְּחִירָה לֹא נִגְזַר אֵיזֶה בַּעַל בְּחִירָה יַעֲשֶׂה לוֹ לְטוֹב וּלְמוּטָב, אֲבָל אִם לֹא נִגְזַר מִן הַשָּׁמַיִם אֵין בַּעַל בְּחִירָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה.

אִם נִגְזַר עַל פְּלוֹנִי לְבַל יֵעָנִי אוֹ לְבַל יִלָּכֵד בַּפַּח הַזֶּה, אֶלֶף כַּיּוֹצֵא בְּךָ לֹא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ רַע. (יערות דבש חלק ראשון דרוש ו')

חָלִילָה לוֹמַר שֶׁאֵין בְּיַד הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה לִשְׁמֹר גַּם מִבְּחִירַת הָאָדָם. אֶלָּא כָּךְ יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁכְּדֵי לְהִנָּצֵל מִבַּעַל בְּחִירָה צָרִיךְ זְכוּת יוֹתֵר. (העמק דבר בראשית לז, יג)

יבין כי הכל מאיתו יתברך

גַּם בְּעֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לְרַע חָלִילָה יָבִין כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הָאָדָם הַהוּא רַק הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר בּוֹ מַעֲנִישׁ ה' לַחַיָּבִים, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב: "אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי" (ישעיה י') וּכְתִיב עוֹד שָׁם: "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ".

וְאִם כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת וּמִתְחַנֵּן לְרוֹדְפוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לְלִבּוֹ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה' הֲלֹא זֶה דּוֹמֶה לְמֻכֶּה שֶׁבּוֹכֶה וּמַרְבֶּה תַּחֲנוּנִים לַשֵּׁבֶט וְהַמַּטֶּה, וְאֵין לְךָ פְּתָיוּת גָּדוֹל מִזֶּה, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאַחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה וְגוֹ' וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ (עַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מֵבִיא עָלָיו הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה – רָשִׁ"י) וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ" (ישעיה ט) (לקוטי אמרים מבעל בית הלוי – בית הלוי על התורה)

וְעַל כָּךְ הָיָה מֵבִיא הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל רְאָיָה מְפֹרֶשֶׁת מִמַּה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגוֹ' שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא" וְדָרְשׁוּ עַל זֶה חֲזַ"ל מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפֹּאת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכָּה אֵיךְ אֶפְשָׁר לֵילֵךְ לְרוֹפֵא לְהִתְרַפֹּאת? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁאֶחָד הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְּמֵזִיד עַל יְדֵי מְרִיבָה, וְהַגְּמָרָא קוֹרֵאת לְזֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכָּה, אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ שֶׁגַּם הַכָּאָה שֶׁל בֶּן אָדָם הִיא בִּידֵי שָׁמַיִם. (שם עולם לה'חפץ חיים' חלק א' פרק ג')

שֶׁמֵּעִקְּרֵי הַיִּרְאָה לְהַאֲמִין שֶׁאֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם שֶׁבְּכֹחָהּ לְהָרַע לוֹ אוֹ לְהֵיטִיב לוֹ זוּלַת גְּזֵרָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָמְנָם אִם רֵעֵהוּ עוֹשֶׂה רֶשַׁע שֶׁלֹּא בְּמִשְׁפָּט יִתָּכֵן שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר מְגַלְגְּלִין חוֹב עַל יְדֵי חַיָּב וְנַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְהַטּוֹת הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּגְזַר עַל רֵעֵהוּ עַל יָדוֹ, אָכֵן בְּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַתּוֹרָה אֵין זֶה בִּכְלַל שְׁלִיחוּת רַע כְּלָל וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ כְּלָל וְלֹא יֶחְסַר לַחֲבֵרוֹ עַל יָדוֹ כְּלוּם. (אמונה וביטחון לחזו"א פרק ג)

מי שלא נגזר עליו מיתה לא ימות

ונ"ל דִּלְכֻלֵּי עָלְמָא מִי שֶׁלֹּא נִגְזַר עָלָיו מִיתָה לֹא יָמוּת, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ דְּבָרִים הַמְעוֹרְרִים קִטְרוּג וּמַצְרִיכִים יוֹתֵר זְכֻיּוֹת בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל, וּכְעֵין דְּאִיתָא (בברכות נ"ה א') ג' דְּבָרִים מַזְכִּירִים עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְאֵלּוּ הֵן קִיר נָטוּי וְכוּ' דְּעַל יְדֵי שֶׁמְּהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה צָרִיךְ יוֹתֵר זְכוּת לְהִנָּצֵל, וְזֶה הַטַּעַם דִּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רָצוֹן שֶׁל בַּעַל בְּחִירָה לְהַזִּיק צְרִיכִים יוֹתֵר זְכֻיּוֹת לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.

