"ראיתי את גדולי ישראל בשעותיהם הקשות ביותר, ולמדתי מכך המון"

ככל שהעמקתי את הריאיון עם ר' רפאל גבריאל, כך גברה התפעלותי - עד היכן זכה להגיע בשימוש בקודש פנימה. פיזיותרפיסט במקצועו, אשר טיפל ברוב גדולי ישראל מכל המגזרים והחסידויות, כדוגמת המקובל הרב כדורי זצ"ל, הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב ברנדסופר זצ"ל, וייבדלו לחיים טובים - הרב שטרנבוך והרב יהודה עדס שליט"א, והרשימה עוד ארוכה. רבים משתוקקים לזכות לכך, אך הוא היה שם, שימש בגופו ממש, במקצועיות שאין דומה לה, והכל בשקט ובענווה.

מעולם לא הפסדתי הנחת תפילין

בשנת תשי"ח (1958) גירש גמל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, את כל היהודים אשר במצרים. משפחת גבריאל נמנתה עליהם ונמלטה אל צרפת. שנה לאחר מכן נולד בנה רפאל. בית משפחת גבריאל היה בית מסורתי שכלל קידוש בליל שבת וציון החגים והמנהגים. אך כפי רוח התקופה דאז, הכל היה מבולבל ומתירני, ויהדות צפון אפריקה החלה להתפורר באווירה של "קידמה ונאורות". גם הם נסחפו. הם הגיעו בראש השנה לבית הכנסת לתקיעת שופר, אך עשו זאת למרבה היגון ברכב... היהדות הייתה אקט של מנהגים ומסורת ללא כל מחויבות.

"גדלתי במרסיי", מספר ר' גבריאל, "בבית שהיה בו הרבה כבוד לדת, אך באופן מעשי, קיום המצוות לא היה חלק מהנהגת הבית. מגיל 13 הנחתי תפילין לראשונה ומאז ועד היום לא היה יום בו לא הנחתי תפילין. אף על פי שלא שמרתי שבת אז, על הנחת תפילין הקפדתי מאוד".

כשבגר, פנה ללימודים גבוהים באוניברסיטה בפריז, שם הכיר את חסידי חב"ד, שפתחו בפניו את דלתות עולם היהדות. טיפין-טיפין הוא גילה את העולם שמעבר, אך עדיין לא היה מסוגל לחצות לשם.

בשנת תשמ"ב (1982) הוא סיים תואר ראשון בפיזיותרפיה. "חזרתי לבית הורי במרסיי, ושם, מצויד בידע הרוחני ששאבתי בפריז, הכרתי את הרב יוסף סיטרוק זצ"ל, שהיה מוסר שיעורים במרסיי ורוב היהודים במרסיי חבים לו את חייהם הרוחניים, כי רובם התחזקו בזכותו. גם אני נכנסתי לסטטיסטיקה, התחזקתי והתחלתי לשמור שבת.

"קול קטן בלב אמר לי תמיד: 'יום אחד אעזוב את צרפת ואעלה לארץ ישראל'", הוא מוסיף. וזה אכן קרה. לאחר נישואיו עלה ר' רפאל לארץ, כאן למד עברית, דבר שסייע לו לקרוא בספרים הקדושים. הוא המשיך, לאט אבל בטוח, להתחזק יותר ויותר.

התחזקות בצל המחלה

בארץ, ר' רפאל התפרסם מיד כמומחה מבוקש וטיפל ברבים מגדולי ישראל. בשנת תשנ"א (1991) זכה להכיר ולטפל ברב בן ציון אבא שאול זצ"ל. "הייתי אצלו 3-4 פעמים בשבוע. ככל שטיפלתי יותר - נחשפתי יותר. ראיתי את גדולי ישראל שמגיעים אליו, ראיתי גדול הדור בהווייתו. זה מגנט אותי וחייב כאחד. התחלתי ללבוש שחור-לבן, התחברתי לזרם, נכנסתי לעולם החרדי.

"בי"ט בתמוז תשנ"ח נשבה ארון הקודש, הרב נפטר לבית עולמו, מותיר אותנו יתומים, שבורים ורצוצים. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. הייתי מחובר וקשור אל הרב, שפטירתו הייתה אובדן לעם ישראל כולו ולי בכללם", הוא מוסיף בכאב.

