היזמית החרדית: "כך הגבתי כשפגשתי ירדני בלב-ליבה של סין"

את הריאיון הזה ערכתי בהמשכים. כשהתחלתי אותו, חנה קורץ, מנהלת "TWEENSET", הייתה בנמל התעופה במוסקבה, בדרכה לסין הרחוקה. המשכנו אותו מסין, כשחנה שוהה בקומה חמש עשרה בעיר שטופת גשם וסופת טייפון ממשמשת ובאה, וסיימנו אותו בארץ, כשהיא עמוסה למעלה ראש בארגון בגדי החורף שהגיעו מסין, מטפלת בסוף עונה הקיצי, ובין לבין משרטטת גזרות ועיצובים לקולקציה קיצית לשנה הבאה. חנה היא יבואנית ויצרנית של קולקציית בגדים, והעבודה הזו, כפי שמסתבר, שולחת אותה כמעט לכל רחבי הגלובוס ובעיקר לסין. היא גם מפגישה אותה עם האנשים הכי הזויים שהייתם חושבים לפגוש.

 

אשת ההיי-טק שהפכה למעצבת

חנה, איך הגעת לעסוק בתחום?
"למעשה, הרבה אנשים שואלים אותי איך הגעתי לזה. אבל יש לי רק תשובה אחת - הכול מאת השם. הוא ליווה אותי לאורך כל הדרך ומלווה כל הזמן. לפני כן עבדתי בהיי טק, בבדיקת תוכנה, ולעבודה שלי לא היה שום קשר לטקסטיל. אבל היה לי רצון מאד חזק לעסוק בתחום הזה. לפעמים הרצון שקע, ולפעמים התעצם. עד שהרגשתי שאם אני לא קמה ועושה מעשה, משהו יקרה לי. התחלתי בעזרת כל מיני אנשים טובים שד' שלח לי בדרך. בתחילה זה היה תוך כדי שהמשכתי בעבודתי הרגילה. אחר כך עזבתי את בדיקות התוכנה, ומאז, העסק רק הולך וכובש אותי, אולי בגלל שכבשתי את הרצון הזה כל כך הרבה זמן. הדבר היחיד שאני יכולה לדמות אותו זה ללהבה שבוערת ובוערת... ככה זה בוער לי. לא יכולה לעצור.
"המעניין הוא, שאחרי שנה וחצי שאני בתחום, הפתיע אותי אבא שלי וסיפר לתומו שגם סבא שלי וגם סבא רבא שלי התעסקו בטקסטיל ובגדים. חייכנו, כנראה שהאהבה לתחום עוברת בגנים".

כאישה, רעייה ואמא למשפחה, איך את מתזזת בין שלל התפקידים התובעניים? 

"האמת שאני לא מרגישה משהו מיוחד בכך. למעשה, כאימא, הקושי העיקרי הוא, שלא פשוט לנסוע כשיש ילדים קטנים בבית, וגם באופן כללי לא כל כך קל לאימא לנסוע ולהשאיר את המשפחה בארץ. אבל ברוך ה' בעלי מסתדר עם הילדים והבית וזה מאפשר לי לטוס מדי תקופה לסין למשך כמה ימים".

כאישה חרדית, את מרגישה בנוח להגיע לכל אותם מקומות ולהיפגש עם כל מי שצריך?
"בנושא הזה אני יכולה להגיד שההתנהלות שלי זהירה בכל פרט ופרט. מיותר לציין שאני בשום אופן לא לוחצת ידיים לגברים, מה שנראה לחלקם של היצרנים מוזר ביותר. במונית אני יושבת תמיד במושב האחורי, מקפידה כמובן על אוכל כשר בלבד, עושה כל מה שאפשר כדי לא להגיע אפילו לידי ניסיון". 

האם ניתן להשיג בסין אוכל כשר?

