דמויות ביהדות
נדיר והיסטורי: תיעוד ממעמד הפרידה של האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר
סרטון נדיר חושף את מעמד הפרידה של האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר כשהוא נוסע בפעם האחרונה לארץ ישראל. המוני חסידים מלווים אותו ברחובות העיר ויליאמסבורג. לרגל ביקורו בארצנו של הדוד, האדמו"ר מהרז"ל מסאטמאר בימים אלו, צפו בסרטון המרגש.
- שלום פקשר
- פורסם כ"ג חשון התש"פ
40 פעמים הפליג האדמו"ר מסאטמאר לחון את ארצנו הקדושה, בשנת תשי"ב, תשט"ו, תשי"ט ותשכ"ה. בביקורים האלה, חיזק האדמו"ר את בריחי היהדות הנאמנה, הפיח חיים חדשים בקרב חסידיו והעמיד את הדת על תילה. את הביקורים ליווה מעמד פרידה מרגש מהאדמו"ר ומהרבנית מאלפי חסידיו הנאמנים. קהל רב התלווה אליו בעת מסעו וליווה אותו בכל מקום שביקר.
בתיעוד הנדיר שנחשף בסרטון המצורף נראה הרבי מסאטמאר יוצא מבית מדרשו, בשנת תשכ"ה. אלפי חסידים, אנשים נשים וטף, מלווים אותו ברחובות העיר וויליאמסבורג עד לרכבו מתוך דוחק גדול לחזות את פניו הקדושות והמאירות. עד לעלותו לספינה המפליגה לארץ ישראל. הייתה זו הנסיעה האחרונה של הרבי לארץ ישראל עד לפטירתו.
זכה הרבי מסאטמאר והיה נערץ ומקובל בכל שדרות הציבור החרדי כמנהיג דגול וכפוסק הלכתי מובהק, איש אלוקים, מופשט מכל עניני הגשמיות, וחיי את חייו, חיי קודש בחרדה ובסילודין.
עוד בהיותו פעוט נהג להקדיש זמן רב להיטהרות גופנית. התנהגות זו אפיינה אותו גם בהמשך חייו, ובפסיקתו ניכרת החמרה בדיני טהרה. כבר בילדותו ניכר בכישרונותיו. בעיתון "מחזיקי הדת" נכתב על דרשת בר המצווה שלו, שעסקה בסוגיית "המוצא תפילין" במסכת שבת "והבן יקיר דרש דרוש יקר ונחמד בפלפול ארוך מה שחידוש בעצמו... אמר מילה במילה בלי כל פחד כזקן ורגיל." עוד בטרם חתונתו קיבל כתבי סמיכה משמונה רבנים, בהם הרב משה גרינוולד, אשר הסמיכוהו לכהן כדיין ופוסק הלכות בישראל.
בשנת תש"ה (1945) יצא האדמו"ר יחד עם כמה מאות מניצולי רכבת קסטנר לנמל טרנטו, בדרכם לארץ ישראל. הם עלו על האנייה "ויל ד'אורן", שהגיעה לחיפה ואחרי כשנה בארץ יצא למסע גיוס תרומות בארצות הברית והגיע לנמל ניו יורק בראש השנה תש"ז. אף על פי שבתחילה תכנן את שהייתו כזמנית, רבנים מקומיים הפעילו עליו לחץ כבד להישאר ולהנהיג את הציבור באמריקה. לבסוף נותר שם. הוא לווה בידי כ-70 חסידים שהתיישבו עמו ברובע ויליאמסבורג שבברוקלין, שם כונן מחדש את חצרו; קבוצה זו הייתה הגרעין המייסד של 'קהל יטב לב דסאטמאר' שנוסד בחול המועד פסח תש"ח והתאגד באותה שנה כמלכ"ר דת. בתקנון שהתקבל בניסן תשי"ב נקבע כי הרב טייטלבוים הוא בעל הסמכות הדתית העליונה על כל חברי הקהילה.
בשנת תשי"א (1951) נבחר לכהן בתפקיד הסמלי של נשיא העדה החרדית בירושלים, אף כי התגורר בחוץ לארץ, תוך סיכום שיבקר בארץ ישראל אחת לשלוש שנים. והביקור שבתיעוד הוא אחד מהם.
בכ"ו באב תשל"ט (1979) לפנות בוקר, חש ברע ופונה לבית החולים מאונט סיני שבמנהטן, שם נפטר בשעה שמונה בבוקר לאחר שלקה בהתקף לב. בהלווייתו, שנערכה בו ביום, השתתפו כמאה אלף איש. הרב אליעזר מנחם מן שך הספידו במילים: "הננו מספידים גברא רבא שקשה לתארהו, אדם גדול בענקים... חסר לנו לעתיד אדם גדול כזה... אין לנו מי שיאמר את דבר ה' האמיתי בתקיפות". הלוואי שימליץ יושר על כל ישראל.