השלב הבא: ביטול עזרת נשים בבית הכנסת או ביטול החופים הנפרדים?

נעסוק היום בנוגע להחלטת ביהמ"ש, אשר אסר לקיים מאורע לחברה החרדית בעפולה במתקן ציבורי, שבו המאורע התקיים על בסיס של הפרדה בין נשים ובין גברים, לפי בקשתם של המשתתפים באירוע, הלו הם בני החברה החרדית. ולפי בקשתו של האמן שאמור לשיר באירוע, שהכל מותנה בהפרדה כדרכם של החרדים ששומרים על ההפרדה המגדרית באירועים כאלה.

ביהמ"ש אסר לקיים הופעה זו כיוון שלדעת השופט, אם מדובר במתקן ציבורי, זה נקרא מרחב של הציבור אסורה ההפרדה המגדרית באיסור מוחלט. כיוון שהרכוש הוא הנכסים של הציבור בישראל במדינת היהודים - צריך להיות לעמוד לרשותם לשירותם של בני חברה נאורים. נאורים לפי הבנתו של השופט, לפי הבנתם של המחוקקים, שהנאורים הם אלה אשר מקיימים אירועי תרבות בלי שום הפרדה מגדרית. כי ההפרדה המגדרית יש בה פגיעה בכבוד הנשים. כי העובדה שהנשים נמצאות במקום מיוחד, והגברים במקום מיוחד זו פגיעה בכבוד הנשים. מכיוון שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד נאורה לפי הבנתם שדואגים מאוד לכבוד הנשים, עד כדי כך שכדי לדאוג לכבוד הנשים, הרי יש להוריד כל הפרדה ולערב בין גברים ובין נשים בכל מקום, ודאי במרחב הציבורי. הרי שאירוע כזה לעולם החרדי מבחינתו של בית המשפט הוא דבר אסור, הוא דבר פסול.

אכן באמת, מיותר לומר עד כמה ההלכה שוללת תכלית השלילה את הגישה המוטעית הזו מיסודה. כבר אמרנו לא פעם גם במסגרות ההלכות היומיות כי ברוך ה', אצלנו בית המדרש עוסק גם בשיח הציבורי, אבל על בסיס בירור הלכתי ולא על בסיס ויכוח פוליטי או ויכוח של התנצחות אלא על בסיס של ויכוח ערכי מאוד.

ההפרדה - תוצאה מהדאגה לכבוד הנשים

כבר בעבר, במכללה האקדמית בקרית אונו, רצו לקיים הרצאה עם מכללה חרדית ורצו הרצאה שבה יופרדו הסטודנטים והסטודנטיות לפי בקשתם שלהם. קמה זעקה בתקשורת שהפרדה זו פסולה. כבר אז אמרנו שיש כאן עיוות גמור מאוד של הערכים היהודיים. מדוע? כי היהדות המפרידה בין נשים ובין גברים לא הפרידה בגלל שמזלזלים בנשים ומקצים להם איזה שהיא הקצאה של איזה שהוא מקום עלוב. אלא, ההפרדה הזו נבעה-נובעת-תנבע כתוצאה מהדאגה לכבוד הנשים.

מה לעשות, אפילו שיתווכחו אלף פעמים, יש אצל הגברים יצריות מינית אקטיבית. וזה בא לידי ביטוי במבטים, בחיכוכים, ואפילו ביותר מכך. וראו לאן הידרדרנו בפרשת קפריסין ודי לחכימא, ואולי בושה להזכיר את זה. כשמדובר בבני נוער שמתחנכים על אי הפרדה בהגדרה המינית. ואז ראו לאן מידרדרים וזה לא מקרה אחד, וכולנו יודעים שיש אינוסים בארץ אינסופור בעוונותינו המרובים. חכמי ישראל, כשראו בבית המקדש, כשהיו הגברים והנשים באותה קומה ראו שהגברים נותנים עיניהם. לא נוגעים, לא מתחככים, נותנים עיניהם בנשים - העלו אותם לגובה, לעזרה, מקום מכובד ובלבד להגן עליהם. המטרה בהפרדה היא הגנה על כבוד האשה כדי שגברים מאוסים שיכולים להיות אפילו לבושים בחליפות שרד אבל הם מאוסים, הם מנצלים ומנצלים את המרחב הפרטי של הנשים.

