מה אפשר לעשות כדי לשפר את הריכוז?

אני בת סמינר (גיל 18-19).אף פעם לא הייתי מהבנות שקל להן ללמוד, אבל לאחרונה אני ממש לא יכולה לשבת וכל רעש קטן מפריע לי. בקיצור, קשה לי להתרכז. האם ניתן לטפל בזה? 

המצב שאת מתארת, שנקרא גם "מוסחות", יכול לקרות לכל אחת מאתנו בשלבים שונים של החיים. לרוב, נשים בגיל המעבר (שנות ה-50 וה-40 לחייהן) מדווחות על קושי רב במוסחות, אך הוא עלול לפקוד אותנו בכל גיל. הגורמים מגוונים - מחסור בוויטמין מסוים בגוף, מצב של "סטרס" או לחץ שגורם לאיבוד הריכוז, עייפות, טרדות רבות ועוד.

מה שהייתי מציעה לך לעשות דבר ראשון הוא ללכת לרופא המשפחה שלך, ולבקש לערוך בדיקות דם, כדי לשלול מצב של אנמיה (מחסור בברזל). כמו כן, רצוי להוסיף לתפריט היומי שלך אומגה 3, אם באכילת דגי ים או בעזרת תכשירים הנמכרים בבתי טבע ובבתי מרקחת, המכילים אומגה 3.

לגבי הסטרס, או "עקה" בעברית – בדקי, האם אין כעת בחייך מצב שמלחיץ אותך? האם את מודאגת מדבר מה? אולי דווקא המתח לפני תקופת המבחנים, מבחני ה"חוץ", הוא זה שבעוכריך?

כשתגלי מה מקור הלחץ, תוכלי לנסות לנטרל אותו. אם אינך מצליחה בכוחות עצמך, זה הזמן לפנות לטיפול רגשי, שעשוי לסייע לך מאוד. כמובן, לפני הכל, נישא תפילה לד' שהוא רופא הכל.

(אסתר נזרי, מטפלת מוסמכת ב-EFT ובדמיון מודרך, סופרת ומרצה)

* * *

מאז מריבה רצינית עם חברה טובה, אני מרגישה שיש לי קושי למצוא קשר חברתי קרוב. אני מרגישה שחסרה לי חברה טובה, וכואב לי לראות שגם אם אני יוזמת קשר - לרוב אחרי זמן קצר אני מרגישה התרחקות וחוסר שיתוף פעולה.

חז"ל קבעו "או חברותא או מיתותא". הקשר החברתי הוא בסיס נצרך לביסוס נפש יציבה ושמחה. אני מבינה את כאבך ובדידותך, ואת הרצון להרגיש שייכת למעגל חברתי.

בשאלתך סיפרת על מריבה שקטעה חברות טובה. יתכן שלמרות הרצון העז בקשר קרוב, משהו מבפנים מפחד מקשר שכזה, שמא ייקטע ויכאיב בשנית. למרות שעל פניו אנחנו רוצים דבר אחד, בהתנהגות אנחנו גורמים, מבלי משים, להיפך. את מעדיפה להתרחק כדי לא להיפגע.

אני מבינה שאת מנסה ליזום וליצור קשרים, ולא נענית. יתכן שאת צריכה להגדיר לעצמך מה את מחפשת בחברה טובה. אולי את רוצה חברה לפטפט איתה בקלילות ולצאת לקניות, והחברה שעמה את מנסה להיות בקשר מעדיפה ביתיות ושקט.

את מתארת רצון חברתי כן, אך משהו בדרך אינו מביא לתוצאה המיוחלת. הייתי מציעה לך להיפגש עם יועצת התיכון, מדריכה או מורה, ולבדוק מה בדרכי התקשורת אינו עובד בשטח ומה כן יוכל לסייע לך ליצור קשרים חברתיים טובים.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית, מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית וב-IPT)

* * *

בתנו בת ה-5 לעולם אינה מדברת בגן - לא עם הילדים ולא עם הגננת, שומרת על שתיקה מוחלטת בתוך המולת הילדים. בבית-התמונה שונה לגמרי, היא פטפטנית גדולה ומלאת חיים.כיצד ניתן להסביר את הקונפליקט?

"אילמות סלקטיבית" הינה הפרעת חרדה המתבטאת בהימנעות מדיבור למרות היכולת לדבר באופן תקין. בדרך כלל הילדים המאופיינים ב"אילמות" זו מדברים באופן חופשי בבית, ונמנעים מדיבור במסגרת הלימודים, או בכלל ליד זרים.

מאחר שהילד אינו גורם לשיבושים בביה"ס, וכן מסתגר ואינו זועק לעזרה, חשובה תשומת הלב מצדנו, והתערבות מוקדמת לעזרה.

כשהאילמות נמשכת למעלה מחצי שנה ללא השתפרות, מומלצת פניה לטיפול. צעד ראשוני הוא אבחון מקצועי. לילד עד גיל 6 ניתן לפנות למכון להתפתחות הילד של משרד הבריאות, בהפניית רופא ילדים ומילוי שאלון הורים וגננת. מעל גיל זה ניתן לפנות לטיפול באופן פרטי.

קיימים סוגי טיפול שונים. הטיפול היעיל ביותר הוא זה המשלב מספר שיטות, כגון: טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הניתן ע"י פסיכולוג ובהדרכת הורים, וכן טיפול בתרפיה באמנות / בתנועה / בבעלי חיים / במוזיקה וכו', בו ניתנת לילד אפשרות להתבטא באופן לא מילולי. טיפול כזה מגביר את מודעותו של הילד לתחושותיו, תוך חיזוק ביטחונו העצמי.

חלק מצומצם מן הילדים המפתחים את ההפרעה הם בעלי ליקוי שפתי מסוים בו הם מתביישים, או ילדים מבתים דו לשוניים שלהם חוסר שליטה בשפה. להם מומלץ לשלב טיפול אצל קלינאית תקשורת.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)