בעיות קשב וריכוז? יש פתרון!

"את מתעסקת גם עם בעיות קשב וריכוז?", היא שואלת אותי בטלפון.

"מה את מתכוונת מתעסקת, עם הילד או עם האמא?", אני שואלת אותה.

"לא, לי ב"ה אין בעיות קשב וריכוז, מדובר על הילדה שלי בת ה-5. את מטפלת גם בילדים?

"כן", עניתי, "אני מטפלת בילדים, אבל אני לא סתם שואלת. בעיית קשב וריכוז לא תמיד קשורה לילד (כמובן שקשורה... בעקיפין). ברוב המקרים אני עוזרת לאימהות לפתור את בעיות הקשב של הילדים שלהם מבלי לפגוש את הילדים".

עוד לא הספקתי לסיים את המשפט, והיא הייתה כנראה נורא מסוקרנת ושאלה "אז זה מספיק שאני אגיע?". "כן", עניתי. לפחות בשלב הזה...

"האמת שהתעייפתי כבר מלהתרוצץ אתו ממטפלת אחת לשנייה, הגענו עד למטפלת רגשית איכשהו...", היא נשמעה מותשת ומיואשת. "אז אני רוצה לקבוע פגישה". וקבענו.

בעיית הקשב והריכוז, משום מה, נפוצה בימינו.

בהיותי גננת 17 שנים במשרד החינוך, זה עדיין לא היה נפוץ כל כך. היום כמעט  לכל ילד יש בעיות קשב וריכוז, בעיות רגשיות או שניהם יחד.

מה גורם לזה? מה קורה בדורות האחרונים? גנטיקה שונה? במה זה תלוי? איך מונעים את זה? יש לזה פתרון? יש טיפול? ומה אם אני לא רוצה בשום אופן לטפל תרופתית בילד שלי? אני לא בטוחה שזה בכלל עוזר, כל הטיפולים האלה, אולי קצת...

לכל השאלות האלה ולכל הדילמות הקשות האלה יש פתרון.

הפתרון הוא משמעת וגבולות!

הרי אם תשימי לב, תראי שאם הילד שלך אובחן או לא בקשב וריכוז, יש לו קושי לשבת, קושי בהקשבה, קושי להתרכז בכיתה, הוא כאילו על "קוצים". אלו ילדים אנרגטיים מאד בדרך כלל, שובבים יותר, אם הם רוצים משהו הם חושבים שהם חייבים לקבל מיד, יש להם קושי בדחיית סיפוקים והרשימה עוד ארוכה...

את מכירה את התסמינים האלה?

וכיצד הורים מתנהגים בדרך כלל לילדים כאלה? נותנים להם מה שהם רוצים/דורשים, מוותרים להם, לא ממש עקביים איתם (כי הם עלולים להתפרץ, לכעוס ולצרוח גם ברחוב...). קשה יותר להציב להם סמכות, אולי גם מרחמים עליהם קצת, או להיפך - כועסים עליהם ומענישים אותם ללא הפסקה.

אבל את הטיפול הנכון הם ודאי לא מקבלים. זהו פתרון שיכול אפילו להזיק.

מהניסיון שלי כגננת, וגם כיום כשאני מלווה אימהות, אני מגלה שכל הפתרונות לעיל הם זמניים וקצרי טווח. ובאופן כבר לא מפתיע בכלל, מאבחנים ילדים ומתייגים אותם כילדים עם בעיית קשב וריכוז.

אז אם יש לך ילד כזה בבית או ילדה כזו שהם יותר מידי קפיצים ותזזיתיים וקשה להם לקבל סמכות, אל תתחמקי מזה!

נסי להתנהג איתו/ה בדיוק הפוך.

כן להקפיד על משמעת (נכונה וחיובית, כמובן), כן לעזור להם לקבל סמכות ולעזור להם בקושי של דחיית סיפוקים. העזרה היא לא בלוותר, להסכים ולהיכנע כשלא צריך - אלא בדיוק הפוך.

אם את חושבת שכרגע לא נכון לו לקבל משהו, או להסכים למשהו, תהיי חזקה ותגידי את שלך. נסי בדרכים נעימות, שיחות ודיבורים עם הרבה אמון שהוא מסוגל ויכול, כי הוא מסוגל ויכול. הוא בסה"כ מבקש את זה ממך.

כל ילד שאין לו גבולות ומשמעת נכונים הוא ילד שקשה לו עם זה (על אף שזה נראה אחרת). ילדים זקוקים להורים חזקים, יציבים ובטוחים בעצמם. ילד זקוק לכוח ולסמכות שיהיו הגב החזק שלו (כי הוא החלש), וזה מה שאת נותנת לילד שלך כשאת נותנת לו משמעת בריאה ונכונה.

ואם קשה לך, ואת מרגישה שהדרך לשם לא ברורה לך כל כך, אולי ניסית ולא הצלחת (כי גם לחנך צריך לדעת...), אז בבקשה ממך, אל תרוצי לקבל את הפתרון התרופתי שיפתור את הבעיה, וגם לא צריך לרוץ מהר כל כך למטפלת רגשית. תסמכי על עצמך, שאת אמא ואת יודעת לבדוק, לבחון ולברר בשביל הילד שלך את הפתרון הטוב ביותר עבורו.

היום גילית שיש עוד פתרון אחד... שאולי לא ניסית...

תוסיפי תפילה לבורא עולם שיעזור לך וינחה אותך לדעת מהי הדרך הנכונה והטובה ביותר עבור בנך.

בהצלחה רבה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il