שנה לאחר מכן הגיע החורבן השני שלו. "גילו לאשתי את המחלה, הארורה שבמחלות. זה לא התגלה מיד, הסתובבנו הרבה מרופא לרופא, עד שהגיעה האבחנה עם הזרועות המסרטנות. ידעתי שהמצב קשה, הייתי עסוק בתפילות ובתחנונים לרופא כל בשר, שיחוס וירחם וישאיר לי ולילדיי אמא בריאה ושלימה. זו הייתה תקופה בה האמונה וכל העולם הרוחני שלי קיבלו תנופה אדירה קדימה. העתרתי בתפילות ובתחינות, וכעת, כשאבד לי מורה הדרך, זה היה קשה שבעתיים. בתקופה הזו אשתי ואני גם התקרבנו לעולם החסידי. במסגרת הטיפול שלי טיפלתי גם בגדולי החסידות, כמו הרב ברנדסופר, הרב טוביה וייס, אדמו"רי תולדות אהרון ועוד רבים מכל הקצוות. העדה החרדית לצד מקובלים וגדולי עולם, כמו הרב כדורי זצ"ל, הרב עובדיה זצ"ל. בכולם טיפלתי. לצערי, כעבור שנה השיבה אשתי את נשמתה ליוצרה. נותרתי לבדי עם חמישה ילדים יתומים".

עם כל הכאב, ר' רפאל לא אמר נואש.

"אתה לא צריך להודות, אנחנו צריכים להודות לך"

בשנת תשנ"ח (1998) הוא הכיר לראשונה את הרב יהודה עדס. "התפללתי בחגים בקול יעקב, ור' עדס ביקש ממני לארגן דינר ליהודים הצרפתים למען הישיבה. מאז ועד היום אני עורך את הדינר אצלי בבית. כאשר אשתי נפטרה, התקשרה אלי הרבנית עדס, וביקשה שאשלח את הבנות אליה. היא הייתה יושבת איתן בכל יום להכין שעורי בית ומטפלת בילדים, היא גידלה אותן במשך תקופה באהבה ובמסירות יוצאת דופן.

"בתקופה הנ"ל פנה אלי זוג חשוך ילדים, שחיפש לעשות חסד שיעמוד לו לזכות. הם ביקשו ממני לעזור לי בגידול הילדים. הסכמתי בתשלום בלבד, וכך הם גרו אצלי בבית למשך שנתיים. האישה טיפלה בבנות, והבעל – בבנים. לאחר 12 שנות צפייה לפרי בטן – הם נפקדו. כאשר הודיתי להם, הם אמרו לי, 'אנחנו צריכים להודות לך'. כיום, יש להם שלושה ילדים בריאים ושלמים".

אני מאמינה כי השהות לצד ענקי הרוח תרמה לך רבות, מלבד כל מה שסיפרת עד כה.

"בוודאי שהיא תרמה לי וגם למשפחתי. באופן כללי, הילדים שלי נחשפו יותר אל דמויות ההוד הללו. הייתי לוקח אותם אליה לא אחת כדי לבקש ברכה ולזכות לחזות בזיו פניהם, בכל שבת הייתי מספר את הסיפורים שראיתי באותו השבוע אצל גדולי הדור.

"אספר לך נס אמיתי שקרה לנו בזכות ברכה של הרב בן ציון אבא שאול. אשתי הייתה בהיריון של הבן החמישי שלנו וכאשר ביצעה בדיקה שגרתית גילו כי לעובר יש בעיה במח, דבר שמסכן את שלומה. ההיריון היה בסיכון, והרופאים ביקשו ליילד אותה בהקדם. הלכתי אל הרב בן ציון וסיפרתי לו את הקורה. הוא אמר לי: 'אין לך מה לדאוג, העובר בריא ושלם'. אמרתי לו שוב: 'אומרים שיש לו בעיה במוח וזה מסכן את האם', אך הרב ממשיך בשלו. שאלתי: 'הרב גוזר?' והרב אמר: 'כן'. בהגיע הזמן, הגענו לבית החולים לצורך הניתוח, אך כאשר הגיע זמן הניתוח - אשתי כבר חבקה בן, בלידה רגילה, ילד בריא ושלם.

"לאחר שלושה חודשים התקשר אליי הרופא המומחה שאבחן את ה'בעיה' במח של התינוק כדי לשאול מה שלום התינוק. הוא ציפה לשמוע דברים גרועים. כאשר סיפרתי לו שנולד לנו ילד בריא ושלם, בעתו ובזמנו, הוא נדהם, נשמתו נעתקה מפיו ממש. סיפרתי לו על הברכה וההבטחה שקיבלתי מהרב בן ציון. הוא השתומם ואמר לי: 'תדע לך שיש לך נס עצום, אני בדרך כלל לא טועה'. זה היה מוחשי, היה כאן נס גדול".

זה מופת אחד מני רבים, אני מניחה.

