על הקצה: עשרת אתרי התיירות המסוכנים ביותר בעולם

טיול שהכל מתנהל בו כשורה הוא טיול משעמם, אבל אחד כזה בו נתקענו, הסתבכנו, טעינו בדרך בלי מים או נזקקנו לשירותי חילוץ – הו, זה כבר טיול ראוי לשמו. אקשן, תמונות מסעירות, משהו לספר לנכדים.

אם אי מי הזדהה עם הדברים, הוא מוזמן לקרוא על אתרים בהם אנחנו לא ממליצים לבקר מהסיבה הפשוטה: הם מלאי סיכונים, ומי שבכל זאת החליט לתייר בהם מצא את עצמו לא פעם חוזר בארון קבורה...

חלק מהאתרים סגורים לבני אדם כי איש לא מוכן לבטח אותם, וחלקם פתוחים לתיירים שאוהבים להתחכך בסכנה ומוכנים לשלם מחיר יקר, תרתי משמע, כדי לראות לפחד את הלבן שבעין.

הדרך התלולה בעולם

זו דרך יפהפייה, עוברת בין הרים ירוקים נישאים, היא מקצרת את הזמן מול טיסה או שיט וניתן לעשותה באוטובוס ציבורי. מדובר בדרך עפר רעועה וצרה החצובה על צלע שרשרת הרים, שרובה בעלייה חדה או בירידה (בהבדלי גבהים של 1,000 עד כ-4,000 מטרים). רוחב הדרך הוא לא הרבה יותר מרכב אחד ואינו עולה על ארבעה מטרים, ולרוב הרבה פחות.

הנסיעה אורכת בין 18-30 שעות, תלוי במצב הכביש (רטוב ובוצי או דרך עפר יבשה). הדרך מפורסמת בעולם כולו בזכות יופייה - יערות הגשם של האמזונס, הרים ועמקים. הבעיה היא שיושבי הרכב נוסעים בפחד מתמיד כשמצד אחד המצוק ומהצד השני תהום של 350 מטרים.

 למסלול המסוכן הזה קוראים לא פחות מ"דרך המוות", ולא סתם. הדרך ידועה כמסוכנת ביותר והוכרזה בתשנ"ה כ"דרך המסוכנת ביותר בעולם". ומדוע?

דרך המוות גובה את חייהם של 200-300 מטיילים מדי שנה (ביניהם גם מטיילים ישראלים) ונחשבת לאחת הדרכים המסוכנות בעולם. מטיילים רבים נפלו אל מותם לתהום בשל תנאי הכביש ומזג האוויר. צלע ההר נופלת בתלילות בשיפועים של 80 מעלות ויותר, הדרך מפותלת והראות לא טובה. על כל זה מתווספים המפלים, הנחלים והגשם שיורד ולא משפר את המצב. כששני רכבים מגיעים אחד מול השני, הרכב היורד צריך לנסוע בצד התהום - כלומר הפוך, בצד שמאל. לא בכל מקום יש אפשרות לעבור אחד על פני השני וצריך לחכות לפעמים בצד (כשיש אפשרות כזו) כדי שהרכב העולה יוכל לחלוף.

למרבה הפלא, הכינוי "דרך המוות" והמציאות בשטח לא גורמים לאנשים להתרחק מהאזור, והוא מסלול מתוייר מאוד. מטיילים רבים רוצים לבקר בעיירה רורנבקה, יעד תיירותי פופולארי באזור הג'ונגלים בבוליביה, שמגיעים אליה באמצעות אוטובוס מלה פז והוא חייב לעבור דרך "דרך המוות".

חמישה נחשים על מטר

חברות הביטוח מקצות סעיף נפרד לבוחרים לצאת לטיול באי הזה, שנקרא בשם הלא ידידותי "אי הנחשים". מול חופי ברזיל ממוקם האי הקטן קווימדה גרנדה. הוא ממוקם במרחק 33 ק"מ ממדינת סאו פאול באוקיינוס האטלנטי ואוכלוסיית בני האדם בו קטנה עד בלתי קיימת, בשל הסיבה שהנחשים תפסו את מקום האנושות.

על כל מטר רבוע באי תמצאו חמישה נחשים, מספר בלתי נתפס שלא מותיר מקום לחיי אדם.

 את האי ממלאים נחשים מזן ארסי במיוחד - נחשי צפע ארסיים מסוג שאחראי ל-90% מהכשות הנחש הקטלניות בברזיל.

לזן הנחשים הזה יש רעל חזק ומהיר, שממיס את העור סביב ההכשה. האי סגור למבקרים כדי להגן על הנחשים, אבל גם על בני האדם כמובן.

(צילום: shutterstock)

גיהינום מעשה ידי אדם

אם יש תיירים שמחפשים מקומות לטייל בהם לפי השם, הם לא יבחלו במקום שנקרא "שער הגיהינום".

הכפר דרווזה בטורקמניסטן ממוקם במרכז מדבר קארה קום, אזור עשיר בגז טבעי.

בשנת תשל"א גיאולוגים חיפשו כאן שדות גז ומצאו. הם קדחו באחד האתרים במדבר, מה שגרם לקרקע להתמוטט. האדמה נפערה ונוצר בור ענק, שבו התגלו גזים רעילים.

זה היה נראה מסוכן, ולכן החליטו החוקרים להבעיר את הבור, כדי שהאש תכלה את הגז בתוך מספר ימים. הגיון פשוט, אך הוא לא ממש עבד, משום שמאז אותו יום חלפו עשרות שנים והאש בבור הגז עדיין בוערת, לוהטת וחמה, ולא מדובר בבור חביב וקטן, אלא במשהו עצום בקוטר 70 מטרים ובעומק של 30 מטר.

