הילדים לא מקשיבים לך? לא תאמיני מה הסיבה!

"יוכי, אני אומרת לך שזה לא עובד! עם הגדולים הכלים החינוכיים האלה עובדים מצוין, עם הקטנים זה לא עובד! כל בוקר מלחמה על איזה בגד ללבוש. אני מחליטה וזה גורם ליותר מלחמה אתה, עשיתי את כל מה שהדרכת אותי זה נשאר כך ואותו הדבר.

"זה ממש מפוצץ אותי, ההתנהגות של שרי במיוחד, היא ממש חצופה קטנה. היא היחידה שמעיזה לקחת ממתקים בלי רשות ממגירת הממתקים וגם מתחבאת מתחת לשולחן ואוכלת בשקט, זו לא חוצפה?! הקטנים חושבים שאין לי מה לעשות, כל היום להיות סביבם והתינוק צורח ברקע, אני ממש משתגעת".

את כל זה היא כתבה לי במייל.

אמא מדהימה שעושה עבודה נהדרת, הבית שלה השתנה והתהפך מקצה לקצה. שולחת לי כזה מייל...

קראתי שוב את מה שהיא כתבה, "זה לא יכול להיות ששום דבר לא עובד לה...", הרהרתי עם עצמי.

דבר ראשון היה צריך לתמוך בה, לתת לה את העזרה הראשונית שהיא, שירה (שם בדוי) לא לבד. אני אתה והכל בסדר ויהיה בסדר, ואם פעם אחת זה עבד - זה חייב לעבוד.

אז כתבתי לה כך:

"שירה יקרה,

ראשית, תנשמי עמוק, קחי לך אוויר, רגע עצירה, עזבי את הילדים ואת הכל ותתייחסי לעצמך...".

משם המילים זרמו.

הרגשתי שהילדים הם לא הבעיה של שירה כרגע. הקושי שלה הוא קושי אחר. היא הייתה כל כך עמוסה רגשית, שהיה ברור ששום דבר לא יעבוד לה...

כמה פעמים אנחנו מתוסכלות ומאבדות שליטה, כי שום דבר לא הולך? הילדים לא מקשיבים בכלל!

הם עושים מה שהם רוצים, הם לא משתפים פעולה, הם מתחצפים וכאילו מצפצפים ולא מעניין אותם גם כשאת צועקת...

זה עוד יותר מעצבן אותך, ואת מתחילה לחלק עונשים על ימין ועל שמאל, צעקות, השפלות ומחכה שרק ילכו כבר לישון ואח"כ כשכבר יש שקט והם הלכו לישון את מתחילה לחשוב... "איזו רעה הייתי"...

"מסכנים, איך התנהגתי...". ואז מגיע הקול השני, "מגיע להם, שילמדו, הם לא מקשיבים, לא ממושמעים הם צריכים לדעת שמקשיבים לאמא...".

אבל עוד יותר עצוב מזה הוא שלמחרת מגיע עוד יום כזה, ואת נכנסת ללופ שאת לא יוצאת ממנו, מנסה ללכת כמו על ביצים, שלא תתפרץ שוב מריבה, אבל כמה את יכולה להחזיק עד הפיצוץ הבא שלך?..

יש לי הצעה מצוינת בשבילך! בדיוק כמו שהצעתי לשירה, וכך זה עבד.

כשאת מרגישה את חוסר האונים הזה, את איבוד השליטה וכל הבית כמו במלחמה...

תעצרי!

תעזבי את הילדים, תעזבי את הכלים, תעזבי את הבלאגן ותתייחסי רק לעצמך.

שבי במקום שקט לבד, תנשמי עמוק, תחבקי את עצמך ותשאלי את עצמך מה קרה? למה את עצבנית ולחוצה כל כך?

פעמים רבות הדבר היחיד שאת צריכה הוא הפסקה, מנוחה לעצמך מהמרתון ומהחיים קצת...

כשאת "מאשימה" את הילדים ומצפה מהם לשיתוף פעולה וקורה בדיוק הפוך הוא בגלל שפנית לכיוון הלא נכון, לא בטוח בכלל (ברוב המקרים) שהם לא רוצים להקשיב לך ולשתף פעולה.

כשכל כולך כמו קרוסלה מסתובבת, את לא רואה בעיניים, ואז את "נופלת" על הילדים. אם הם מפחדים - הם מצייתים, ואם כבר לא - אז זה לא מזיז אותם... ואז את עוד יותר כועסת.

שירה כתבה לי אחרי כמה שעות מייל נוסף.

"יוכי, תודה על העידוד והתמיכה, את נתת לי כוח! זה בדיוק מה שהייתי צריכה. עשיתי מה שאמרת לי ופתאום גיליתי כמה אני לחוצה. כל הבית שלנו על ארגזים כי אנחנו צריכים לעבור דירה, היה לנו אירוע משפחתי משמעותי מאד שהעסיק אותי גם כן, בעל הדירה לוחץ אותנו לצאת והדירה שאליה אנחנו עוברים עדיין לא מוכנה וכו'.

אבל עשיתי מה שאמרת לי. עצרתי, הכנתי לי כוס קפה (פתאום שמתי לב שאני כבר כמה שבועות שותה רק בעמידה...), הרגעתי את עצמי, חיבקתי את עצמי ונתתי לעצמי מקום. ומדהים מה שקרה - אחרי הרגיעה הזו הילדים התנהגו אחרת לגמרי, פתאום חיוש הקטנה כבר לא מתווכחת על הבגדים ולובשת מה שאני אומרת לה, דיני מקשיבה כמו ילדה טובה והכל עובד נהדר! תודה".

בד"כ אנחנו חושבות שהילדים לא מקשיבים ולא משתפים פעולה, וזה מה שגורם לנו להיות חסרות סבלנות וכעוסות. אך ברוב המקרים זה הפוך בדיוק (כמובן, בבית שיש בו בד"כ משמעת נכונה).

כשאת מרגישה ששום דבר לא הולך, פשוט תעשי עצירה. תביני מיד שהגיע הזמן להתייחס לעצמך ועדיף לא לחכות שזה יקרה. תעצרי קודם הקריסה. כשאת תחשבי על עצמך בזמן, תחסכי לך כל כך הרבה עגמות נפש, כעסים ומריבות עם הילדים, ותרוויחי  קשר טוב עם הילדים שלך, ילדים שרוצים להקשיב לך וילדים שמשתפים אתך פעולה כי זה מה שהם רצו מלכתחילה, רק שזה לא היה ממש בבחירתם ובשליטתם כשאמא הפעילה עליהם כח.

זהו, יש לך הזדמנות כפולה לעשות את זה, כי הילדים בחופש... נסי ותראי שלא תפסידי.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il