רכבת ההרים הראשונה, האופניים של פעם והכדור הפורח העתיק בעולם. הצצה נדירה

הנדנדה

להתנדנד זה כיף, נכון? כיף ללכת למגרש המשחקים ולעלות על הנדנדה. זה משהו שילדים אוהבים לעשות כבר הרבה מאוד זמן. לא תמיד הם הצליחו, ונבין בהמשך למה.

קשה לדעת מתי הומצאה הנדנדה הראשונה, כי עד כמה שידוע לנו, אפשר היה להתנדנד על ענפים ושרכים משחר ההיסטוריה האנושית. אנחנו לומדים מציורים ומפסלים יווניים, שאנשים התנדנדו כבר לפני 3,500 שנה. אתם מאמינים?

בחזרה לעידן המודרני: במאות ה-19 וה-20, היו כמה אירועים שהובילו לבנייה מסיבית של גני משחקים ונדנדות. ראשית, במאה ה-19 חבלים ושרשראות הפכו זולים ונגישים יותר.

בסביבות שנת 1780 נבנה גן הילדים הראשון בעולם - בגרמניה, והרעיון התפשט לארה"ב כמאה שנים מאוחר יותר.

המהפכה התעשייתית שהתחוללה בערך באותה תקופה נתנה לאנשים יותר זמן וכסף להוציא על מותרות, והחשוב מכול – לראשונה נחקקו חוקים שאוסרים העסקת ילדים.

אתם יכולים לדמיין את זה? עד אז ילדים היו קמים מוקדם בבוקר והולכים לעבודה עם ההורים שלהם! בלי לשחק... לא להאמין.

למרבה המזל, בזכות החוקים האלה, לילדים סוף-סוף היה זמן לעשות את מה שילדים הכי אוהבים – לשחק. רק אז מגרשי המשחקים החלו להיבנות, ואיתם הנדנדות. אנשים בארה"ב התקינו נדנדות וספסלים מתנדנדים במרפסות בתיהם, או חיברו חבל לענפים של עץ, עליו אפשר היה להתנדנד.

לבסוף, בשנות ה-30 של המאה ה-20, אלפי מגרשי משחקים החלו להיבנות בכל רחבי ארה"ב, ואלו הפכו את הנדנדות לאחד המשחקים הכי אהובים והכי נפוצים על ילדים בערים.

כמה עובדות מעניינות על נדנדות:

• בצרפת של המאה ה-18 נדנדות נחשבו למשחק של אנשים אמידים – בעיקר מבוגרים.
• בשנות ה-60 של המאה ה-20 הציעו פסיכולוגים שבמגרשי המשחקים יהיו מתקנים משוכללים יותר, כדי לאמן ילדים בקבלת החלטות ובכישורים חברתיים.
• זה בלתי אפשרי מבחינה פיסיקלית לעשות סיבוב מלא עם נדנדות בעלות שרשראות מתכת (בבקשה אל תנסו את זה בכל מקרה, זה מאוד מסוכן!).
• עד שנות ה-70 נדנדות היו עשויות ממתכת, חומר שדי כואב ליפול עליו. בעקבות פציעות של ילדים, עברו בהדרגה לשימוש בחומרים רכים יותר לנדנדות, כמו עץ ופלסטיק.
• הנדנדה הארוכה בעולם נמצאת בניו זילנד. היא חלק מפארק של ספורט אתגרי והיא בגובה 160 מטר. היא זזה במהירות של מכונית בכביש מהיר!

ועוד משהו להעשרת הידע שלכם:

איך זה עובד? קצת מורכב מבחינה פיסיקלית, אז נעשה את זה בשלבים:

חשוב לדעת שככל שמשהו נמצא גבוה יותר, כך יש לו יותר אנרגיה פוטנציאלית. כלומר: שלַחפץ או לָאדם הנופל יש פוטנציאל (אפשרות) לצבור מהירות עם הנפילה.

אז כשאתם לוקחים תנופה עם הרגליים ברגע הנכון (כשאתם בנקודה הגבוהה ביותר), אתם מזיזים את הגוף מעט, כך שאתם קצת גבוהים יותר – בכך אתם מעלים את האנרגיה הפוטנציאלית שלכם, וכוח הכבידה הופך אותה למהירות. כך אתם יכולים להתנדנד מהר וגבוה יותר.

רכבת הרים

רכבות הרים הן ממש כיפיות, נכון? אבל מי המציא אותן? ואיפה זה קרה?

