הכוח האלוקי הגדול שיש בדיבור של כל אדם

מפרשת נדרים ניתן ללמוד עד כמה גדול כוחו של דיבור. אדם נודר לא לאכול לחם, לדוגמא. אם יאכל לחם, גם אם יהיה כשר בתכלית הכשרות, גם אם יטול ידיים ויברך עליו בכוונה גדולה, ייחשב לו הדבר כאילו אכל איסור. מה הוא עשה בסך הכל? הוציא מהפה דיבור, אבל בשמים הופך הדבר לאיסור.

ובאמת, הגאון החסיד רבי אליהו הכהן זצ"ל (מגאוני אזמיר) תמה בספרו "מגלה צפונות" (להלן פסוק ו') על כל המושג של נדרים ושבועות: באיזה כוח יכול אדם על ידי דיבור פשוט לאסור על עצמו דבר שהתיר הקב"ה ולהופכו אצלו לחתיכה דאיסורא?

ומבאר שהדיבור שהוא ייחודי לאדם משאר בעלי החיים ("ויהי האדם לנפש חיה", מתרגמינן "לרוח ממללא"), נמשך לאדם מכח הנשמה, שגם בה מתייחד האדם מן הבהמה ("ומותר האדם מן הבהמה אין... לבד הנשמה הטהורה"). לכן יש כוח גדול בדיבור, עד שבכוח הצדיקים הגדולים להמית ולהחיות בהבל פיהם.

וכיוון שרצה הקב"ה להראות לעם ישראל את מעלת הדיבור שיש בו כוח אלוקי, "גזר אומר בתורתו שאדם שנדר או נשבע לאסור עליו דבר, יהיה נאסר לו אותו דבר להיות כאלהים לאסור ולהתיר... ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה, כדי שיראה כל אחד מישראל מה הוא ומה גבורתו להיות כאלוקים לאסור מה שירצה. וזה מביאו להכיר ערכו ומעלתו ולהכשיר מעשיו ולהלוך בדרכיו להיות דומה לו ממש בכל דרכיו מקל וחומר, ומה מכוח הדבור בלבד שנבדל עמו מכל בעלי חיים להלל ולשבח קנה המעלה הזאת להיות כאלהים לאסור דבר, אם ילך בכל דרכיו ומצוותיו שאז יבדיל גם מכל אומה ולשון על אחת כמה וכמה".

* * *

ומה קורה אם אדם מזלזל בדיבורו ואינו מקיים נדרו? הרי הוא "עושה דבריו חולין" (כלשון רש"י). ומבאר השפתי חכמים שהפה של אדם מישראל הוא כלי קדוש וכמו שהקדש יש איסור לחללו ולמעול בו, כך אסור לאדם לחלל דבריו.

האור החיים הקדוש (לעיל כ"ו, כ"ג) מביא בשם האלשיך הקדוש, "כי פה של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקודש, כי אין קדושה כקדושת התורה, ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי חול הגם שאין בהם דברים האסורים".

* * *

ומאחר שעניין הדיבור כה חמור, לכן מצינו בפרשת נדרים פתיחה שלא מצינו כמותה בכל התורה: "וידבר משה אל ראשי המטות". והסביר האור החיים הקדוש שמשה ביאר לראשי המטות כל דיני נדרים ושבועות, כמו למשל שבמקרה הצורך אפשר להתיר הנדר על פי חכם, אבל "לבני ישראל לאמר" כשיסבירו הם הדברים לבני ישראל, להמון העם, לא יודיעו להם רק בקצרה "ככל היוצא מפיו יעשה", כדי שלא יהיה קל בעיניהם ענין הנדרים.

והנה בפתיחת היום הקדוש יום הכפורים, אומרים תפלת "כל נדרי". מה ענין הפרת נדרים ליום הכפורים? אלא כל עבודת יום הכפורים היא בפה, בתפלה ובקשת מחילה וסליחה, ולכן ראשית כל צריך הפה להיות מקודש, כדי שהתפלות תפעלנה את פעולתן.

עם ישראל מסוגל בכוח פיו להעפיל לגבהים רמים, וכל שכן הצדיקים שעליהם נאמר "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כ"ב, כ"ח). וכתב רבנו חיים ויטאל ז''ל בספרו "עץ הדעת טוב'', שזהו שנאמר בפרשה: ''לא יחל דברו'' - מי שמייקר דיבורו ודבוריו אינם חולין, זוכה ש"ככל היוצא מפיו יעשה'' - הקב''ה יעשה וימלא כל משאלותיו.