"זה אפשרי בחלק מהמקומות, אך לא קל בכלל. אני מרגישה שזו אחריות גדולה מאוד לשמור על הכשרות, ולכן את רוב האוכל אני לוקחת עמי מהארץ, כשימורים או מוצרים יבשים. בסין עצמה אני יכולה לקנות ספרייט, נייר - טישו, מוצרים חד פעמיים, פירות וירקות ומים. להשלמה אני מבקרת לפעמים בבית חב''ד כדי לאכול, בעיקר בשבתות. באמצע השבוע פתוח אצלם עד השעה 10:00בלילה ולפעמים אני מפספסת כי הייתי עסוקה... אגב, כשאני טסה לסין אני עובדת שם נון-סטופ מהבוקר עד הלילה. כל רגע מנוצל לעבודה. זכורה לי פעם שנסעתי לכעשרה ימים, ובקושי מצאתי זמן לקנות מתנות.

"בדיוק השבוע, היה לי סיפור נחמד של השגחה פרטית עם האוכל: בדרכי לסין, בשדה התעופה, החליטה הפקידה בצ'ק אין לשלוח לי לבטן המטוס את שתי המזוודות- גם את המזוודה הקטנה ביניהן שתכננתי להעלות אתי למטוס. היא אמרה שהמזוודה כבדה מדי, ואני קיבלתי והסכמתי.
אפילו שמחתי על כך, כי היו לי שם קופסאות שימורים וחששתי שבעת הנחיתה במוסקבה ובמעבר בין המטוסים, עלולים הרוסים לעשות לי בעיות עם העברת המזון. (הם לא מרשים להכניס נוזלים).
בקשתי שתמתין לי רגע לפני שהיא שולחת את המזוודה, פתחתי אותה במהירות, שלפתי קצת רוגלך, בורקס וביסקוויטים שיהיו לי לדרך, ושלחתי את המזוודה לחיים טובים ולשלום.
"אלא שבהמשך הדרך, כצפוי, המזוודות לא היו זריזות כמוני, ולא הספיקו לעלות לטיסה הבאה... חברת התעופה הבטיחה שהמזוודות יגיעו אלי בקרוב, ובינתיים מצאתי את עצמי בודדה במדינה זרה, וכמעט בלי כלום. אפילו בלי מזוודת האוכל שלי. אבל יהודי אף פעם לא יכול להיות לבד.
ברוך ד', לאחר התדהמה הראשונית נזכרתי שיש לי ביטוח של פספורט- קארד והם הטעינו לי כסף בכרטיס, כך שאוכל למשוך מהכספומט ולהשתמש.
"כשעברתי בשדה התעופה העצום של הסינים, ראיתי איזו השגחה פרטית ליוותה אותי: מכירים את הכלבלבים הקטנים האלו שמריחים חומרים חשודים שאנשים לפעמים מביאים איתם? כשהלכתי עם תיק היד שלי, ניגש אלי כלבלב כזה ונבח בהתרגשות: הסתבר שהוא רחרח אצלי בורקס פטריות. הבורקס הבודד נותר לפליטה מהצידה ששלפתי לי מהמזוודה. השוטר חמור הסבר שגילה את הממצא בתיק היד השאיר את זה אצלי.
"פתאום קלטתי, שאם הייתה אצלי גם המזוודה הקטנה כפי שתכננתי, ורק רעותה הגדולה הייתה משוטטת עכשיו בין מדינות ומטוסים, הכלבלבים הפיקחים היו מאתרים מיד את כל האוכל שבתוכה, והפסטרמה שלי ועוד כמה מאכלים טובים שלקחתי כצידה לדרך, כולם היו מוצאים את דרכם ישירות לפח. התרגשתי לראות שהכול לטובה, והקב"ה משגיח עלי בכל מקום, גם בסין. בלב קל וידיים קלות, נסעתי לעיר ובלי לבזבז זמן יקר, יצאתי ישירות לפגישות העבודה, בדילוג אלגנטי על המלון. ממילא לא היו לי מזוודות להניח בחדר..."