עד שדואגים למרחב הציבורי, מנצלים את המרחב הפרטי של הנשים. גונבים מבטים בלי רשותן, מתחככים איתם, נוגעים בהם, מתחבקים בהם, עושים יותר מכך. אז ההפרדה המגדרית באה ממקום חיובי לחלוטין ודאגה לנשים.

לצערנו החברה המודרנית רואה בזה הפוך, כאילו ההפרדה באה להעליב את הנשים. באה ליצור מסר או למסור מסר שכאילו הן נחותות. וזה יוצר משבר ערכים גדול מאוד מאוד.

אונסים אותנו לחשוב שאור זה חושך וחושך זה אור​

לא אחת אמרנו שכבר הנביא ישעיהו, נביא הנחמה אשר שר את שירת הכרם שהמשיל את עם ישראל לכרם נפלא, שהקדוש ברוך הוא נטע אותו שורק יעד אותו להיות עם של ערכים, שייעודו להפיץ את הערכים בעולם. אבל, עמנו במהלך הזמן קלקל את הכרם הזה. קלקל את הערכים. ואז אומר הנביא ישעיה: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים: הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר: מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:"

ראו כיצד הנביא אומר שמדובר באנשים חכמים, אשר על בסיס של טיעונים שכליים למדי יכולים לשכנע אותך שמה שחשבת עד היום שזה טוב, שזה רע. מה שחשבת היום שזה מתוק, זה מר. מה שחשבת עד היום שזה אור, זה חושך. והכל על בסיס של טיעונים.

היה לנו בעם היהודי מודל משפחתי, זכר ונקבה, בצורה טבעית למדי. וכך התורה מצווה. והנה באים ואונסים אותנו עם תקשורת מסיבית ועם מצעדים, ועם שיטפון אדיר מבחינת התעמולה. אונסים אותנו לחשוב, לאו דווקא אלא יכול להיות הוא והוא. יכולה להיות היא והיא. ויכולה להיות משפחה גם שלא בדרך של פריה ורביה טבעית, אלא בכל מיני טכנולוגיות עצומות. זה לא משנה, יכולות להיות שתי נשים והן יכולות להביא ילדים עם טכנולוגיות מסויימות. שני גברים יכולים להביא ילדים עם טכנולוגיות מסויימות. ואז הילד גדל או במשפחה חד הורית שאיננו יודע מי אביו. איננו יודע ולא ידע לעולם מי אביו. או שבן יגדל לתוך משפחה שפתאום יש לו שני גברים, אבא ואבא ולא אבא ואמא כפי שהוא רואה אצל רוב העולם. או אמא ואמא, ולא אמא ואבא כמו שהוא רואה אצל רוב העולם. לא מסתכלים על טובת הילד מה יקרה במשבר כזה עם הילד, כשהוא יהיה בתוך מעון, בתוך גן, בתוך בית ספר והוא יהיה חריג, יהיה חריג מבן כולם. איזה משבר, איזה טלטול הוא יעבור. אלא מסתכלים על האני, על האגו, איך מקדמים אותו וכו'.

יתרה מזו, עיננו ראו ואוזננו שמעו כיצד מורידים מן השידור בני אדם אשר לא מתלהמים אומרים באמת בצורה עניינית בוודאי, בלי שום התלהמות ובלי שום גינוי לעמדה השניה. אלא אומרים, אנחנו אמונים על הטבע של זכר ונקבה ולפי תורת ישראל. הורידו אותם מהשידור. אני באוזני שמעתי. הורידו אותם בכעס מן השידור, למרות שדיברו בצורה עניינית למדי. ז"א אונסים אותנו לחשוב שאור זה חושך וחושך זה אור. מר מתוק, מתוק מר. אונסים.

