האם לחכות לה עד שתרצה להתחתן?...

אני בת 21, מהמגזר החרדי, שנה מחוץ לסמינר. אני בשידוכים כמקובל. יש לי חברה טובה בגילי שאומרת שהיא לא בשלה לנישואין. היא לא מבינה למה זה טוב, ונלחצת מהמחויבות. היא לא מוכנה בשום אופן לשמוע שידוכים. רציתי לשאול האם זה נכון לנקוט ב"שב ואל תעשה" ולחכות שיהיה לה רצון להתחתן.

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם", אמר החכם מכל אדם, להזכיר לנו שמה שנכון לאחת לא בהכרח נכון לשנייה. כמו הפירות שמבשילים כל פרי בעונתו, כך גם כל אדם הוא ייחודי ומתפתח בקצב משלו, גם גופנית וודאי שגם רגשית.

הקב"ה ברא אותנו עם הצורך למצוא את החצי השני שלנו. אם שום דבר לא מפריע לרגשות הטבעיים הללו, כל אחד יחווה אותם בשלב זה או אחר של חייו הבוגרים. אבל לפעמים, במהלך שנות הילדות והנערות, מתרחשים אירועים שמפריעים או מדחיקים את היכולת לחוש את הרגשות הטבעיים הללו מבשילים בנו. כדאי לבדוק מדוע רעיון הנישואין דוחה אותה, מה גורם לה להילחץ מהמחויבות ומה השורש של הרתיעה מכל העניין (בשיחה עם חברה טובה או עם אשת מקצוע). לא נכון לדעתי לנקוט ב"שב ואל תעשה" ולחכות לרצון שיגיע מעצמו, כי אם לא רק שהוא לא הגיע עד עכשיו אלא שישנם גם רגשות שליליים כל-כך נגד, זה אומר שיש כאן עניין שבהחלט דורש התייחסות ובירור רציניים.

(סמדר פרגר, פסיכותרפיסטית, מתמחה ביחסים הורות ומשפחה ומנחת קבוצות מוסמכת)

* * *

יש לי שני ילדים, בן שלש ובן שנה. הגדול כל הזמן רב עם הקטן. אני לא יכולה לסבול את זה, כי הוא הרבה יותר גדול. אני כל הזמן נמצאת במקום שאני מצדיקה את הקטן ושומרת עליו מול הגדול. יוצא שאני רבה עם הגדול כל הזמן, צועקת עליו, כועסת עליו, מענישה אותו. אני מרגישה שזה לא טוב ולא נכון. מה עלי לעשות?

אחים רבים, לצערנו. ככה זה. הם מקנאים זה בזה עד מאוד. הם נלחמים זה עם זה, כי הם חשים שכל אחד מהם חי על חשבון רעהו.

אחת הבעיות במלחמות הללו היא כשאנו בעד אחד מהם ונגד השני. חלק מהמריבות ומההתנהגות הרעה של הגדול נועדה לגרום לכם, ההורים, לפעול ולצעוק.

אמרי לילדך הגדול כך: "בבית שלנו - אינני מרשה להכות ולהעליב! אם אחיך יכעיס אותך, תחשוב מה תוכל לעשות. אולי תרצה באותו רגע לבחור ללכת לצייר, אולי לשחק במשחק שלך שאתה מאוד אוהב, אולי תחליט לבוא לראות איך אני מקפלת את הכביסה, אבל בשום אופן אני לא מרשה לריב ולהכות". בצורה כזו לא שפטת את הילד. המשיכי ואמרי לגדול: "אם לא תוכל להתגבר ותכה את אחיך, אני ארחיק אותו ממך, כדי להגן עליו, כי אימא מחויבת להגן על הילדים שלה".

מעתה, אם הילד בכל אופן מכה, קחי את הילד הצעיר, מבלי לדבר, הפרידי אותו מאחיו, ונסי בלי מילים ובלי כעס לגרום לשניים שלא להיות בחיכוך זה עם זה.

ילד שהוריו לא מצדיקים את אחיו בקביעות, מסוגל לגבור על עצמו בקלות רבה יותר, ולכן יש סיכוי שהוא יחדל להכות את אחיו. הילד הגדול יבין שאת לא נגדו, שאת לא כועסת עליו וגם לא שונאת אותו חלילה, ואני מאמינה שבעזרת ה' יפחתו המריבות בביתכם. (מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אנו הורים לפעוט כבן שנתיים. בשעת הליכה רגלית הוא מבקש שנישא אותו על הידיים, ובשעת הכניסה לאמבטיה הוא מתנגד. האם עלינו להתעקש עמו, או להרפות מפאת גילו הצעיר?

חשוב להבין כי משימת החינוך מוטלת עליכם מהרגע בו הפך אתכם ילדכם להורים.

תוכלו לשים לב שכשהוא מבקש לפעול כאוות נפשו, הוא עושה זאת במקומות בהם נדרש ממנו מאמץ. שם הוא נוהג בדיוק כמבוגר, אשר יבחר בדרך הקלה הדורשת ממנו מינימום מאמץ ונותנת מקסימום רווח.

אולם על מנת לבנות ילד איתן ויציב נפשית אין להקל ולאפשר לו לפעול כאוות נפשו, משום שכך לעולם לא ילמד להוציא את הכוחות הטמונים בו. אם ננהג במדיניות של פינוק יתר, הוא יתרגל לקבל את שרוצה ולא יבנה כלים להתמודד במצבים בהם אין את מה שהוא רוצה. מצד שני, אל לנו לפעול עמו בכפייה או בשליטה יתרה, כי אז נקבל ילד כנוע אשר אינו מסוגל להביע רצונותיו, כי ברור לו שייתקל בהתנגדות חמורה מצד הוריו. מצב זה מונע את ביטויו העצמי ומוביל לביטול קיומו.

המקום האידיאלי שלכם כהורים הוא לאפשר מרחב ליצירתיות מצדכם, שתשאיר מקום לביטוי רצונכם מולו וגם לביטוי רצונו מולכם. לדוגמא, במקום לשאת אותו על כפיים, ניתן יהיה לאפשר לו להמשיך ללכת, תוך שאתם אוחזים בו בידכם ומשתעשעים עמו, ובמקום סתם אמבטיה שגרתית - ניתן לאפשר אמבטיה עם קצף.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)