אינטואיציה – כי אין כמו לב של אמא

"נראה לך שהוא סובל?", הופתעתי מהשאלה שהופנתה אלי.

"כן, נראה לי שהוא סובל", עניתי.

זה היה באמצע הלילה. הגעתי למיון עם ילד בן שנה, חומו היה גבוה מאוד, מלווה בקשיי נשימה.

אחרי שהרופא שאל את כל השאלות הנדרשות, הוא הפנה אלי את השאלה הנ"ל, בתור אמו של הפציינט, כי את הפציינט בעצמו הרי אי אפשר לשאול. כמה שהוא חכם, הוא לא מדבר עדיין...

הרופא המלומד שאל אותי, אמא פשוטה ובלתי מלומדת, לא מבינה ברפואה, מה הילד שלי מרגיש.

 כנראה שהוא מבין ברפואה ומבין עוד כמה דברים.

הוא מבין, למשל, שאפשר לשאול אמא על ההרגשה של הילד שלה, ולסמוך על התשובה שלה.

מנין לו הביטחון? אולי אני סתם אומרת שהוא סובל, ואולי אני טיפוס היסטרי, ומתרגשת יותר מידי?

יתכן. אבל יש בסיס להנחה שאימא יכולה להרגיש את הילד שלה. היא יכולה להרגיש שטוב לו או חלילה רע, שהוא שמח, עצוב או עייף, גם אם הוא לא אומר את זה בפרוש.

האם קרה לך שהצלחת להרגיש בשיחה עם משהי שהיא קצת עצבנית, ממהרת, אף על פי שהיא לא אמרה מילה בנוגע לזמן?

נכנסת לחדר והרגשת איזה מתח בלתי מוסבר באוויר, ואת מנסה להבין מה קורה ולמה יש מתח.

יש לך מן תחושת בטן, זה מה שנקרא אינטואיציה, הכישרון המאפשר לנו לדעת לפני שאנחנו חושבים. היכולת להבחין בסיטואציה באופן מידי.

דמייני שהבת שלך נכנסת הביתה בוכה בהיסטריה. את נבהלת לרגע, "איזה פחד, מי יודע מה קרה לה". חברה שלה העליבה אותה, את נרגעת... אבל עכשיו צריך גם להרגיע אותה. את "מרגישה" שעכשיו הדבר הנכון זה פשוט לחכות לה עד שהיא תירגע. לא לדבר כרגע, לא להמטיר עליה שאלות, אבל כן לשטוף לה את הפנים, ולהישאר קרובה.

התינוק בוכה, וסבתא אומרת שהוא בטוח אלרגי למשהו ואפשר היום לבדוק, כנראה זה קקאו או סויה, לכי תדעי, ואת טוענת לעומתה "הוא קצת מפונק ורוצה שאני אחזיק אותו", וממשיכה לתרץ בהגיון שהוא בדרך כלל נרגע מיד ולא מתפתל מכאבים, "הוא תינוק חמוד, בכייני ומקסימום רעב".

כל תינוק נולד ללא אפשרות של תקשורת מילולית, ואמו נדרשת להבין אותו.

הקב"ה נתן לכל אימא כישור תודעתי עוצמתי המאפשר לה להרגיש את מה שנמצא סביבה, אבל לא מעט פעמים אנחנו לא עומדות בפיתוי של הצמדת משמעות למה שקלטנו. אנחנו מחפשות לאינטואיציה היגיון, ולפעמים משבשות את היכולת הטבעית שלנו.

לא קיים מושג של אימא חסרת אינטואיציה, אלא שלפעמים אנחנו מאפשרות לעצמנו להפריע ולפקפק במה שאנחנו מרגישות.

צעד חכם הוא להתייעץ עם מומחים יודעי דבר ובעלי ניסיון, אבל חוכמה היא גם להשתמש במתנת השמים של חוכמת הלב,

כי אין כמו לב של אמא.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com