 

עשר קומות ברגל

אני מבינה שאת נמצאת בסין גם בשבתות. איך את מצליחה לשמור שבת בהידור?
"השבת היא הפסקה מדהימה בעיצומו של המרוץ. אני חייבת להודות שמאוד נחמד לשבת במסעדה של בית חב"ד ולפגוש סוף סוף יהודים. העיר עצמה ענקית ואין סיכוי להיפגש בה סתם כך באופן אקראי. נפגשים רק בבית חב''ד או במלונות באזור -  שבדרך כלל היהודים בוחרים בהם בגלל הקרבה לבית חב"ד.
בשבת עצמה ההתנהלות לא פשוטה: הכניסה לחדר אלקטרונית, וכשהגעתי פעם יחד עם אחותי שהייתה עם תינוקה הקטן, לא יכולנו לטלטל ולהוציא אותו החוצה, מפני שכמובן, אין עירוב במקום, ופשוט נשארנו סגורות בחדר כל השבת.

הציעו לנו אז לבקש מגוי שייקח את התינוק עבורנו. שאלנו את הרב אם הדבר מותר, והוא פסק כי מכיוון שיש לנו אוכל בחדר, לא כדאי לבקש זאת מגוי, ועדיף שנישאר. כדבריו: 'לא מחללים שבת בשביל טשולנט וקוגל'. כך נשארנו שבת שלמה בחדר והייתה לנו אוירה מדהימה! היו לנו שקט ושלווה, הסעודות אומנם היו דלות, אבל האווירה הייתה שבתית, והרגשתי זכות גדולה להיות פה עכשיו ולדעת שזכיתי לשמור שבת בהידור.
"בשבת, גם היציאה מהחדר במלון היא לא פשוטה – מותר לבקש מראש שיבואו לפתוח לי את החדר, אבל אז נשאלת השאלה - האם לרדת במדרגות או במעלית? הגוי כמובן מזמין את המעלית ולוחץ בשבילי, אבל המעליות של היום מחשבות את משקל הנוסעים וכל נוסע גורם למעלית לפעול באופן מסיבי יותר, מה שגורם לחילול שבת. מצד שני – אם יורדים במדרגות נדלק אור, גם חילול שבת... מה עושים? במלון הספציפי שבו אני מתארחת, הלכתי לשאול בקבלה אם יש אפשרות למנוע מהאור להידלק במדרגות, ואז נודע לי דבר מעניין - האור נדלק רק בלילה, ובאמצעות רעש. כלומר אם עולים את המדרגות בשקט אז האור לא נדלק. ועדיין – לפעמים מדובר על 8 ועל 10 קומות. אז אני פשוט עולה לאט... כך הרגליים שלי לא מתמוטטות, וגם השקט נשמר.
"בכלל, זו תחושה מדהימה ללכת בין גויים כאשר אצלי שבת קודש, יום מנוחה וקדושה, ואצלם יום חול רגיל. אין את זה כל השבוע בעוצמה כזאת".

ובחזרה לימי החול, ספרי לנו קצת על התרבות הסינית. היא וודאי שונה מאוד מזו הישראלית...
"בסין יש שני דברים ראשונים שתופסים אותך - החום והריח. החום - כי באזור שאני נוסעת אליו בדרך כלל שורר מזג אוויר מהביל מאד, והריח -  כי הריחות של האוכל הסיני נודפים למרחוק... אישית, אינני מסוגלת להריח אותו. הסינים שאני עובדת איתם כבר יודעים – בזמן שהם אוכלים: או שהם אוכלים בחוץ או שאני יוצאת החוצה. רק לא לעמוד שם ולהריח את הניחוחות העזים האלו. והסיבה הנסתרת והעיקרית שלי היא, כי לרוב מדובר בבשר טריפות טמא, שאני לא מעוניינת להריח.

"אגב, מיתוס ששמחתי מאד לנפץ: הסינים לא אוכלים ג'וקים! וגם לא בעלי חיים בעודם חיים. זו הייתה שמועה שאפילו לא יכולתי לשאת מרוב גועל, אך כשהגעתי לכאן ושאלתי את אחת הסיניות שפגשתי, היא ממש נרתעה... מסתבר שהנוהג הנורא הזה מקובל יותר בטייוואן, וכמעט לא מצוי בסין. 

ועוד פרט קטן בתרבות הסינית שצץ ביננו פעמים רבות: בסין מקובל מאד להציע תה לאורחים, ואם לא תה, לפחות מים חמים. אפילו במטוס דיילת הציעה לי לשתות כוס מים חמים. בכל הצעה כזו לתה, אני מסרבת ל'כיבוד' בעדינות ובתודה". 

