מדוע קיימת תוכחה קשה בתורה? חלק ד'

בכתבה הקודמת למדנו שישנן סיבות היסטוריות לתוכחה הקשה בראשית ישראל, כדי להסיר מעליו את טומאות העמים ולעצבו, אולם התורה כידוע נצחית ומיועדת לכל הדורות, לכן חשוב לדבר על החשיבות של התוכחה בתורה אף לימינו.

דרכו של אדם להיות עצל, לא תמיד יטרח למען טובתו ושיפור חייו, אך כדי להימנע מסכנה וכאב - יטרח הרבה מאוד. לכן מצוי אדם שמזלזל בבריאותו וכושרו במשך שנים רבות - מוותר על איכות חיים בריאה וטובה, אך כאשר נראים סימני כאב ראשונים מיד רץ לרופאים ומחפש תקנה ושינוי של אורח חייו.

הבה נשאל בכנות, כמה מאתנו זכו לחפש אחר האמת ולשוב בתשובה ללא שום ייסורים? כי נדירים שבנדירים הם צדיקים כאברהם אבינו שביקש להכיר את ה' - להודות לו ולעובדו רק מתוך הכרת הטוב. רובנו מכירים את ה' לראשונה מתוך רגש של יראה כלפי המציאות, היכרות עם הסבל והקושי שבה. אם הכול היה טוב ונעים, לא היינו חושבים לשאול שאלות ולחפש תשובות...

רגש היראה קודם לרגש האהבה, כי הוא מותיר רושם חזק ויציב ממנו. כל הורה ומחנך יודע שלא ניתן לחנך ילדים לגבולות וללמדם שליטה עצמית ללא ענישה, כאשר החוכמה היא לדעת כיצד וכמה צריך להעניש.

האהבה מגיעה לאחר היראה, כאשר הבן מתבגר ורואה שכל מה שעשה אביו - עשה לטובתו, וגם מה שהתרה בו והענישו היה רק כדי להובילו לדרך הישר והטוב, אז מתמלא לבו אהבה לאביו ומחנכיו, אם ידעו להענישו בתבונה ובמידתיות.

התורה היא ספר הוראות היצרן של אלוקים לאדם, לכן היא מותאמת לנפש האדם ולטבעו באופן הטוב ביותר לחנכו. ומאחר שהטבע האנושי נדרש לעבודה מיראה לפני עבודה מאהבה, כך בנויה התורה, כפי שנאמר בספר חובות הלבבות (שער עשירי, אהבת ה'):

"והרבה פעמים מקדים הספר זכר יראת האלוקים על אהבתו.כמו שאמר (דברים י): 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה', ואמר: 'את ה' אלוקיך תירא' וגו'. וחייב הדין להקדים היראה על האהבה באלוקים, מפני שהיא תכלית הפרישות וסופה הרחוק, והקרובה שבמדרגות אל מדרגת אהבת האלוקים, והוא השער הראשון משעריה. ואי אפשר שיגיע האדם אליה, אלא אחר שתקדם יראתו ופחדו מאלוקים יתברך".

בצורת חינוך זו מתגלה החוכמה האלוקית בפנייתה אל נפש האדם.

ההבטחה העדינה והנעימה לטוב אינה חזקה ומעוררת את הנפש כמו הפחד מרע, כי הפחד הוא הרגש הכי חזק ומיידי שיש באדם - בלעדיו לא היה שורד בעולם. אב שמספר רק על הטוב והנעים, ומסתיר את גודל הסכנה, לא יציל את בנו הסקרן מנזקים חמורים. יצר לב האדם רע מנעוריו, ודרכו של הנער לחקור גבולות, עד שמגיע לקווים אדומים אותם הוא מבין שאסור לחצות.

התוכחה החמורה בתורה, כמו עונשי בית דין (סקילה שריפה הרג וחנק - שלא היו נפוצים כלל הלכה-למעשה, כפי שמבואר במסכת מכות דף ז, ע"א), היא שיוצרת את הקווים האדומים הללו.

אף מילה של חיבה ואהבה לא היו מסוגלים להרחיק אותנו מן הפיתויים והעבירות החמורות, כמו הלשון שמגלה את חומרתם על ידי הקללות והעונשים שחלים עליהם.

התוכחה הקשה יוצרת את יסוד הכרתנו בחשיבות התורה וחומרת השכר והעונש, בלעדיה היתה התורה נראית לרבים כ'המלצה' בלבד! הציורים המפחידים הם שמגלים את מידת הדין שיש בעולם, וכך מרחיקים מן העבירה המסוכנת לנפשנו.

אנו דור חלש שלא אוהב לקבל תוכחה, אך בלי תוכחה, כיצד נדע להבדיל טוב לרע, ונכיר מה חמור ומסוכן לנו?

התורה יוצרת סולם ערכים ועדיפויות, המלמד אותנו ממה צריך להיזהר ביותר, לכן יש מצוות שהן בגדר יהרג ובל יעבור, יש מצוות שהעובר עליהן חייב כרת או לאו, ויש מצוות שנדחות או לא נדחות מפני מצוות אחרות.

כך לדוגמה, אנו יודעים שהשבת נדחית מפני פיקוח נפש, עובדה אשר מעידה על חומרתה כשאין הדבר נוגע לפיקוח נפש.

