"הגיע הזמן לוותר על הדארוויניזם ועל תיאוריית האבולוציה"

הדארוויניזם ותיאוריית האבולוציה היוו במשך שנים רבות מעין סלע מחלוקת בין המדע לבין האמונה בבריאת העולם. המדענים השתמשו בתיאוריה זו של התפתחות המינים וטענו שהיא מהווה סתירה, חלילה, לנאמר בתורה. אולם בשנים האחרונות נוצרים בקיעים משמעותיים באחיזתם של המדענים את תיאוריית האבולוציה.

פרופסור דיוויד גלרנטר, פרופסור למדעי המחשב מאוניברסיטת ייל, כתב לאחרונה במגזין של קלרמונט, ושם דבר באריכות על כך שהגיע הזמן לוותר על התאוריה הזו, ולהודות בכך שהיא אינה נכונה.

"התאוריה הזו היתה פעם ניחוש נועז, ולאחר מכן הפכה לחלק בסיסי מה'אני מאמין' שמגדיר את תפיסת העולם המודרנית", אומר גלרנטר, "אך מה אם בכל אופן דארווין טעה?".

גלרנטר כתב כי בשנים האחרונות נחשף לחומרים ולדיונים שגרמו לו להבין שבלתי אפשרי להאמין בתיאוריה הזו. ההפרכה, אמנם, מותירה שאלות מדעיות רבות שעדיין מ חכות לתשובה, אבל לדבריו "אנחנו צריכים לחיות לפי העובדות, ולא להפוך את החיים לפשוטים יותר ממה שהם באמת".

לדבריו, "ההסבר של דארווין נראה אפשרי להתאמות הקטנות שבאמצעותן האורגניזם מתאים לנסיבות המקומיות – שינויים בצפיפות הפרווה, או בצורת המקור. עם זאת, ישנן סיבות רבות להטיל ספק אם הוא יכול לענות על השאלות הקשות ולהסביר את התמונה הגדולה – הופעת מינים חדשים. מוצא המינים – זה בדיוק מה שדארווין אינו יכול להסביר".

גלרנטר הביא במאמרו מספר מקורות אשר שכנעו אותו בכישלון של תיאוריית האבולוציה, אחד מהם מפרק את התיאוריה הזו סעיף אחר סעיף. לדבריו, הטיעונים במקורות אלה מוכיחים כי הדרוויניזם כבר אינו תיאוריה מדעית, אלא תפיסת עולם ותו לא.

"הבעיה אותה העלה כבר דארווין עצמו", מפרט גלרנטר, "היא הופעת המינים בפתאומיות. במפץ הקמבריוני המפורסם, לפני כחצי מיליארד שנה, אחרי מאות מיליוני שנים של מאובנים זעירים ובעיקר אורגניזמים חד תאיים, הופיע בבת אחת מגוון מדהים של אורגניזמים חדשים, כולל בעלי החיים הראשונים. בשכבות הצמודות לקמבריון אין זכר להתחלות מתאימות. זה סותר בפשטות את תיאוריית ההתפתחות צעד אחר צעד. ואין המדובר רק בתקופת הקמבריון, כך זה לאורך כל התיעוד, רוב המינים נכנסים בצורה מושלמת, ואז עוזבים ללא שינוי", מסביר גלרנטר את התיאוריה ואת הפרכתה. אך לדבריו, יש בתיאוריה של דארווין בעיות מורכבות עוד יותר.

"הביולוגיה המולקולרית, שלאורה נוצר הניאו-דארוויניזם, מדברת על שינויים בעזרת מוטציות. מה שיוצר את החיים הם החלבונים, המוטציות חייבות לספק חלבונים חדשים בעלי צורות חדשות. חלבונים הם שרשראות, רצפים של קבוצות אטומים. מולקולת חלבון ממוצעת מבוססת על 250 אלמנטים. ישנן כ-20 חומצות אמינו מהם יכולים החלבונים להיות מורכבים. המבנה של החלבון הוא מורכב – חלק מהשרשראות מפותלות, חלקן ישרות, חלקי החלבון קשורים זה לזה בצורות שונות ומורכבות, ויש חשיבות רבה לצורה הסופית של החלבון. מהי המשמעות של מוטציה אקראית במבנה החלבון?", שואל גלרנטר, "כיוון שמספר האפשרויות הוא עצום, ואלו מתוכן שהינן בעלות משמעות קטן מאד – חשבון לא מסובך מראה שהאפשרות ששינוי אקראי ייצור חלבון חדש בעל משמעות הוא 195 בחזקת 195 – הרבה יותר ממספר האטומים ביקום! חשבונות אחרים מגיעים לתוצאה קטנה עוד יותר, וגם הזמן הארוך עליו מדברת האבולוציה (התפתחות של העולם במיליוני שנים) לא מתחיל לפתור את הבעיה". הוא ממשיך ומפרט עוד על הנושא במאמרו.

גלרנטר מעלה גם בעיות נוספות בתיאוריה, כמו למשל העובדה שמוטציות בגנים אסטרטגיים תמיד הורגים את האורגניזם – וניתן לראות שבעלי חיים מעוותים אינם מתרבים או מובילים צורות חיים חדשות, אלא דווקא נכחדים סמוך ללידתם. גלרנטר מסכם את הנושא באומרו כי "דארווין היה מבין בקלות שהמוטציות הקטנות שכיחות – אך אינן יכולות ליצור שינוי אבולוציוני משמעותי, ושמוטציות גדולות הן נדירות וקטלניות".