כך זוכים לשפע עצום הקיים לעולם

ישנם מקרים בהם זוכה האדם לשפע כלשהו או לברכה כלשהי, אולם הוא אינו יודע כיצד "לבלוע" זאת...

הוא זוכר די הרבה מקרים בחיים בהם היה נראה לו שהוא מתחיל משהו טוב, איזשהו עידן מוצלח, אולם לאחר תקופה קצרה התברר שהיה זה רכס הר המועד לנפילה, ומשם הוא רק הלך והידרדר.

באותה מידה היו ועודם אנשים אשר התקיים בהם הכתוב (קהלת ה', י"ב) "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", ומאותה הצלחה רק הלך מזלם ודעך.

בפרשתנו (במדבר ל"ב, א') מספרת התורה על ברכה ששרתה על שני שבטים, "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד", ובעקבותיה הם בקשו ממשה לקבל אחוזת נחלה מחוץ לארץ ישראל.

משה, שהבין שחפצם להתחמק ממלחמת הכניסה לארץ, ייסר אותם על רצונם לחמוק מהמטלה המוטלת על אחיהם. אולם הם הסבירו שכל רצונם היה בסך הכל להושיב את משפחתם ובהמותיהם בבתים מסודרים ומרעה טוב, ומיד להצטרף ביישוב הדעת למלחמת המצווה על ארץ ישראל.

משה הסכים, והתנה את אחוזת נחלתם בערי הגלעד, בכך שילחמו עם כל ישראל כתף אל כתף. תנאי כפול ומיוחד אשר בעקבותיו נולד המושג התלמודי (קידושין ס"א ע"א) "תנאי בני גד ובני ראובן".

המדרש בפרשתנו (במדבר רבה פרשה כ"ב סימן ז') מלמד שיש הבדל בין "מתנות שמים הבאות בכוח התורה", לבין ברכה הבאה על ידי "גבורתו ועשרו של בשר ודם". שמתנות שמיים קיימות לעד, בעוד מתנות בשר ודם סופן לאבדון. כדוגמא לכך מביא המדרש את בני גד ובני ראובן "שהיו עשירים, והיה להם מקנה גדול, וחבבו את ממונם, וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים".

מה שמוזר בזה לכאורה הוא שבאותו מדרש, בסימן שלאחריו ממש (שם סימן ח'), כתוב הדבר הבא: "שאלה גברת חשובה אחת את רבי שמעון בן חלפתא: בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם? אמר לה: בששת ימים. אמרה לו: ומאותה שעה ועד עכשיו מה הוא עושה? אמר לה: יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה. דעי לך! כשביקש שיעשירו בני ראובן ובני גד, הפיל את המדיינים לפני ישראל כדי שיעשירו בני גד ובני ראובן, הרי שהשפיל הקדוש ברוך הוא את המדיינים ורומם את ישראל".

ואם כן, מבואר שהעושר של בני גד ובני ראובן היה ברכת שמים, ומדוע אם כן מתייחס המדרש לאותו עושר ככזה שנעשה על ידי בשר ודם ולכן נענשו וגלו עוד לפני עם ישראל?

את התשובה לכך אנו מוצאים במשנת רבי אליעזר (פרשה ד') "רבי יהודה אומר: קשה היא המחלוקת, אפילו לעשות סייג למצוות. שכן מצינו בבני גד ובני ראובן שאמרו למשה יותן את הארץ הזאת. ומפני מה בחרו בה? מפני שהיה להם מקנה הרבה והיו מבקשים להתרחק מן הגזל. ולפי שפירשו הן מישראל תחילה, לפיכך הוגלו תחלה. ומה הם שפירשו מחבריהם כדי להתרחק מן הגזל, כך נענשו, הפורשים מחבריהן מפני השנאה והתחרות על אחת כמה וכמה".

ללמדך, שברכת ה' באה לכל אדם במנות קטנות, ואז נמצא הוא במבחן. האם ינהג נכון באותה ברכה, או לא?

האם יראה בכך את ברכת ה' ויתבטל לרצונו המלא, או שיראה בכך את כוחו וגבורתו וינהג על פי שכלו ותבונתו?

אם בחר האדם בדרך בה מראה הוא התבטלות לה' יתברך, ועשיית הטוב על פי רצונו, הרי שמעיד הוא שהיתה זו ברכת ה', והיא רק תלך ותגדל, תלך ותגבה. אולם אם ינהג בה לפי רצונותיו ותאוותיו האישיות, הרי שבכך תסור מעליו ברכת ה', ויראו כולם עד כמה אזלת ידו הביאתו אל הגדולה והמעלה, ולאחריהן אל עבר פי פחת.

בני גד ובני ראובן קבלו מתנת שמים, אולם היו במבחן, ולדברי המדרש לא עמדו בו, מה שגרם להם לאבד הכל.

בפני כל אדם ישנה אפשרות להגדיר את כל מה שעובר עליו כברכת שמים, וישנה גם דרך אחרת. מי שישכיל להגדיר זאת נכון ולפעול על פי רצון ה' יתברך, יזכה להצלחה ורב טוב, עד שתהא אותה ברכה רק ראשונה בשרשרת הברכות והישועות.

יזכנו ה' יתברך לראות נכוחה את ברכתו, להאמין בה ולפעול על פיה ועל פי רצונו יתברך, ולראות רב טוב כל הימים.