ראיתם חתולי רחוב רבים? התרחקו. האישה הזו תצטער כל ימי חייה, בגלל שעשתה את זה

לאחרונה רעשו הרשתות החברתיות בסקוטלנד לאחר שגולשת פרסמה תמונה מזעזעת למדי ובה נראות אצבעות ידה נפוחות במיוחד ואחת מכן חסרה - לא פחות ולא יותר בשל שריטת חתולים 'תמימה'. 

"כשאתה יוצא לרחוב ומלטף חתולים או מנסה להפריד ביניהם כשהם רבים, זה משהו שכמעט כולנו עשינו בשלב כזה או אחר בחיינו", כתב אחד הגולשים, תוך שהוא מביע את תמיהתו על הסיפור. "כמי שנורא אוהב חתולים, אם חתול ייגש אליי אני כן אעביר את אצבעותיי בפרווה שלו ואולי אתן לו קצת פינוק, אך מעולם לא חשבתי על מה שזה יכול לעשות אם הוא הופך פתאום לפחות ידידותי, ושורט אותי".

מוירה בריידי בת ה-45 נשרטה על ידי חתול רחוב כשניסתה להפריד בין חבורה של חתולי רחוב שהתקוטטו ביניהם, בפארק השכונתי. "הרגשתי את השריטה כשניסיתי להפריד בין החתולים, אבל זה לא כל כך כאב אז לא חשבתי שיש לי ממה לדאוג ולהתעצבן".

אלא ששבוע לאחר מכן, התנפחה אחת מאצבעותיה והכחילה בצורה מפחידה. "לא הבנתי ממה זה יכול להיות. כבר שכחתי לגמרי מהקטטה עם החתולים, וגם אם הייתי זוכרת - לא חושבת שהייתי מקשרת בין הדברים", היא אומרת בראיון ל'סאן'. 

בריידי פנתה לקבלת טיפול רפואי, אך הופתעה לשמוע שהיא נדבקה בחיידק מזן סטפילוקוקוס אאורוס (ר"ת באנגלית MRSA) וכי הבשורה הרעה היא שמדובר בחיידק שעמיד לחומר הפעיל באנטיביוטיקה. "הרופאים מיד שאלו אותי אם שהיתי ביומיים האחרונים ליד בעלי חיים, ואז נזכרתי בתקרית עם החתולים בגינה הציבורית".

מסתבר שהזיהום של בריידי כבר היה במצב כל כך גדול, עד שהרופאים לא יכלו לעשות דבר מלבד לכרות את האצבע שלה כדי לעצור את הזיהום. עד כה היא עברה שתי השתלות עור, ועירוי דם מלבד האצבע הכרותה, אך יצאה מכלל סכנה. "אם לא היינו כורתים את האצבע הנגועה עכשיו, הזיהום יכל להתפשט ולגרום אפילו למוות", אומרים רופאיה. 

"המנתח נשאר חמש וחצי שעות לאחר המשמרת שלו, כדי להציל את חיי", אומרת בריידי בהתרגשות ומודה לצוות הרפואי המסור שטיפל בה. היא עדיין עומדת לפני סיכוי לניתוח נוסף, אך לדבריה היא "אסירת תודה שקיבלתי את חיי במתנה, ואני יכולה לשוב בקרוב לשני ילדיי".

הנקודה היהודית: 

מעניין לציין כי במקורותינו הקדושים מובאים סימוכין לכך שחיות מסוימות קיבלו 'מתנה' נוספת והיא ארס שנמצא מתחת לציפורניים שלהן - ויכול להרוג. שם מובא כי החיות הללו הינן אריה, זאב, חתול, נמייה וחולדה. רב חסדא אמר כי הארס של החתול והנמייה, יכול להמית גדיים וטלאים קטנים. 

אבל יש לכך תנאי. כדי להפריש את כמות הארס הממיתה - צריכים להביא את החתול למצב שהוא מספיק 'כעוס' ורק כאשר זה קורה, הארס שמתחת לציפורניו אכן יכול להרוג גדי וטלה. 

בתלמוד הבבלי, מסכת חולין, דף נב - עמוד ב', ודף נג - עמוד א', מובא כי תלמידיו של רב חסדא שאלוהו מה קורה כאשר חתול רודף אחרי תרנגול, ואף אדם לא עוזר לתרנגול להתחמק ממנו. התרנגול הצליח להתחמק ולהיכנס לחדר מסוים, והדלת נסגרה אחריו. אמר להם רב חסדא שהחתול, מרוב 'עצבים' היכה על הדלת, ולאחר מכן מצאו חמש טיפות של ארס על הדלת. מכאן למדו התלמידים כי כאשר התרנגולת, הגדי או הטלה מצליחים לברוח ו'להציל' את עצמם מבלי להזדקק לעזרת בני אדם - החתול מפרש את זה כאילו בני אדם עזרו להם, ולכן רמת הכעס שלו עולה בצורה כזו שמופרשת כמות ארס גדולה. 

הערה: אין בכתבה זו כדי לעודד התעללות כלשהי בבעלי חיים בכלל ובחתולים בפרט. כתבה זו מובאת אליכם כמידע בלבד, למען הזהירות שלא להתקרב לחתולים כאשר הם רבים ביניהם - כדי להימנע ממקרים כגון אלו.