פורום מומחיות
למה הוא זורק את האוכל על הרצפה כל הזמן?
למה התינוק זורק את האוכל שלו, איך מונעים שימוש במילים לא נקיות, והאם צריך למנוע קריאה של ספרי פעולה?
- הידברות
- פורסם כ"ה תמוז התשע"ט |עודכן
(צילום: shutterstock)יש לנו ילד קטן בן שנה ורבע. הוא אוכל יפה, אבל תמיד ברגע מסוים הוא מחליט שמספיק לו, ואז לוקח את האוכל וזורק אותו על הרצפה ולכל הצדדים. הוא יושב על כיסא התינוק הגבוה שלו, וכל המטבח מלא לכלוך. איך אלמד אותו להפסיק עם זה?
ילד שזורק את האוכל, זורק אותו כי למד שנעים לו לעשות זאת, זה משחק בעבורו. הוא רוצה לבדוק מה קורה כשזורקים את חתיכת תפוח האדמה על הרצפה. איך הוא מתפצפץ. הוא רוצה לראות איך כל גרגרי האורז עפים לכל עבר. בשביל ילד, זריקת אוכל היא הרפתקה בגיל הזה.
מובן שאיננו יכולים להרשות לו לעשות זאת. באוכל אין משחקים, וגם על הבית שלנו נשמור מכל רבב.
הבעיה מתחילה כשאנו מתחילים להתרגז, מעירים לו, צועקים עליו, מסבירים לו. הילד אוהב שמתייחסים אליו, וממשיך הלאה והלאה. הוא אוהב להשליך, אוהב לקבל את תשומת הלב שלנו ונהנה אפילו מהצעקות שאנו צועקים עליו.
עלינו להבין שמה שהוא עושה פשוט מתאים לגילו. אם איננו רוצים שהדבר יקרה, עלינו להקדים רפואה למכה.
נקדים בהסבר פשוט: "אימא לא מרשה לזרוק אוכל! – אם תזרוק – אצטרך להאכיל אותך בעצמי".
או "אבא אומר לא! – אם תזרוק – אני ארים ולא אוכל לתת לך לאכול לבדך".
אם הקטן יזרוק את המאכל, ניגש אל הילד, כשזורק את האוכל, וניקח ממנו את האוכל שנשאר.
נעשה זאת בלי להכביר במילים. רק בכמה מילים קטנות: "אסור! אני לא מרשה!".
הילד יבכה, כי ירצה את האוכל בחזרה. בפעם הראשונה ניתן לו.
כמעט בטוח שהוא עדיין לא למד. כדי ללמדו, נלטף אותו ונאמר: "אסור להשליך אוכל על הרצפה!", ונוריד את הילד אל הרצפה. מרגע זה, גם אם ירצה מאוד לעלות על הכיסא, לא נעלה אותו. נמשיך לתת לו אוכל בעצמנו, כשהוא יושב עלינו.
כשיראה הפעוט שאנחנו נחרצים בעניין, ושאנחנו לא מוותרים ולא מניחים אותו על הכיסא, לאחר מספר ארוחות הוא יחזיק את האוכל קרוב אליו. או שיאכל, או שישמור, ולא ישליך עוד.
(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)
* * *
בני הקטן בן ה-4 מדבר בלשון לא נקייה. הוא ילד חכם ופיקח, ומילים לא יפות שהוא שמע מחוץ לבית נקלטות אצלו והוא משתמש בהן. אני מסבירה לו בתקיפות שמילים כאלה לא אומרים, אך זה לא עוזר. כיצד עלי להגיב?
חשוב מאוד לברר מאין הוא שומע את המילים שהוא אומר, ולטפל בעניין. מובן שילדים לומדים לחקות את מה שהם רואים ושומעים, ולכן מחובתנו, ההורים, לדאוג לכך שילדינו יגדלו בסביבה שמתאימה לחינוך שאנחנו רוצים להנחיל להם. זה גם יפתור הרבה בעיות באופן כללי.
כשבנך אומר מילה לא יפה, הגידי לו "בבית שלנו לא מדברים כך!". חזרי על המשפט שוב ושוב בצורה רגועה, עד שיפסיק. חשוב שתהיי עקבית, וכשזה יקרה שוב - חזרי שוב על אותו משפט מספר פעמים, עד שיפסיק.
חשוב מאוד שלא להיבהל או לעשות מזה עניין גדול. זה רק מגביר את החשק להמשיך...
ילדים שיש להם משמעת בסיסית ורגילים להקשיב, יפסיקו, כי הם ירגישו שאת רצינית ומתכוונת לכך. אם זה לא מפסיק - תוכלי לנקוט בעונש קל: "אני רואה שקשה לך ואני צריכה לעזור לך, אז בוא תשב קצת בחדר. אתה לא יכול לשבת עם כולם כשאתה מדבר כך".
הילדים קולטים מהר מאוד את רצינות העניין, רוצים להרגיש חלק ושייכות, וזה משפיע עליהם מאוד.
(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)
* * *
יש לי מנוי בספריה הציבורית. בני בן ה-9 אוהב מאוד לקרוא ספרי פעולה (כמובן של סופרים חרדיים). אני אישית לא אוהבת את הספרים האלה, כיוון שהם מלאים באלימות. האם עלי למנוע ממנו לקרוא ספרים אלו?
שאלתך חשובה, ונתייחס אליה תוך הכללה שתוכל לסייע להורים נוספים בעניינים דומים.
הילדים שלנו! התפללנו, מתפללים ונמשיך כל ימינו להתפלל שיהיו יראי השם, בעלי מידות טובות ודרך ארץ. אך לעיתים נראה כי נפתח פתח, פרצה קטנה שעלולה, חלילה, לגדוע הכל ולהסיט את הספינה ליעד אחר לגמרי.
גבולות הם דבר מבורך, אך גם בתוך הגבולות נדרשת עצמאות. בסדנאות שאני מעבירה, אנו לומדים בס"ד שיש להבחין בין עיקר לטפל, בין מותר לאסור, מתי לנהוג כבל יעבור ומתי להגמיש.
לעניינך הספציפי, היותך אישה הינו חלק אחד בכך שאינך אוהבת ספרי פעולה. לרוב, בנים נוטים יותר לסוג הסיפורת הזה, וחשוב לתת ביטוי לנטיות הטבעיות של הילד ולנתבן לאפיק חיובי כקריאה (ידוע כי הנולד במזל מאדים נוטה לשפיכת דמים ובכוח האדם להשתמש בכוחותיו באופן חיובי – להיות שוחט, מוהל וכדומה).
קריאה היא דבר מבורך, ואינני חושבת שכדאי למנוע את בנך מתחביב שהוא אוהב מאוד, כדבריך. המשיכי להקפיד שהספרים הם מבוקרים, ויחד עם זאת "היכנסי לפעולה", ונסי להעשיר את הספרייה הביתית בספרים בהם שזורים ערכים וחינוך למידות טובות.
(חן סרור, יועצת חינוכית ומנחת סדנאות)