אך יותר מכך אנו זוכרים שחילול שבת דינו סקילה, ידיעה זו מלמדת אותנו את חומרת השבת, למרות שמבחינה מעשית - בתי דינים בטלו מאז הגלות ולא הרגו מזה אלפיים שנה, אך עובדה: עם ישראל שמר על השבת אפילו בקהילות רחוקות וחלשות מבחינה רוחנית, תחת גזירות ומצוקה כלכלית קשה, כיצד? זאת מפני שידעו על חומרת השבת ממה שלימדה התורה.

אם חילול שבת לא היה מוזהר בסקילה, האם כל המאמינים בתורה היו טורחים כל כך על שמירתה מול נסיונות קשים בפרנסה? אם אכילת חמץ בפסח לא היתה גוררת כרת לנפש, האם כולם היו טורחים כל כך שלא יראה ולא ימצא חמץ על שולחנם?

התורה יצרה בלבם של היהודים שומרי המצוות סולם ערכים חזק ויציב, אפילו בזמן שאינה מענישה על המצוות בבתי דין. הרי לנו הוכחה לכוחה של התורה, במבחן התוצאה: התורה בלשונה הקשה ופירוט עונשיה - קיבעה ושימרה בדרך זו ערכים חשובים כמו הפסח והשבת במשך אלפי שנים ללא ענישה בפועל, רק מפני שגילתה את חומרת המצוות הללו בעונשי כרת וסקילה המרתיעים את הנפש. הלשון הקשה והייסורים המרתיעים של עונשי בית-דין הם שיצרו את צורתו של עם ישראל לדורותיו, את סולם הערכים שלנו עד עצם היום הזה! בלעדי הלשון הקשה, לא היינו רואים כיום ציבור שומר תורה ומצוות.

יחד עם זאת, רבי הרה"ג יעקב משה סגל הלוי שליט"א הדריכני להדגיש שכיום מופנית אלינו הנבואה שבסוף ספר מלאכי, בה עיקר הדגש הוא על עבודה מתוך אהבה: "אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו" (מלאכי ג, יז), לכן סובב הקב"ה שלא תהיה בתקופה הזו כפייה של בית-דין כבימי קדם, כאשר הלימוד בעונשי התורה בימינו נועד להדגיש את סדר חומרות העוונות, כפי שנאמר. על זו הדרך סובב ה' שיתבטלו המשטרים הטוטליטריים עם המלכים האימתניים - שפעם שימשו ליהודים דוגמא לפחד שצריך להיות מפני מנהיג העולם, כדי להכין לבבנו לקראת הגאולה שבה עבודתנו תהיה בעיקר מתוך אהבה.

לסיכום, במאמרים האחרונים תוארו שתי סיבות היסטוריות ללשונה הקשה והמוכיחה של התורה:

א. עם ישראל שיצא ממצרים התרגל לראות את טומאות הגויים, הן במצרים והן בעמי כנען סביבו, כיצד יהיה אפוא אור לגויים - עם חלוץ במוסריות בעולם מלא עוולות ושחיתות מכל עבר? הדרך להסיר מעליו טומאות חמורות שכאלה אינה יכולה להעשות בלשון של המלצה וחיבה, אלא רק בלשון ברורה וחדה כתער, כך יוצרים את העם הנבחר עוד בדור המדבר.

ב. אך הלשון הקשה לא נועדה רק לבני דור המדבר, אלא לכל הדורות, כי בזכות התוכחה ופירוט העונשים החמורים טבעה התורה בלב כולנו סולם-ערכים יציב וברור בשמירת המצוות, אפילו כאשר בתי הדין לא מענישים עליהן. אלמלא הלשון הקשה בתורה, לא היה הציבור זוכה להקפיד על המצוות מול נסיונות של תאווה ופרנסה.

עם זאת יושם לב, שכל אלה תיארו רק סיבות היסטוריות חיצוניות, פסיכולוגיות וסוציולוגיות, בדומה לטעמי המצוות שביאר הרמב"ם במורה נבוכים, אולם אין לשכוח לרגע שמאחוריהן מסתתרות סיבות רוחניות גבוהות ועמוקות בהרבה מהן, שנוגעות לנשמת הישראל וגאולת העולם, קשרים בין עולמות תחתונים ועליונים שנסתרים מאתנו, הטמונים בכל מילה ודין בתורה.

ניסינו בס"ד להבין את התוכחה בתורה בדרך ההגיון האנושי, דרך הפשט, כאשר מאחוריה מסתתרים עוד הרים של רמז דרש וסוד. נזכור כי מטעם זה לא גילתה לנו התורה את טעמי המצוות, כדי שלא נטעה להוריד את התורה לשכל אנוש, ואז נבטל חלילה משכלנו מצוות מפי עליון.

אמנם יש למצוות גם טעם הגיוני, אך אין זה הטעם היחיד. זהו ענק, שאת רגליו בכוחנו לראות בקרקע, אך לא את ראשו מעל העננים. אמנם עינינו לא מטעות אותנו בראיית רגליו המוצקות באדמה, אין אין בכוחן לגלות לנו כלל את ראשו - על זו הדרך, בכוחנו להבין את מצוות התורה בנסיבות וטעמים היסטוריים ופסיכולוגיים, ואף שיש להם יסוד ואחיזה אמתית בקרקע, אין בהם כדי לראות שכל עליון.

בכתבה הבאה בסדרה זו, נעסוק בעז"ה בשאלה, מדוע העניש ה' בחומרה את דור המדבר.