בשביל התבודדות, צריך גינה שוממה וסמארטפון כבוי

בטורים הקודמים עסקנו בנושא הסמארטפונים והשתלטות הטכנולוגיה על חיינו. ראינו שזה לא רק "יצר הרע", אלא מנגנון שלם שמפעילות חברות הטכנולוגיה כדי שנתמכר. ראינו גם שהרשתות החברתיות גורמות לבדידות במקום לחברותיות, ושהרבה נזקים נפשיים וגופניים נגרמים בעקבות שימוש לא מאוזן במכשירים הללו. היום נציע קצה של פתרון, אבל קודם כל - דבר תורה קצר. 

לא מזמן קראנו בפרשת בהעלותך על חטא המתאוננים, שתובעים ממשה רבנו בשר. הוא מעביר את הבעיה לריבונו של עולם, ותשובתו מפתיעה: הוא מוכן לתת להם בשר עד שיצא להם מהאף, אך קודם לכן מבקש ממשה למנות שבעים זקנים בעלי רוח הקודש אשר יסייעו למשה בנשיאת העול הכבד. לכאורה, מה הקשר? בני ישראל באים בדרישה לבשר ומקבלים רבנים? 

הרב יעקב אריאל שליט"א כותב בספרו על פרשת השבוע שזה בדיוק העניין: היצר תוקף כשיש ריקנות פנימית. כמו עמלק, שמגיע בדיוק בזמן שישראל מסתפקים אם יש ה' בקרבנו, היצר מזהה חולשה נפשית ואז מסתער. אדם מלא ופנימי אינו זקוק לחיצוניות שמחפשת הנפש הבהמית. זו בדיוק הסיבה שה' אומר למשה למנות עוד אנשים לצידו כדי שיחד ילמדו את בני ישראל עניינים שברוח שימלאו את הנשמה. סיפוק הבשר לבדו לא יפתור את תאוות הבשר, ובעיות פותרים מהשורש.

 * * *

בעיית הסמארטפון היא בעיה דומה. ההתמכרות שלנו לסרטונים, ווטסאפים וגלישה בלתי נשלטת נובעת קודם כל מרעב פנימי. הבעיה האמיתית היא שקול הנשמה מושתק ומודחק, וכדי לא לשמוע אותה אנו מעסיקים את עצמנו בלי סוף בכל מיני פעילויות שיסיחו את דעתנו. אי אפשר להימלט מלשמוע את קול הנשמה הזועקת – "אני כאן!". כל ניסיון חיצוני להיגמל מההתמכרות בלי לרפא את הפצע שזועק דרכה, נועד לכישלון עוד לפני שהתחיל...

אבל רגע. לפני שאתם רצים ללמוד תורה בשביל להתייחס לנשמה, בואו נלך צעד אחד הלאה. במובן מסוים, גם לימוד תורה עלול להיות אמצעי בריחה. אפשר לגמור את הש"ס רק כדי לא לשמוע מה קורה אצלנו בפנים... השלב הראשון הוא להחזיר לנו את היכולת לשמוע את הקול הזה ולהיות איתו. להחזיר לעצמנו את היכולת להיות לבד, להתבונן סביב, לספוג מבחוץ ולהיות קשובים למה שקורה בפנים. ולזה אין פתרונות אינסטנט. הסמארטפונים, וכל הטכנולוגיה שמקיפה אותנו, גורמים לנו להיות מחוברים יותר, אבל גרוע מכך – גם מחוברים מדי. 

* * *

רבי נחמן דיבר על כך שאדם, כל אדם (גם אם הוא לא ברסלבר) צריך – מה זה צריך? חייב! – למצוא לעצמו שעת התבודדות ביום. אין ספק ששם בהחלט מונח מפתח ללב העניין. על המדף בביתי מונח ספר בשם "בדד ינחנו", ובו ליקוט מכל הספרות היהודית – החל מהנביאים, עבור בגמרא, בראשונים ובאחרוני האחרונים – על מעלת ההתבודדות. חיפשתי ציטוט מעניין מאיזה ספר עלום שם שאוכל להביא כאן, אבל הטוב ביותר שמצאתי הוא מספר לא עלום בכלל: "צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו" (מסילת ישרים, ג'). זה הכל. 

כמה פשוט... וכמה קשה. כי אם פעם בשביל התבודדות היית צריך למצוא גינה ציבורית שוממה, היום אל ההתבודדות מתלווה אליך חבר קטן וצמוד שמביא את כל העולם אחריו. תוסיפו לזה שקשה מאוד להיפרד מהמלווה הזה אפילו לחמש דקות, ותבינו לאיזה "ברוך" נכנסנו. אנחנו כבר מכורים כל כך, עד שרוב האנשים שדיברתי איתם מודים בינם לבין עצמם שהם ממש מפחדים לצאת מהבית בלי טלפון או להיות בלעדיו חצי שעה. מי יודע איזו שיחה או הודעה חשובה הם יפסידו, ומה יעשו אם ישעמם להם?

* * *

אנחנו מתחילים לאמן את עצמנו להיות שוב לבד. שכחנו כבר איך זה, ועלינו להיות מוכנים לשלם מחיר של תחושת חוסר נוחות או אי־נעימות מסוימת לזמן מה, עד שנרכוש מחדש את עצמיותנו. אינני מתכוון לדרוש מכם לשרוף את המכשיר - במקום זה אני רוצה להציע הצעה ראשונית ומתקבל על הדעת: לכבות את הטלפון לשעה.

כן, כן, זה נשמע מוזר, אבל סתם כך, באמצע יום חול, כבו את המכשיר לשעה. לא רטט, לא טיסה, לא השתק – כבוי! חשוב שתעדכנו מראש את הקרובים לכם (משפחה, חברים וקולגות שרגילים לתקשר איתכם), כדי שגם הם וגם אתם תהיו רגועים. אחרי הכל, מדובר בדבר לגיטימי ונצרך. כן, זה לגיטימי לכבות את הטלפון שלכם ולא להיות זמינים מדי פעם.

אם זה עוזר לכם, קחו אותו איתכם בתיק כשהוא כבוי. כשאתם הולכים לתפילה, לפגישה בעבודה, אוכלים ארוחת ערב עם המשפחה או סתם נוסעים במכונית – כבו את המכשיר. תיהנו משעה של שקט, רוגע וריכוז. העובדה שהמכשיר נמצא אצלכם בתיק תעזור לכם להרגיש בטוחים שאם יקרה משהו, תמיד תוכלו להתחבר, אך מצד שני, הישארו ממוקדי מטרה – אל תדליקו אותו במשך שעה שלמה! 

בפעמים הראשונות, אחרי כמה דקות של מבוכה, יתחילו לעלות אצלכם בפנים כל מיני קולות שאתם לא רגילים לשמוע. נעים מאוד, קוראים להם "מחשבות", והם אחד הדברים הכי חשובים באישיות שלכם. תיהנו מהן! אומרים שהן אלה שהופכות אותנו לאנשים. בטור הבא נדבר על איך נהפוך את הזמן המנותק מהמכשיר לכזה שיגרום לנו לאהוב יותר את החיים. ועד אז – שעה ביום!

פורסם לראשונה בעלון 'קרוב אליך'