בואו נצא למסע מסביב לעולם ונלמד על ההיסטוריה של רכבת ההרים.

(צילום: shutterstock)

רוסיה, המאה ה-18: הכל התחיל בסנט פטרסבורג, העיר השנייה בגודלה ברוסיה. אנשים מהמעמד הגבוה היו בונים מגלשות ענק בגנים מסביב לארמונותיהם. המגלשות היו עשויות משלג, והאנשים היו גולשים במורד המגלשות בעזרת מזחלות. נשמע כיף, נכון? זו גם הסיבה שבשפות רבות ברחבי אירופה קוראים לרכבת הרים "הרים רוסיים".

צרפת, ה-8 ביוני, 1817: להתגלש במורד שלג נשמע מהנה מאוד, אבל רכבת ההרים האמתית הראשונה נבנתה בפריז. למתקן קראו בצרפתית "הטיילת האווירית" והיו בה מדרונים ומסילות, והמבקרים היו רוכבים בתוך עגלות. אולם גם הטיילת האווירית הייתה מיועדת לאנשים עשירים בלבד.

דנמרק, 1843: אחד מפארקי השעשועים העתיקים ביותר שעדיין קיימים כיום נפתח בקופנהגן, בירת דנמרק. לפארק קוראים 'טיבולי', והוא היה מיועד לאנשים ממעמד הביניים. מתקן רכבת ההרים התווסף לפארק מעט מאוחר יותר, אבל פארק טיבולי היה פתיחת הדלת לקהל הרחב לבוא וליהנות ממתקני שעשועים, ובהמשך גם מרכבות הרים.

ארה"ב, שנות ה-50 של המאה ה-19: חברה לכריית פחם במדינת פנסילבניה סיפקה פחם לעיירה שסמוכה למכרה, אולם המכרה היה בהרים, והדרך היעילה ביותר להוביל את הפחם הייתה על גבי מסילות במדרון. אתם מדמיינים את זה? פחם התחיל לרכוב על רכבות הרים בארה"ב לפני בני האדם. לא לקח לאנשים זמן רב להבין שזו יכולה להיות אטרקציה מהנה, ומסילות רבות בארה"ב החלו להפעיל שירותי רכיבה להנאה במדרונים.

ארה"ב, 1884: לַמַרקוּס אדנה תומפסון עיצב רכבת הרים בקוני איילנד שבניו יורק. זו הייתה רכבת הרים פשוטה עם עגלות שירדו במדרון אחד - בסופו הרוכב היה מעביר את העגלה למדרון שני בכיוון ההפוך, והוא היה מסיים את הרכיבה בסמוך לקו ההתחלה. זה לא נשמע מרשים כמו רכבות ההרים הצרפתיות, אבל זו כנראה הייתה רכבת ההרים הרשמית הראשונה, מכיוון שתומפסון הוא הראשון שרשם על ההמצאה פטנט.

מעט לאחר מכן, יזמים וממציאים אמריקאים שיפרו את רכבת ההרים. המסלול נעשה רציף (לולאה) ב-1885, ואז, ב-1912, הומצא מנגנון חדש לגלגלים של העגלות והקרונות שהפכו את רכבות ההרים להרבה יותר בטוחות, והפופולריות שלהן גברה.

עם זאת, כל רכבות ההרים עד לאותו זמן היו בנויות בעיקר מעץ, מה שהגביל מאוד את המסלולים. הרבה מהפעלולים המטורפים (והמפחידים!) לא היו אפשריים.

את התודה אנו חבים ל... דיסנילנד. ב-1959 השיק פארק השעשועים דיסנילנד רכבת הרים חדשנית שעשויה מצינורות פלדה, והם עשו מהפכה ששינתה את עולם רכבות הערים לנצח.

כמה עובדות מעניינות על רכבת הרים:

• רכבת ההרים העתיקה ביותר שעדיין קיימת נקראת ליפ-דה-דיפס (קפוץ מעל הגומחות) והיא נמצאת בפנסילבניה. היא נפתחה בשנת 1902, נשברה ב-1985, ולבסוף חזרה לפעול ב-1999. היא עדיין פועלת כיום.
• רכבת ההרים הגבוהה ביותר נקראת קינגדה-קה, והיא נמצאת בניו-ג'רזי. גובהה 139 מטרים - זה כמו בניין בן 42 קומות!
• רכבת ההרים המהירה ביותר נמצאת באיחוד האמירויות, ושמה פורמולה רוסה (פורמולה אדומה). הרכבת מגיעה למהירות מטורפת של 240 קמ"ש - זו המהירות הממוצעת של מכונית פורמולה 1 במהלך מרוץ מכוניות.