איך את מתקשרת עם הסינים? הרי אינך דוברת סינית...

"נכון, והסינים אינם יודעים אנגלית, זה דבר שמקשה מאד על ההתנהלות. לכן אני הולכת לכל ענייני העסקים עם מתרגמת, אבל עדיין יש דברים שמשתנים לגמרי בנימה שאומרים אותם, והתרגום הורס קצת. למשל, כשאני מבקשת הנחה במחיר, וכל ניסוח אחר של המשפט יכול להפיק תוצאה אחרת. אין לי מושג איך הדברים שלי מתורגמים. בינתיים החלטתי להתחיל ללמוד סינית, ואני כבר יודעת לזהות מילים בודדות וגם להרכיב משפטים פשוטים ממש. נראה לאן זה יגיע...
"בהקשר לכך, לפני זמן קצר היה לי מקרה מעניין: הסינית שמלווה אותי כמתרגמת - הלכה לכמה דקות, ואני חיכיתי לה. בינתיים נכנסתי לאיזושהי חנות כדי לברר משהו קטן. המוכרת לא ידעה אנגלית, ועמד שם לקוח שהתנדב לתרגם עבורי. היה לו מבטא ערבי מודגש. הוא תרגם את דברי לסינית ותרגם את תשובות המוכרת, ולאחר שסיימתי לברר את מה שנצרכתי, שאל אותי 'המתורגמן לרגע' מאיפה הגעתי, ואולי אני מלונדון? לפני שהשבתי, שאלתי אותו 'ומאיפה אתה?' הוא ענה לי – 'אני מירדן, אבל מתגורר בסין כבר 15 שנה'. אמרתי לו שאני ממש קרובה לירדן... מהאזור. הוא המשיך ושאל: 'הגעת מטורקיה?' כאן כבר נחשפתי לגמרי ואמרתי שהגעתי מישראל. אבל למרבה ההקלה הוא נשאר אדיב, ורק התעניין אם אני מגיעה מתל אביב. 

"כשחזרה המתרגמת הסינית שלי, ושמעה מי תרגם לי בינתיים, היא סיפרה שלקוחה ישראלית אחרת שהיא ליוותה פגשה אנשים מאירן, וכשהם שמעו איכשהו שהיא מישראל, הם התלהבו ואמרו לה שרק הממשלה שלהם לא אוהבת ישראלים, אבל 'אנחנו האירנים, אוהבים מאד את ישראל...'"

אלו מפגשים שכנראה יכולים להתחולל רק בסין.

 

צניעות ללא פשרות

את מייצרת קולקציית בגדים מוקפדת וצנועה. כיצד הסינים מתייחסים לכך?

לסינים אין עם זה כל בעיה, רק שצריך לציין באוזניהם ה-כ-ל, גם דברים שלא הייתי חולמת לפרט. בנוסף לרמת התפירה והגימורים שאני לא מתפשרת עליהם, אני צריכה כל הזמן להדגיש להם את דקדוקי הצניעות שלנו כמו פתח הצוואר שיהיה סגור מספיק, כי לפי הנורמה שלהם הם יעשו הרבה יותר פתוח. כללית, הסינים לא מתערבים בהעדפות שלי, ואם רק ביקשתי לפני כן, הם יבצעו בדיוק מה שהתבקשו: יגזרו, יתפרו ויכינו לפי ההוראות שלי, ויקבלו את הכסף שלהם בשקט. 

"אני חייבת לציין שדווקא כאן בארץ אני שומעת שוב ושוב התפעלות מהבגדים הצנועים, אנשים שאינם מהציבור החרדי טוענים שהם ממש בסטייל של חו"ל ומתאימים להפקות אופנה עולמיות. כנראה שבגד שהוא צנוע ולבוש כמו שצריך, הוא בגד שמכבד מאוד-מאוד.
"נזכרתי שקראתי פעם, על כללי הלבוש המוקפדים בבית המלוכה האנגלי. כעת חשבתי לעצמי שכל אישה ממוצעת מבני ברק יכולה להגיע לארמון המלכה בלי שום הכנה מיוחדת. היא כבר מלכה ביום-יום שלה".