בקרוב - בג"צ נגד חופים נפרדים לדתיים?

במי מדובר? בחברה נאורה שקידשה את חופש הביטוי. שקידשה את זכויות הפרט. שקידשה את זכויות הכלל. ומתברר לפתע, לא, מה זה חופש ביטוי? חופש ביטוי למה שאנחנו אומרים. למה שאתם אומרים זה פסול, אין בכלל מה לשמוע ואסור לשמוע, כן. ומורידים.

אנו רואים כיצד דברים שפעם הם דיברו עליהם בגאון, שהם באמת מקדשים את חופש הביטוי, פתאום חד סטרי. חופש ההתנהגות, חופש שוויון הזכויות פתאום הוא נעלם. כאילו הנכסים של הציבור הם רק לציבור מסוג מסוים, נאור בעיניהם. ואילו הציבור היהודי, היהדותי, השורשי שמכוחו באה מדינת ישראל, מדינת ישראל באה לעולם כמדינת היהודים לא על בסיס חברה נאורה כזו שכעת מתהווה, אלא על בסיס של יהדות של תנ"ך מכוח התנ"ך הגענו הלום.

והנה לפתע פתאום כל הנכסים הציבוריים כבר אנחנו מחוץ למחנה. אם רוצים לעשות אירוע כזה תעשו בבית הפרטי שלכם. אל תעשו בנכסים הציבוריים. זה השתלטות על הנכסים הציבוריים, איפה השוויון?

יתרה מזאת, תראו את המורד החלקלק שאליה תידרדר החברה המודרנית הנאורה. היום מי שירצה יכול להגיש בג"צ ויאמר אסור להעמיד חופים נפרדים לדתיים כי יש הפרדה מגדרית והחופים האלה הם נכסי ציבור, והם מרחב ציבורי. אין בשום פנים ואופן לתת הפרדה מגדרית כזו. ואז גם את זה ישללו, גם את הים יקחו מאיתנו, גם את החוף יקחו מאיתנו. ואני בכוונה הולך על הקיצון. כל אותם שירותים ציבוריים לא פרטיים אשר מבדילים בין שירותים של גברים ובין שירותים של נשים, זו הפרדה מגדרית והרי זה מרחב ציבורי ואסור ליצור הפרדה מגדרית וראו לאן זה הידרדר.

מחר מחרתיים יגידו רגע, בתי כנסיות, מדוע הנשים למעלה והגברים למטה, למה שלא ישבו ביחד, כולם ביחד, זה מרחב ציבורי. אם הבית כנסת לא נבנה בכסף פרטי, אם בכסף הזה הושקע כסף ציבורי - זה נקרא מרחב ציבורי. במרחב ציבורי אין ליצור הפרדה. כלומר, ראו את המדרון החלקלק לאן הם מגיעים.

דעו, ובאמת שאני אומר את הדברים מתוך כאב ולא מתוך קטרוג כי אני לא בין הדוחים אני מבין המתפללים והאוהבים שאכן באמת נגיע לימים שתפקחנה עיניים ויראו נוכחה את הדברים.

דיני סדום

הגמרא במסכת סנהדרין דף כ"ט עמ' א' עמ' ב' מדברת על חטאי סדום ועל דייני סדום שבאמת היו להם חוקים שלכאורה מאוד מאוד משונים. מי שיש לו שור אחד הרי יעבוד בשורו לצורך עצמו ויתן ויתרום לציבור יום אחד כנגד יום העבודה שלו. ומי שאין לו בכלל שוורים, הרי יעבוד יומיים בשביל הציבור. למה? כדי שלא יגדל ויהיה פרזיט, הרי ישועבד לציבור. וכן כל מיני דינים משונים שבמשונים.