ועוד משהו להעשרת הידע שלכם:

איך רכבת ההרים יכולה לעשות לופים והיפוכי בורג בלי שהאנשים ייפלו מהקרונות החוצה? מובן שיש חגורות בטיחות, אבל בכל זאת, זה יכול להיות מסוכן מאוד. אז איך זה עובד?

כאשר גוף מסתובב, ההתמדה (אינרציה) דוחפת את הגוף הרחק ממרכז הסיבוב. אתם יכולים להרגיש את האפקט הפיזיקלי הזה, שנקרא כוח צנטריפוגלי, כאשר אתם יושבים במושב במכונית, והנהג מבצע פנייה חדה במהירות - ואתם נזרקים הצידה.

אותו דבר קורה גם בלופ. לופ הוא למעשה סיבוב, וכאשר רכבת ההרים מבצעת לופ, כל הנוסעים נדחפים הרחק ממרכז הסיבוב. מה שקורה זה שכל הנוסעים נדחפים לכיוון המושבים שעליהם הם יושבים.

ככל שהגוף נע מהר יותר, כך הכוח חזק יותר. לכן, אם רכבת ההרים נוסעת מספיק מהר, הרוכבים נדחפים למושב בכוח מספיק חזק שהוא גובר על הגרביטציה, והנוסעים לא היו נופלים אפילו אם לא היו להם חגורות. מגניב, לא?

אבל לעולם אל תנסו משהו כזה בעצמכם. המתקנים מהונדסים על ידי מומחים בתחום ההנדסה והפיזיקה.

המצאת האופניים

אופניים הם כבר מזמן לא רק משחק ילדים. התנועה בישראל ובעולם כולו עוברת לדו-גלגלי הזה, גם בגלל פקקי התנועה האינסופיים, ויש לזה עוד סיבה – פעילות גופנית. האופניים הם המצאה ששינתה את העולם בכמה דרכים.

(צילום: shutterstock)

איך זה התחיל?

זוג האופניים הראשון היה שונה כל כך ממה שאנחנו מכירים, שאם היינו מבקשים מכם לדמיין אותם, סביר להניח שלא הייתם מצליחים. הם היו עשויים מעץ, ולא היו להם פדלים ורצועה. אז איך הם נסעו? הרוכב ישב על האופניים עם הרגליים לצדדים, וכמו בהליכה, דחף אותם בעזרת הרגליים. הם נבנו ב-1817 על-ידי גרמני בשם קארל וון דרייס.

את הדוושות הוסיפו שני הצרפתים פייר מישו ופייר ללמו. כך כבר לא היה צריך ללכת עם האופניים, אלא מספיק היה לדווש. אבל העיצוב לא היה מוצלח, והם היו כל כך לא נוחים לנסיעה, שקראו להם "מטלטלי העצמות". לא פחות...

ב-1870 החליט הממציא ג'יימס סטארלי להגדיל את הגלגל הקדמי כדי לאפשר נסיעה מהירה יותר. החיסרון היה חוסר יציבות והרבה תאונות. כיוון שהמושב היה ממוקם קרוב לגלגל הקדמי הגבוה, הנפילות היו כואבות... אבל עדיין פחות מנפילה מסוס, כך שעדיין האופניים הללו היו פופולריים.

מאוחר יותר נוצר דגם משופר של אופניים אלה, ובו הגלגלים היו שווים בגודלם, והמושב היה ממוקם מאחור. כלומר, הם דמו יותר לאופניים שאנחנו מכירים כיום.

אחיינו של ג'יימס סטארלי, יחד עם ממציאים נוספים, הוסיף את השרשרת שסייעה בדיווש נוח יותר, ויצר את מה שנחשב לאופניים המודרניים הראשונים.

עד 1888 היו הגלגלים עשויים ממתכת. אז פיתח הממציא ג'ון בונמיד דאנלופ את הצמיג המתנפח, ובין היתר בזכותו, סוף המאה ה-19 נחשבה לתור הזהב של האופניים.

בהמשך נוספו פיתוחים נוספים של ההמצאה, כמו הילוכים ובלם היד.

איך האופניים שינו את העולם?

להמצאת האופניים הייתה השפעה חברתית אדירה, שאת חלקה אפשר לראות עד היום.