"אספר עוד דבר. בשנת תשנ"ה (1995), כאשר הרב היה על כיסא גלגלים, הוא היה מגיע לקבל טיפול בבית אבות 'שיבה טובה' בשכונת הבוכרים. באחד הימים, שתי מזכירות של המוסד ביקשו להצטלם עם הרב. הרב לא אמר כלום. הן נעמדו מאחור וצילמו. לאחר שהביאו את הסרט לפיתוח, כל התמונות יצאו תקינות, מלבד התמונה הזו – שנשרפה כליל.

"אגב, גם ההסדר הזה בו הרב מגיע לקבל טיפול ב"שיבה טובה" התפרסם. אני יכול להעיד כי כל מי שביקש ממנו ברכה באותם ימים – נפקד בבן זכר, מלבד אישה אחת שחיכתה 7 שנים לילדים וזכתה להיפקד בבת".

"תגיד לו שאני אוהב אותו אהבת נפש"

סיפרת ששהית רבות גם לצד הרב עובדיה יוסף. מהו הדבר העיקרי שזכור לך מאותן שנים?

"זו הייתה תקופה בה רבו המחלוקות בין חצרות הרבנים, ובמיוחד המחלוקת בין הרב שך לרב עובדיה. באחד הימים הייתי לבד עם מרן והא שאל אותי היכן אני מתפלל. בחשש עניתי 'קול יעקב'. באותו הרגע אמר לי מרן בזה הלשון: 'אם תראה את הרב יהודה עדס, תגיד לו שאני אוהב אותו אהבת נפש'. ליבי הלם בפראות, המום. לא ציפיתי לזאת. כאשר פגשתי את הרב יהודה עדס, מסרתי לו את דרישת שלומו של הרב עובדיה. אם בתחילה עוד הייתי המום מדבריו של מרן, באחרון כבר לא ידעתי היכן לשים את עצמי מרב אושר והתרגשות. הרב עדס ענה לי מיד: 'תגיד לו שאני אוהב אותו כפל כפליים, יותר ממנו'.

(צילום: פלאש 90)

"השמחה הזאת לראות את גדולי הדור שביניהם אין שום איבה, רק אהבה אחת גדולה, העצימה את נפשי ופוגגה את כל המתח מטבע הדברים. זה היה השיעור של חיי, בעיני ראיתי את האהבה וההערצה בין גדולי ישראל, גיליתי כי כל ה'מחלוקות' הן פרי של לשון הרע, רכילות של אנשי דלא מעלי". נראה שהסיפור הזה הוא אבן הפינה לכל שלום, בכל עדה, זרם, קהילה בציבור שלנו.

מספרים כי בקודש הקודשים אצל הרב כדורי זצ"ל, הסתובבו מופתים רבים, זכית לראות אחד מהם?

"המון אנשים היו נכנסים אליו עם שמות לשידוך או לרפואה, והוא היה אומר 'מתאים' או 'לא מתאים'. היה לי בן דוד שהסתבך עם מחלת מעיים - קרוהן, וזה הגיע לזיהום חמור בכל הגוף. המצב היה קשה מאוד, קריסת מערכות בעגה הרפואית. ניגשתי אל הרב כדורי וביקשתי ממנו ברכה. הוא כתב לי קמע, ואמר לי: 'טוס מיד לצרפת, תניח לו את זה והוא יבריא'. מובן שעשיתי כמצוותו, טסתי אליו לצרפת, הנחתי את הקמע ולאחר יומיים הוא הבריא ויצא מכלל סכנה".

שימשת את גדולי ישראל מכל החוגים והעדות. קודם הזכרת את הרב ברנדסופר זצ"ל, שכידוע נמנה על "העדה החרדית", וכן את הרב שטרנבוך. נגעת בכל הזרמים.

"כן, לרב ברנדסופר הייתה ראייה מיוחדת. כשבתי הגיעה לפרק 'האיש המקדש', התלבטנו בין כמה מועמדים. ניגשתי אליו עם השמות, הוא התרכז קמעא והצביע על אחד השמות שזה הזיווג שלה, ואכן עלה יפה ביניהם ובתי נשואה באושר.

"עם הרב שטרנבוך זכור לי יום גשום במיוחד, שהמשב"ק שלו התקשר וביקש שאבוא לתת טיפול לרב. היות שהרב מקפיד מאוד על שמירת עיניים, הוא ביקש ממני לבוא למעונו. הסברתי לו כי אני חייב את המכשור הרפואי הנמצא בקופת החולים, ואין אפשרות להביא זאת לבית הרב. לבסוף סיכמנו כי הרב יגיע לקופת החולים בה עבדתי.

