במחשבה תחילה לפרשת עקב: חוזרים ללימודים באמצע החופש הגדול

תמונתו של ערפאת התנוססה על הבול הראשון שהנפיקה הרשות הפלסטינית.

אצל פלסטינים, כמו אצל פלסטינים, זה היה חייב להשתבש. "ראיס", דיווח אחד מעוזריו של ערפאת לבוס, "אנשים מדווחים שהבול לא נדבק למעטפה. הבולים נופלים והמעטפות לא מגיעות ליעד".

הראיס שלח אותו לבדוק ברחוב הפלסטיני את הסיבה ולא לחזור בלי תוצאות.

"מצאתי את הסיבה, ראיס", חזר העוזר אחרי כמה ימים, "אנשים יורקים על הצד הלא נכון של הבול"...

* * *

במדרש (דברים רבה ג', ב') בפרשתנו, דורשים חז"ל: "והיה עקב תשמעון - אמר הקדוש ברוך הוא: הכל מוכן לעשות תשובה, ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי. אימתי? והיה עקב תשמעון". ודברי המדרש טעונים ביאור.

רב'ה נח חזר שני צעדים אחורה והסתכל שוב. פניו הקטנות של חיים היו עצובות מאוד.

ההפסקה הקלה שנועדה לשתייה ולמנוחת מיתרי הגרון של רב'ה נח - תחכה. "חיים, אתה לא רוצה להשתתף במשחק בחוץ?", שאל בחביבות את בן התשע. חיים משך בכתפו.

רב'ה נח לא התרגש מהשתיקה והסירוב. הוא היה אמן בתקשורת עם ילדים וכמעט לא היה מצב שבו לא השיג תוצאות חינוכיות עם סבלנות, אמון וכבוד עבורם. הוא סיפר לחיים סיפורון קצר משעשע על ילד בן גילו, השחיל לכף ידו הקטנה סוכרייה שצצה בין אצבעותיו כבמטה קסם והסתכל לחיים בעיניים ברצינות: "עכשיו תספר לי מי מציק לך. אני אעשה כל מה שצריך כדי שכל אחד בכיתה שלי ירגיש בנוח עם כל אחד. זה חייב להיות ככה", קרץ הרב'ה לחיים, "כי קוראים לי רב'ה נח"...

החיוך שהתפשט על פניו של חיים היה ממש לא מתוכנן. הוא היה נרגז ועצוב. אבל החיוך פשוט "ברח" לו. רב'ה נח הצליח לשחרר אותו קצת, והוא סיפר למלמד מי עומד מאחורי מצב הרוח המעצבן שלו. לא פחות ולא יותר: ה"עוזר" של רב'ה נח.

"הוא לא מפסיק להעניש אותי", סיפר חיים בתסכול. "יש לי רק משאלה אחת בלב: אני מחכה ליום שאשתחרר ממנו, ואז יהיה לי כיף!".

רב'ה נח העיף מבט זהיר בשעון שעל פרק ידו בלי שחיים שם לב. נותרו לו עוד שש וחצי דקות. הוא יצליח, בעזרת השם.

"אתה כבר גדול, חיים. בוא נדבר בשפה של גדולים", ביקש רב'ה נח. כתפיו של חיים הזדקפו מעט, אוטומטית. הרב'ה מעריך אותו!

"בזמן שילד נמצא בכיתה, הוא באחריות הרב'ה, והתפקיד של ה'עוזר' הוא לעזור לרב'ה. בשביל זה משלמים לו משכורת. כל זמן שאתה בכיתה - הוא חייב להשגיח עליך. זה התפקיד שלו!

"אבל יש לי בשבילך פתרון פשוט", ריכך רב'ה נח את טון דיבורו רגע לפני שחיים מתייאש. "אם תעשה מאמץ להקשיב בשיעור, לא להתעסק בדברים אחרים, להכין שיעורים בבית ולהשתתף בשאלות שאני שואל - אני מבטיח לך אישית: ה'עוזר' לא יעשה לך שום דבר רע!".

רגע לפני הצלצול, בעוד רק שניהם היו בכיתה, לחץ רב'ה נח את ידו של חיים: "עשינו עסק, אה?".

את המשל הזה אמר הגאון רבי יעקב קראנץ, המגיד מדובנא, בשביל הנמשל: אנחנו בוכים לקדוש ברוך הוא שיש לנו המון צרות וייסורים. ה"עוזר" של ה"מלמד" - אומות העולם שהקדוש ברוך הוא ברא - מתאנות לנו, מציקות לנו, וחוץ מזה יש מחלות ויש איתני הטבע ואסונות. השם ירחם.

כל יהודי שמרים עיניים כלפי מעלה ושואל את הקב"ה: "אבא, מתי כל זה כבר ייגמר?", מקבל תשובה מתחילת פרשת השבוע.

תשובת הקדוש ברוך הוא פשוטה: כל זמן שאנחנו ב"לימודים", בעולם הזה, אנחנו נמצאים יחד עם ה"עוזר"; כל הבריאה כולה שנועדה בשביל ישראל. איתני הטבע, המחלות והצרות ואפילו המחבלים - כולם מקבלים "משכורת" כדי לפקח עלינו.

* * *

ויש גם סוכרייה: הקדוש ברוך הוא לוחש באוזן לכל יהודי שרק מוכן להקשיב: "בני יקירי, הכל מוכן לעשות תשובה".

כל מה שצריך הוא "לשמוע בקול המלמד". "והיה עקב תשמעון" - כאשר תשמעו בקול ה' שמדבר דרך התורה והמצוות ותעשו את רצונו - מיד "אני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי". אין צורך לירוק על ה"עוזר" ולא לתעב אותו. הלימודים יסתיימו והוא לא יהיה רלוונטי יותר.

בהחלטה אחת טובה ועקבית, משהו קטן וחיובי, כל השונאים יכולים להימחץ בעקב אחד כמו שדורכים על מקק.

אנחנו מוכנים לפסוע עקב אחד קדימה לכיוון הגאולה?