בתחילה היא עזרה בעיקר לנשים להיות חופשיות יותר. נשים רבות לא עבדו, ובמקום להיות תלויות בסוסים ובגברים שרוכבים על כרכרות, הן יכלו לרכוב על אופניים ולצאת מהבית בכל זמן שרצו.

האופניים עוזרים עד היום לאנשים במדינות מתפתחות, שבהן לא לכולם יש מכוניות. האופניים מאפשרים לתושבים להגיע לעבודה מחוץ לכפר או להוביל יבול מהשדה ולמכור אותו בשוק מרוחק. בזכותם העוני קטן והאפשרויות גדלו.

כמה עובדות מעניינות על אופניים:

• האופניים הראשונים היו עשויים מעץ ושקלו קצת יותר מעשרים קילוגרמים. האופניים הקלים ביותר כיום עשויים מטיטניום, אלומיניום או סיבי פחמן, והם שוקלים פחות מחמישה קילוגרמים!
• קופנהאגן בירת דנמרק היא אחת מהערים הכי ידידותיות לרוכבי האופניים בעולם. במרכז העיר יש יותר אופניים מתושבים - יותר מחצי מיליון אופניים!
• קופים יכולים ללמוד לרכוב על אופניים. לרוב מדובר בקופים קטנים ובונים עבורם אופניים מזעריים שיתאימו לגודל שלהם.

ועוד משהו להעשרת הידע שלכם:

מה מאפשר את ההמרה של תנועת הרגליים לתנועה הסיבובית של גלגלי האופניים?

הדוושות מחוברות לאביזר מתכת שמכונה גל ארכובה. קצת מסובך להסביר איך גל הארכובה עובד, אבל הוא מאפשר המרה של תנועה קווית - כלומר רגל שעולה למעלה ולמטה על הדוושה - לתנועה סיבובית. באופן עקרוני רגל אחת יכולה להספיק, אבל בפועל זה קשה מאוד וצריך ששתי הרגליים יפדלו בקצב ובתיאום כדי שהאופניים יתקדמו.

אותו מנגנון בדיוק קיים במנוע בערה של מכונית. בתוך מנוע המכונית יש 4 בוכנות שעולות ויורדות בקצב (כמו הרגליים) ומסובבים גל ארכובה קצת יותר מורכב, כדי לאפשר למנוע לסובב במהירות את גלגלי המכונית.

השימוש בגל ארכובה פשוט כדי ליצור מכונות שמסתובבות, קיים כבר יותר מ-1500 שנה.

המצאת הכדור הפורח

כדור פורח הוא כלי טיס שהנוסעים בו מתרוממים באוויר בתוך סל שקשור לבלון ענקי. בתחתית הבלון יש מתקן ששולח אוויר חם אל פנים הבלון, לרוב בעזרת אש, וכשהאוויר בתוך הבלון מתחמם, הבלון מתרומם לאוויר ועף.

כיצד זה עובד?

אוויר חם הוא צפוף (דחוס) פחות מאוויר קר, והמשמעות היא שהוא קל יותר מאוויר קר, ועל כן עולה למעלה. אוויר קל מאוד, אבל אם הבלון גדול מספיק, ואם האוויר בתוכו חם מספיק, ההפרש במשקל בין האוויר החם בתוך הבלון לאוויר הצונן בחוץ, מספיק כדי לשלוח את הבלון ואת האנשים בתא הנוסעים לשמיים. זו הסיבה שהבלון של הכדורים הפורחים גדול כל כך.

(צילום: shutterstock)

מתי ואיך הומצא הכדור הפורח?

בסוף המאה ה-18 היו שני אחים צרפתים, ג'וזף-מישל וז'אק-אטיין מונגולפייה. האחים שמו לב שכאשר נייר נשרף, אפר עולה מתוך הלהבות אל-על. זה נתן להם רעיון שאולי אוויר חם יכול לשמש לתעופה. ב-4 ביוני 1783 הם הציגו את ההמצאה שלהם לציבור, וב-19 לספטמבר הכדור הפורח הראשון נשלח לאוויר. הכדור הפורח היה קשור לחבל, ובתוך הסל שלו היו כבשה, ברווז ותרנגול.

ב-15 באוקטובר המריא המדען הצרפתי ז'אן-פרנסואה פילאטר דה-רוזייר בכדור הפורח, עדיין קשור בחבל, וכך נעשה לאדם הראשון שעף בשמיים. וסוף סוף, ב-21 לנובמבר, 1783, ז'אן-פרנסואה והמרקיז פרנסואה ד'ארלנדה עפו יחד בכדור הפורח ללא חבל, ותעופה אמיתית מעשה ידי אדם הושגה לראשונה בהיסטוריה.