"אותו יום היה גשום במיוחד, הגשם לא הפסיק לרגע, אנשים לא יצאו מהבית. כשהרב הגיע, שום אדם לא היה בקופה. גם לאחר הטיפול, הכל היה סטרילי לכבוד הרב. זה היה מדהים לראות איך משמיים מסייעין לו ומסדרים לו את כל העניינים באופן טבעי. התפעלתי מכך רבות".

ויש לו גם סיפור מרגש מן העולם הליטאי: "הרב נתן צבי פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, כידוע היה חולה פרקינסון, היה לו קשה לדבר. עם כל זאת הוא היה מוסר את נפשו, כפשוטו, כדי למסור את השיעור שלו. כל פעם, חצי שעה לפני תחילת השיעור, הוא היה מקבל זריקה מיוחדת שתעזור לו לומר את דבריו. השיעור היה לוקח לו בין שעה לשעה וחצי והוא מסר אותו בכל הכוח והדבקות. ברגע שסיים והגיע הביתה, הוא היה נופל על המיטה ולא מצליח לזוז מרוב המאמץ העילאי שזה גבה ממנו. מסירת השיעור הייתה למעלה מכוחותיו, לפי דרך הטבע, וכאן אתה רואה אדם, בן אנוש, שמצליח להתעלות מכבלי החומר והמגבלות וליצור משהו מעבר. זה היה מדהים".

כסף של מחללי שבת – אין בו ברכה

אלו סיפורים מפעימים, שבכל אחד מהם יש אלפי תובנות ומוסר השכל שאפשר לקחת אלינו הביתה. אני מאמינה שנגענו רק בקצה המאגר שמאופסן אצלך, וכאן אני רוצה לשאול אותך, מה היה הסיפור שנגע בליבך באופן מיוחד?

"יש לי הרבה סיפורים... אני חושב שבכל דבר שראיתי, שנוכחתי - למדתי, והיו המון פעמים כאלו, עם הרב בן ציון, הרב עדס וכל גדולי הדור, שזכיתי ממש להיות שם. כעת עולה לי סיפור שסיפר לי הרב חכם ראובן שרהבני זצ"ל. הרב סבל בחייו סבל בל יתואר, הוא חלה במחלת טרשת נפוצה - מחלה קשה וחשוכת מרפא, שיש בה אי וודאות לקראת הבאות. עם כל התקפה שלה, אתה לא יודע להיכן זה ייקח אותך וכמה נזק זה יגרום, ואם בכלל ניתן יהיה לתקן. גם אם השתקמת, לאחר מאמצים אדירים, עלול להגיע התקף חדש ולטרוף שוב את כל מה שבנית ועמלת כל כך הרבה. בקיצור מחלה לא פשוטה בעליל.

"בסופו של דבר הרב נפטר מסרטן, ולא מהמחלה, אך למרות כל הסבל והייסורים הרבים שעבר לאורך כל חייו, הרב היה האיש הכי שמח בעולם. באחת הפעמים הוא סיפר לי מקרה שקרה לו, מקרה ממש מיוחד - הבת של הרב נשואה לרב הראשי של ברזיל. באחת הפעמים שהרב ביקר אצלה, הגיע אל הרב בקבלת הפנים המיליונר הנודע ספרא. כידוע, הייתה לרב ישיבה, והוא היה זקוק לכל תרומה כדי להמשיך ולקיים אותה. ספרא הוציא צ'ק וכתב עליו סכום אגדי של מיליון דולר, לא פחות, והגיש לרב. 'תודה רבה, אך אינני מוכן לקבל את הכסף שלך', אמר לו הרב שרהבני. 'מדוע?', שאל ספרא ההמום. 'אין ברכה בכסף שלך. אתה לא שומר שבת, ואני לא מקבל כסף ממי שלא שומר שבת'. ענה לו הרב חד משמעית. 'אנשים מגיעים ומתחננים אלי שאתן להם מאה אלף דולר, וכאן הרב מוותר מראש על סכום כה גדול שאני הצעתי לכבודו ואומר לי לא?!', לא האמין ספרא. הרב לא נשאר חייב. 'אם אתה מבטיח לחזור בתשובה ולשמור שבת, אני אסכים לקבל את הכסף'".

ומה היה בסוף?

ר' רפאל צוחק, "הרב לא סיפר לי את ההמשך, אך אני יודע כי בסופו של דבר ספרא התחיל לשמור שבת".

אני מודה לר' רפאל על שהסכים לחשוף את שראה, ולקח אותנו לסיור סביב הגלובוס של עולם התורה, כל הגוונים, הזרמים, הקהילות. אשרי העם שאלו הם רבניו.