[ועמש"כ בְּסֵפֶר יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ ח"ב עֲמָ' שס"ז (יעו"ש מַה שֶּׁהֶאֱרִיךְ בַּדָּבָר וְתַמְצִית הַדְּבָרִים כָּתַב: "נִמְצָא דְאֵין הָכִי נַמִּי אֵין דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּלִי שֶׁנִּגְזַר מִשָּׁמַיִם, אֶלָּא דִּרְצוֹן בַּעֲלֵי בְּחִירָה מְשַׁנֶּה אֶת הַהַנְהָגָה כְּלַפֵּי הָאָדָם, וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים בְּמַדְרֵגָה אַחֶרֶת צָרִיךְ רַחֲמִים גְּדוֹלִים לְהִנָּצֵל)]

וְהִנֵּה בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (ב' כ"ד י"ד) כָּתוּב "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד וְגוֹ' נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה" וְלִכְאוֹרָה, הֲרֵי הַכֹּל בִּגְזֵרַת שָׁמַיִם וּמַאי נַפְקָא מִינָהּ אִם יִמָּסֵר בְּיַד ה' אוֹ בְּיַד אָדָם? אֶלָּא מַשְׁמָע כְּהַנַּ"ל שֶׁיּוֹתֵר קָשֶׁה לְהִנָּצֵל מִבַּעַל בְּחִירָה, ומשו"ה דָּוִד אָמַר דְּעָדִיף לִפֹּל בְּיַד ה' וְלֹא בְּיַד אָדָם. (אילת השחר על התורה פרשת וישב)

(ובזה יתיישבו דברי האוה"ח הקדוש (בראשית ל"ז כ"א) שכתב שבעל בחירה יכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה כלל, שאין כוונתו שלא נתחייב מיתה כלל, אלא ודאי נתחייב מיתה רק שהיה ניתן להאריך אף עמו ולא שימות עתה, אולם כשנפל בבעל בחירה הוא ככותל רעוע, שהעובר תחתיו דינו מתבצע לאלתר).

גם זבוב נשלח מן השמיים

הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זַצַ"ל רָצָה פַּעַם לְהַמְחִישׁ בְּחוּשׁ אֶת עִנְיַן הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא בִּפְנֵי אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, וְכָךְ אָמַר לוֹ:

אַתֶּם שׁוֹמְעִים? הַיּוֹם דָּפַק אֶצְלִי מִישֶׁהוּ בַּדֶּלֶת, קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, רָאִיתִי שֶׁעוֹמֵד לוֹ זְבוּב בַּכְּנִיסָה.

הוּא שָׁאַל: כָּאן גָּר הַ"חֲזוֹן אִישׁ"? וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ: כֵּן. אָמַר הַזְּבוּב: שָׁלְחוּ אוֹתִי מִן הַשָּׁמַיִם לָתֵת לְךָ גֵּרוּד בָּאַף. אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא אֶתֵּן לְךָ, וְגֵרַשְׁתִּיו בִּתְנוּעַת יָדִי. הַזְּבוּב נִכְנַס מִתַּחַת לְיָדִי, עָלָה עַל אַפִּי וְהֵחֵל לְגָרֵד. אַחַר כָּךְ אָמַר שָׁלוֹם וְיָצָא מִן הַבַּיִת!...

הקב"ה יכול לשנות את כל הטבע עבור ילד קטן

הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שָׁלוֹם מִבֶּעלְז זי"ע אָמַר פַּעַם אוֹדוֹת טַעֲנַת הָעוֹלָם עַל אֵלּוּ שֶׁמִּתְיַמְּרִים לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר, שֶׁהֵם אֵינָם רוֹאִים נְכוֹחָה, פְּעָמִים אוֹמְרִים שֶׁבְּיוֹם זֶה יֵרֵד גֶּשֶׁם וּבְיוֹם זֶה יִהְיֶה קֹר גָּדוֹל וּלְבַסּוֹף אֵינוֹ כֵּן, שֶׁלַּאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר יְכוֹלִים הֵמָּה לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר עַל פִּי חָכְמַת הָרוּחוֹת וּשְׁאָר סִימָנִים, וְסִבַּת הַדָּבָר שֶׁהֵם טוֹעִים לִפְעָמִים, כִּי לְפִי דֶרֶךְ הַטֶּבַע צָרִיךְ אָכֵן לִהְיוֹת בְּיוֹם מְסֻיָּם קֹר וּכְפוֹר גָּדוֹל כְּפִי שֶׁהֵם חָזוּ מֵרֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם צָרִיךְ יֶלֶד קָטָן לָלֶכֶת לְבֵית תַּלְמוּדוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְהוּא סוֹבֵל מֵהַקֹּר. כְּשֶׁהַיֶּלֶד נֶאֱנָח וְאוֹמֵר שֶׁקַּר לוֹ מְאֹד מְרַחֵם עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וּמְנַשֵּׁב רוּחַ חַמָּה בִּמְיֻחָד עֲבוּרוֹ. סוֹד זֶה לֹא יוֹדְעִים הַחוֹזִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת כָּל הַטֶּבַע עֲבוּר יֶלֶד קָטָן. (שפע חיים לאדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל – תשמ"ב פרשת נח).

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.