תגלית מרגשת: נחשפו כתובות בעברית בחפירות בית הכנסת הגדול בוילנה

פרויקט החפירות לחשיפת בית הכנסת הגדול של וילנה, שנשרף בתקופת השואה ונהרס סופית על ידי הסובייטים, ממשיך לספק תגליות מרגשות מעברה היהודי של העיר, שכונתה "ירושלים דליטא". לראשונה מאז תחילת הפרויקט, נחשפו באתר כתובות עתיקות בשפה העברית.

את החפירות, הנערכות מדי קיץ ב- 4 השנים האחרונות, מנהלים החוקרים ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות ויוסטינאס ראקאס מחברת החפירות הליטאית. לדבריהם, "הכתובת הגדולה והמשמעותית, מ- 1796, משלבת ביטויים מספר בראשית ומספר תהילים, והיא הייתה חלק משולחן אבן לקריאת התורה אשר ניצב על הבימה המפוארת של בית הכנסת בוילנה".

החוקרים הצליחו לשחזר את חלקיה המנותצים של הכתובת. מהטקסט המובא בה עולה, כי השולחן נתרם על ידי שני אחים – ר' אליעזר ור' שמואל –  לזכר אמם שרה ואביהם ר' חיים. הכתובת מלמדת כי ר' חיים עלה מליטא לארץ, השתקע בטבריה ונפטר בירושלים. על שולחן זה קראו בתורה במשך כ- 200 שנה, עד לשריפתו של בית הכנסת וחורבנו הסופי.

אחד משברי הכתובת בידיו של חבר צוות החפירה (צילום: יוחנן (ג'ון) זליגמן, רשות העתיקות)

כך נכתב בכתובת, שנקראה יחד עם ד"ר ולדימיר לוין מהאוניברסיטה העברית בירושלים: "לפרט 'תעלנו' (שנת 1796) בשמחה לארצנו. נדבו ר' אליעזר ור' שמואל בני ר' חיים שחי בטבריא תוב"ב וחי"ש תמת שרה אב"ר שבתי ד' אדר, ולירושלים 'מבשר' (שנת 1782) אתן, וא"ר חיים ב"ר חיים מת שם ז' ניסן, אתה 'תקום' (שנת 1786) תרחם ציון".

לדברי החוקרים, "משפטים קצרים אלה מצביעים על הקשר העמוק בין קהילת ליטא לבין ארץ הקודש, שהתקיים מאז ימי הגאון מווילנה ועד ימינו. מבירור ראשוני שערכנו עולה, כי המשפחה התורמת הייתה מהמשפחות הרבניות המובילות בליטא בתחילת המאה ה- 18". הם מוסיפים כי בשל העובדה שבכתובת לא מצוין שם המשפחה של התורמים, המידע איננו שלם, ומזמינים את הציבור "להוסיף חלקים לפאזל ולמסור מידע אודות המשפחה".

דרישת שלום אישית נוספת התגלתה בדמות לוחית מושב כסאו של מנהל אגודת 'צדקה גדולה', שניהלה את בית הכנסת הגדול בוילנה מסוף המאה ה- 18 ועד 1931. "אלה התגליות שמרגשות אותנו במיוחד: חפצים אישיים שמספקים חיבור ישיר לאנשים, למי שהתפללו כאן. זה מיד מצית את הדמיון", אומרים זליגמן וראקאס.

לוחית המושב של מנהל אגודת 'צדקה גדולה' (צילום: יוחנן (ג'ון) זליגמן, רשות העתיקות)

חפירת בית הכנסת הגדול בליטא היא מיזם משותף של רשות העתיקות, חברת החפירות הליטאית, קרן הרצון הטוב והקהילה היהודית בליטא. ישראל חסון, מנהל רשות העתיקות, מציין כי "פרויקט חשיפת בית הכנסת העתיק בוילנה הינו חלק מתפישת 'מורשת ללא גבולות' של רשות העתיקות, במסגרתה נחפרים ומתועדים גם אתרים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אשר יש להם ערך מורשת משמעותי בתולדות העם היהודי. זאת כחלק מהתפישה שהרשות הופקדה על ידי הציבור בישראל לשמש כ'תורנית השמירה' מטעמו על נכסי המורשת והתרבות".

בית הכנסת העתיק של וילנה נבנה בשנות השלושים של המאה ה- 17. הוא נחשב ל"לב הפועם" של יהדות ליטא, ושכן במרכז המיתחם הגדול של בנייני הקהילה היהודית בעיר וילנה. המיתחם כלל כ- 20 בתי כנסת ובתי מדרש, מקוואות, מרכז קהילתי, הספריה הרבנית הידועה סטרשון, וכן את בית הכנסת של הגר"א – הגאון רבי אליהו מוילנה.

לפני מלחמת העולם השנייה, כשליש מ- 60 אלף תושביה של וילנה היו יהודים. עם כיבושה של ליטא על ידי גרמניה ביוני 1941 מידי ברית המועצות, החלו הנאצים ברציחתם המאורגנת של התושבים היהודים. הם שרפו את בית הכנסת הגדול והרסו אותו חלקית. הסובייטים, שחזרו וכבשו את ליטא בסתיו 1944, השלימו את המלאכה הבזויה. על חורבותיו של בית הכנסת נבנה בשנות החמישים גן ילדים, שבהמשך הפך לבית ספר.

בשנים האחרונות נערכות בוילנה חפירות ארכיאולוגיות לשחזור הרובע העתיק של העיר. בהדרגה נחשפים ממצאים מעברה היהודי של וילנה. בקיץ 2015 נערך סקר רדאר חודר קרקע, שגילה כי מתחת לבית ספר מסתתרים שרידיו של בית הכנסת העתיק, וייתכן שאף שרידים של מקוואות. לפני שנתיים נחשפו במקום שני מקוואות. עונות החפירות השנה ובקיץ שעבר חשפו חלקים נרחבים של בימת בית הכנסת. הבימה המפוארת, שהתנשאה לגובה של שתי קומות, נבנתה במאה ה- 18, באמצעות תרומה שניתנה על ידי הנדבן היהודי המכונה היסו"ד. הבימה המעוטרת, שתועדה בצילומים מתחילת המאה ה- 20, הייתה מבנה דו-קומתי מרשים, שכלל ארבעה עמודים מפוארים שתמכו בתקרה. השנה התגלו חלקים מעמודים אלה, וכן חזית הבימה ממנה קרא הבעל קורא בתורה במשך כ- 200 שנה.

גילוי מעניין נוסף מהווה רצפת הבימה, שהייתה צבעונית ומהודרת. כמו כן, מתחת לבימה התגלה מרתף, שאף הוא לא היה מוכר לחוקרים. בנוסף, התגלו גם סידור ששרד את השואה, מאות מטבעות מהמאה ה- 16 ועד המאה ה- 20, וכן כפתורים של צבא נפוליאון, שעבר בוילנה בדרכו לתבוסה במוסקבה בשנת 1812.

החוקרים מסכמים, כי "גילוי בסיס עמודי בית הכנסת, החלקים המרכזיים של הבימה והכתובות, מעידים על הפוטנציאל הגלום בהמשך החפירה באתר ועל האפשרות המרגשת להציג את שרידי בית הכנסת הגדול בוילנה וחצר בית הכנסת (השולהוף) בעתיד, לציבור המקומי והבינלאומי".

(צילום סרטון: Loïc Salfati)