מאוחר יותר שימשו כדורים פורחים לריגול ותצפיות, כולל שימושים צבאיים. כיום כדורים פורחים משמשים בעיקר כתחביב ולהנאה.

המלך הצרפתי לואי ה-16 רצה בהתחלה כי אסירים יטיסו את הניסוי המאויש הראשון בכדור פורח, אך ז'אן-פרנסואה ופרנסואה ד'ארלנדה שכנעו אותו אחרת.

אביזרים קטנים דמוי כדור פורח - פנסי תאורה סינים מרחפים - כבר היו בשימוש לפני כמעט 2000 שנה, כאשר הם עפים תחת אותו עיקרון כמו כדור פורח. כדורים פורחים אינם מסוגלים לעוף בגשם.

ועוד משהו להעשרת הידע שלכם:

מדוע אוויר חם קל יותר מאוויר קר?

אוויר, כמו כל חומר אחר, עשוי ממולקולות (או אטומים). מולקולות הן חלקיקים קטנטנים, כל כך קטנים שלא ניתן לראות אותם אפילו במיקרוסקופ. באוויר המולקולות אינן קשורות זו לזו והן עפות רחוק מאוד זו מזו ומתנגשות לעיתים רחוקות. זו הסיבה שאוויר הוא כל כך קל - רובו ריק בין המולקולות. כאשר האוויר קר, המולקולות עפות לאט, אבל כאשר האוויר חם, הן עפות מהר יותר. כאשר המולקולות עפות מהר, הן פוגעות זו בזו לעיתים יותר קרובות וביותר עוצמה, וכתוצאה מכך המולקולות עפות רחוק יותר זו מזו. אז המרחק ביניהן גדול יותר, והאוויר צפוף פחות (וקל יותר).

המצאת המטוס

בני אדם מאז ומעולם קינאו בציפורים בגלל היכולת שלהן לעוף. האגדה היוונית מספרת על איקרוס, שניסה לעוף בעזרת כנפיים לפני יותר מאלפיים שנה. אנשים רבים ניסו במשך ההיסטוריה לבנות לעצמם כנפיים, בניסיון לעוף כמו ציפורים.

כולם נכשלו, ורבים מהם נפצעו.

היום, החלום שלהם הוא המציאות שלנו. אם אנחנו רוצים לנסוע למרחקים, או כשקרוב משפחה מגיע לביקור, לפעמים יהיה זה בטיסה. ועדיין, מטוסים אינם כמו הציפורים של איקרוס.

אז מה קרה בין החלום לעוף בדיוק כמו ציפור לבין הגשמת החלום בעזרת מטוסים גדולים?

זה סיפור ארוך שכולל עשרות ואפילו מאות אנשים חשובים. בואו נתמקד בכמה מהם.

הדאון הראשון

סר ג'ורג' קיילי, מהנדס בריטי, נחשב לאבי המטוס.

קיילי הבין שכל הניסיונות הקודמים לעוף נכשלו, כי לא היה ידע מדעי מספק על תעופה. לא הבינו עדיין את הפיסיקה שמאחוריה, ולכן כל ניסיון נדון לכישלון.

קיילי הקדיש את חייו כדי ללמוד את עקרונות האווירודינמיקה, כדי לתכנן מכונה שתוכל לעוף (בפשטות, אווירודינמיקה היא המדע שחוקר את תזוזת האוויר והאופן בו אפשר להניע חפצים באוויר).

ב-1804 הוא בנה את הדאון הראשון, שהיה דומה למטוס שאנחנו מכירים היום - עם שתי כנפיים קבועות וזנב. לבסוף ב-1853 בנה קיילי דאון שהצליח לדאות באוויר. היה זה כלי הטיס הראשון שהצליח להישאר באוויר עם טייס ויכולות היגוי.

אבל למה קוראים לו "כלי טיס" ולא מטוס? כי הוא עדיין לא הצליח להמריא. זה אמנם היה רק דאון, אבל עדיין היה זה צעד משמעותי קדימה.

בזכות התגליות של קיילי, התחיל חלום התעופה הישן סוף-סוף להתקדם.

(צילום: shutterstock)

הדאון המובל באמצעות סוס

בשנת 1856 בנה הימאי הצרפתי ז'אן-מארי לה ברי, דאון שנמשך על ידי סוס. הוא קרא לו "האלבטרוס המלאכותי" (אלבטרוס הוא ציפור ימית ענקית ואלגנטית). הוא הצליח להגיע לגובה של 100 מטר בזכות כוחו של הסוס.