מספרת הגמרא על אליעזר, משרתו של אברהם אבינו, אשר הגיע לסדום. ומישהו בא והכה אותו וחבל אותו עד זוב דם. לתומו אליעזר תבע אותו לבית דין בסדום, כי יש מערכת משפטית. אמר השופט: שמעתי את תביעתך, הנתבע מודה שהוא אכן הכה אותך עד זוב דם. אצלנו כל אדם ואדם כל שנה מקיז דם, ומשלם כסף עבור הקזת דם. אתה אליעזר, תשלם לו כסף עבור זה שהוא הקיז לך את הדם. אז הנה זה הפתרון. אליעזר תמהה איזה חוק, תראו מה זה. במקום לחייב פיצויי נזיקין את המכה חייב את המוכה לשלם כסף גמול, דמי עמלה בטענה שזה הקזת דם. התאושש אליעזר, משרתו של אברהם. לקח נבוט, הכה את השופט עד זוב דם, אמר לו מה זה? אמר לו, עכשיו תשלם לי דמי הקזת דם ותעביר את דמי הקזת הדם הזה לזה שחייבת אותי לשלם וסגרנו חשבון. ז"א התעתועים האלה מראים איך צדק יכול להיות עוול.

התנא במסכת אבות אומר "האומר שלי שלי, זו מידה בינונית". היהדות אומרת, נכון שלי שלי זו מידה בינונית. שלי שלך ושלך שלך זה חסידות. אומרת התורה מי שאומר שלי, שלי ושלך שלי, זה רשעות, זה גנבה, זה גזלה. אבל שלי, שלי ושלך שלך, זה בינוני. אני לא מזיק לך ואתה לא מזיק לי. אבל אוי ואבוי לך אם תישאר אך ורק ברמה הזו. כי אברהם אבינו חינך אותנו לעשות צדקה ומשפט. אם אין צדקה אין משפט. ולכן אמרו מי שאומר שלי, שלי, שלך, שלך, אני לא אזיק לך ואתה לא תזיק לי. וככה אמרו אחינו החילוניים שה' יחזיר אותנו ואותם בתשובה שלמה. אל תיגע בי, ואני לא אגע בך אני לא אזיק לך. בסוף, מה בסוף? הם מזיקים לעצמם, מזיקים לנו. משתלטים על כל המרחב הציבורי. זה נקרא מידת סדום. משפט שאין בו צדקה, משפט שאיננו רואה את כל התמונה המורכבת, ופתאום עושה אותנו חריגים לא ראויים לנצל את נכסי הציבור על פי ערכנו, על פי ערכי התורה שלנו. רק על פי הערכים שהוא חושב אותם לנאורים, זו מידת סדום.

אז אני רועד כשאני אומר על אחי שהם דייני סדום. כי כואב לי שאני אומר את הדברים האלה. אני לא אומר את זה מתוך שנאה, אני אומר את זה מתוך דאגה. הם לא מבינים שכבר חז"ל לפני אלפי שנים הבינו שיש נאורות סדומית יש בה היגיון אדיר, מעשי. יש בה היגיון אדיר, אבל היא מדרון חלקלק שמביא לשחיתות שאין דומה לה, לאפליות שאין דומה להם. לחוקים איומים ונוראיים.

תפילתנו לבורא עולם שהקדוש ברוך הוא יפקח את עיני כולנו ונראה את מאור התורה אשר יכול להציל אותנו, ולהשיב אותנו לערכי האמת וישיב את כולנו בתשובה שלמה, אז רק אז יש סיכוי שבאמת מה שמיסדי המדינה רצו לעשות, מדינת העם היהודי שזו תהיה מדינה יהודית, יהדותית ולא מדינה של אלו מצאצאי היהודים שברחו מן הגלות ויסדו כאן מדינה, והיא הופכת להיות מדינה לאזרחיה ככל הגויים בית ישראל תוך איבוד הזהות היהודית של עמנו. הזהות היהודית של מדינתנו. אנחנו נתפלל בכל יום שזה לא יקרה, אלא זו תהיה מדינת העם היהודי אשר היא יהודית ויהדותית בזהותה ועמנו יהיה יהודי ויהדותי בזהותו. אין לנו מה להתבייש בתורת ישראל ובערכיה אדרבה ואדרבה, ערכי התורה עולים באין מונים על כל ערכים אחרים אשר לכאורה אומרים שהם ערכים נאורים.