ידעתי והבנתי: יהדותי הוסתרה כדי שאעבור את המסע הזה

מעולם לא פקפקתי בהנהגתו של ה' יתברך. תמיד "בלעתי את הגלולה המרה", הודיתי על הרעה כשם שהודיתי על הטובה והמשכתי הלאה, לראות מה הקב"ה צופן לי בעתיד.

ככה גם כאשר הייתי נערה בת 14 שרק הרגע גילתה שכל החיים שלה מתמוטטים תחת רגליה, למרות ניסיונות ההתכחשות שלי, נכנעתי בפני גדולתו של בורא עולם והבנתי, שגם אם בפנים אני מרגישה יהודייה, אני צריכה לעבור גיור.

וככה זה היה, ובכל פעם שניסיתי, משהו השתבש. וכאן, בדיוק כאן, למדתי לעבוד על מידת הסבלנות שלי, להגיד "גם זו לטובה" ולהמשיך הלאה, לא להתייאש ולא לוותר על מה שחשוב לי בחיים, להיות יהודייה בכל רנ"ב איברי - בשביל בוראי, בשביל עצמי ובשביל כולם.

ואחרי כל המאבק הזה, התגיירתי. הרגשתי שזה היה מלווה בפעמונים וחצוצרה, קריעת ים סוף פרטית שרק אני עדה לה, ויצאתי במחולות ובתופים להדר ולשבח את הקב"ה.

הימים והחודשים עברו, ולרגע קט, רגע שבשבילי נראה שנמשך עד אין סוף, נפגעתי. נקרעתי לחתיכות קטנות, עפר ואפר, כל הרוממות נפש שהייתה לי פשוט ירדה לטמיון. לצערי נתקלתי באנשים שאמרו לי ש"גיורת" היא לא יהודייה "מספיק", הם גרמו לי להרגיש שהכול החשיך מסביבי, כל החיים שלי כאילו נהפכו בבת אחת לאפורים וריקים.

עד לאותו רגע מעולם לא הרגשתי "לא טובה". כמובן, אף פעם לא הרגשתי שאני טובה יותר ממישהו אחר, חס ושלום, אבל לא הרגשתי שאני לא טובה מספיק. וממש לא הרגשתי שאני לא יהודייה "מספיק". הייתי מוקפת באנשים שהעריכו אותי, כיבדו את האדם שאני, אנשים שראו את הלב שלי כי הגשתי אותו על מגש לכל מי שרק ביקש.

ובאותו רגע, נסדקתי. כרעתי על ברכי, ובתפילה מעומקא דליבא זעקתי לשמיים בבקשה להילחם את המלחמה שלי, את המלחמה של כל יהודי אשר אנשים טועים ביזו והשפילו אותו בגלל שבחר מרצון לעבור את המסע הכי קשה בחייו, כדי לזכות להתפלל "ברוך שעשני יהודי". ובעת שאני בוכה, הרגשתי איך מתקיים –  "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ", ויד רוחנית מלטפת ומרימה אותי חזרה מהשאול שנפלתי אליו. רגעים ספורים מאותו רגע, נחשפה בפני ההיסטוריה, והאמת התגלתה ברוב הדרה.

נולדתי יהודייה מרחם אמי. אמיתה זאת הוסתרה בעקבות גלגולים של כמה וכמה מקרים ומעשים שנבעו מהנאצים (ימח שמם וזכרם), ומשפחת סבתי, אמה של אמי, הסתירה בכל כוחה את יהדותה מהפחד והאימה ששררו באירופה. ברגע שניסיתי לגלות יותר, סבתי היקרה קיבלה אירוע מוחי ולא חזרה לעצמה, וכך כל המידע שהיה חסר כדי להשלים את התמונה, נעלם לנצח מעיני בשר דם.

אבל אני ידעתי והבנתי, שיהדותי הוסתרה מידיעתי כדי שאני אעבור את המסע המטורף הזה, אזכה להכיר את שליחי המצווה הכי גדולים, אקבל את הבמה הענקית והאוהבת של אתר ועלון "הידברות" שמזכים את הרבים בכל קצוות העולם ומקרבים את לבבות הרחוקים, כל זה כדי שאספר את הסיפור שלי, אחזק את לבבות הגרים ואקרב את לבבות היהודים לתשוקה שבעבודת ה'. כדי שאחשוף בעזרת המסע שלי את הקושי והאהבה העצומה לבורא עולם שיש לגרים אמיתיים. גם אם בסוף אני אולי לא גיורת, המסע שלי גילה לי איך מרגישים גרים. ואולי לא פחות חשוב, אזכה לספר איך האמת נסתרת מאיתנו - אך סופה תמיד להתגלות, לצוף על פני המים. ואולי עכשיו נפרוץ יחד את הגדר שנוצרה מפחד ומאטימות, ונקבל את הגרים בחיבוק ובאהבה בדיוק כמו שהקב"ה ציווה עלינו, ולא נשכח אף פעם כי גרים היינו במצרים, והגלגל ממשיך להסתובב.