האלבטרוס המלאכותי הוכיח שאם יש לדאון מספיק כוח שיניע אותו - הוא יכול להמריא.

המטוס בעל מנוע הקיטור

כמה שנים מאוחר יותר, ב-1857, בנה הממציא הצרפתי פליקס דו-טמפל את המודל של המטוס הראשון. הוא השתמש במנוע קיטור קטן (זהו אותו סוג מנוע ששימש לבניית הרכבות והאוניות הראשונות שאינן אוניות מפרש). מודל זה הצליח להמריא בכוחות עצמו ואפילו לנחות! ממש מטוס קטן.

בשנת 1874 הטיס דו-טמפל מטוס בעל מנוע קיטור בגודל מלא וכך עשה היסטוריה - המטוס הראשון שהצליח להמריא ולנחות בכוחות עצמו.

ועדיין המטוס לא יכול היה לטוס. מדוע? מפני שהוא לא יכול היה לשמור על גובה. כמו הדאונים לפניו, גם הוא נחת אחרי כמה שניות.

המטוס הלא-מאויש הראשון

לבסוף, אחרי שנים רבות של מחקר, אמריקאי בשם סמואל פירפונט-לנגלי יצר מטוס שמצליח להישאר באוויר. המטוס שלו הצליח לטוס לאורך מאות מטרים. הוא היה גדול למדי - אבל הוא היה לא מאויש, כלומר, לא היה לו טייס.

כעת נותר עוד צעד אחד, לפני שנוכל להגיד שהומצא המטוס הראשון. כאן נכנסים לתמונה האחים רייט המפורסמים.

המטוס הראשון

אורוויל ו-ווילבור רייט, שני אחים אמריקאיים, התחילו לעבוד על המטוס שלהם בשנת 1899 או 1900.

בכוונתם היה לבנות מטוס שיהיה בטוח, ושאפשר יהיה לשלוט בו בקלות. הם חקרו את כל ההיבטים של המטוס שלהם בקפידה, ועשו ניסיונות רבים עם דאונים.

לבסוף הם בנו את המטוס שלהם – "המעופף רייט".

בתאריך 17 בדצמבר 1903, בְּקיל דוויל הילס שבקליפורניה, הם עשו את זה! אורוויל היה הראשון שהטיס את המטוס, למשך 12 שניות בלבד. אחריו טס ווילבור למשך 59 שניות, והם עשו היסטוריה!

עובדות מעניינות:

• בערך לפני 500 שנה חקר לאונרדו דה וינצ'י ציפורים, והגיע למסקנה שבני אדם לא יהיו מסוגלים לעוף בעזרת כנפיים, כי הם כבדים וחלשים מדי. למרבה הצער, המחקרים הללו לא היו ידועים לציבור באותה תקופה.
• חוקר בשם היראם מקסים בנה למטרות מחקר מטוס ענקי. המטוס לא היה יציב ולא היה לו היגוי, ולכן חיבר אותו מקסים למסילת רכבת. התכנון היה מוצלח כל כך, שהמטוס הצליח בטעות להמריא באחד הניסיונות, אך הוא התרסק מיד.
• ההתקדמות בתכנון מטוסים הייתה מואצת בזמן מלחמות העולם הראשונה והשנייה, כי המטוסים היו בעלי חשיבות צבאית גדולה. למעשה, מטוס מפציץ היה המודל הראשון למטוס הנוסעים המסחרי, שאנחנו מכירים היום.

ועוד משהו להעשרת הידע שלכם:

איך מטוס עובד, אם הוא בכלל לא יכול להזיז את הכנפיים?

כשהמטוס מתחיל לנסוע, רוח נושבת עליו. זה דומה לרוח שאתם מרגישים, כשאתם רוכבים על אופניים או רצים מהר. כשהרוח פוגעת בכנפיים, הצורה המיוחדת שלהן גורמת לכך שהרוח תנשוב מעט מהר יותר מעל לכנפיים מאשר מתחתן. זה מעלה את הלחץ מתחת לכנפיים ומוריד אותו מעל הכנפיים. ההפרשים בלחץ דוחפים את הכנפיים למעלה.

אם המטוס נוסע מהר מספיק, והלחץ על הכנפיים מספיק גדול, זה יכול להזניק לאוויר את המטוס כולו (יחד עם המזוודות הכבדות של כולם).