המקומיים מאמינים שהתופעה הזו היא לא במקרה, אלא מדובר בשער הכניסה לגיהינום ולכן גם קיבל את הכינוי החביב הזה.

למרות הכל, טורקמניסטן הינה מדינה מתויירת על ידי חובבי מדינות אתניות מרתקות.

 היא המדינה השנייה בגודלה במרכז אסיה. למעלה מ-80% משטחה של טורקמניסטן מכוסים על ידי מדבר קאראקום ורכסי הרים נמתחים בדרום המדינה, במזרחה ובמערבה. מי שרוצה להתוודע לחיי הנוודים במדינה ולהכיר מקרוב את תנאי המחייה הלא קלים שלהם, להתגורר ביוּרטה ולצפות בהם אורגים שטיחים, יוכל לעשות זאת במהלך טיול במדבר העצום. שמורת הטבע קוגיטאנג מאכלסת את הפסגה הגבוהה במדינה ושם אפשר לסייר בקניונים, יערות ומערות.

השוק שמתקיים בפרבריה של הבירה אשגאבט, נחשב לאחד השווקים הססגוניים והמיוחדים בכל העולם ומוכרים בו הכל, ממכוניות ועד מזון. מי שרוצה לקנות שטיח תוצרת טורקמניסטן, זה המקום לכך.

אבל אין ספק שהאטרקציה המרכזית היא לצפות במה שנראה כמו השער לגיהינום: בלב מדבר לוע בוער, שלא ניתן לעמוד בקרבתו יותר מכמה דקות בגלל החום האדיר.

אדם וטבע פראי

קניה היא מדינה מלאת נופים ותופעות טבע מרתקות שסוחפת אחריה מטיילים מרחבי העולם למסע בעקבות עולם קדום, רחוק מהתרבות המערבית המוכרת. קניה טומנת בחובה את היסטוריית המין האנושי, יערות גשם, אוכלוסיית הפלמינגו הוורודים הגדולה בעולם, לצד מגוון עשיר של אוכלי עשב, טורפים וזוחלים החיים בשמורות הנרחבות בשטחה.

לצד היופי הפראי היא טומנת בחובה סכנות לא מעטות.

ארגוני הטרור האסלאמי פועלים בקניה באזור הגבול עם סומליה ורצועת החוף, בעומק המדינה ובאזור ניירובי. בחורף השנה, הצליחו גורמי הטרור לבצע פיגוע בו נהרגו 21 בני אדם.

ניסיונות נוספים שנעשו סוכלו מבעוד מועד, אך גורמי הטרור מצהירים על כוונתם להמשיך במאמציהם, ובתוך כך לפגוע גם ביעדים ישראלים ויהודים.

יצוין כי בחורף פרסמה ארה"ב אזהרה לפיהן בכוונת גורמי טרור לבצע פיגועים נגד יעדים מערביים בעיירות Naivasha ו-Nanyki (צפונית לניירובי) וכן בניירובי וברצועת החוף.

לאור זאת, קיים חשש לחייהם של ישראלים השוהים במדינה.

המטה ללוחמה בטרור מבהיר כי "ההחלטה על ביקור או שהייה במקום כלשהו בחו"ל נתונה לשיקול דעתו של כל אדם ועל אחריותו הבלעדית תוך שהוא שוקל את משמעויות אזהרת המסע, סיכונים אחרים מלבד סיכוני הטרור ומודע להוראות הדין הישראלי".

האם זה מונע ממערביים וישראלים לבקר במדינה? ממש לא.

מלחמה טורפת

עוד אתר המוגדר על ידי חברות הביטוח לנוסעים לחו"ל כ"האתר המאתגר בעולם" הוא סיור באי רמרי שבמיאנמר. האי, מעין ביצת ענק, מכיל אלפי תנינים מסוכנים ביותר.

מיאנמר, הידועה גם בשמה הקודם - בורמה, צופנת בחובה הרפתקאות רבות. נופים קסומים, ותרבות מעניינת שלא נחשפה לחלוטין לעולם המערבי ואשר שומרת עדיין על צביונה המקורי. למרות ההפיכות והתהפוכות הפוליטיות, שגררו בעבר אלימות רבה וטרור, נוהרים לכאן מבקרים רבים, ובצדק. מיאנמר היא מדינה בעלת היסטוריה מרתקת, המשלבת בין טבע פראי לנוף עירוני.

אחד האתרים המתויירים פחות הוא האי רמרי, בזכות יושביו הבלתי מנומסים.

האי התפרסם בזמן מלחמת העולם השנייה, בזכות מתקפה קשה וקטלנית של התנינים על הכוח היפני. החיילים היפניים שהיו מוצבים ברמרי ניסו לחצות 16 קילומטרים בתוך הביצות של האי, ששרצו תנינים.

הדרך הקטלנית הסתיימה במוות קטלני ומהיר. מתוך כאלף חיילים רק 20 שרדו את המתקפה הקשה, ולא של צבא האויב, אלא של האוכלוסייה הטבעית באי.

עד היום, על פי ספר השיאים של גינס מדובר במתקפת התנינים עם המספר הגדול ביותר של הרוגים.

(צילום: shutterstock)

גחלת באי

סקוטלנד היא ארץ רחבת ידיים, ירוקה וידידותית. חופיה המערביים של המדינה מפורצים, במקומות רבים חודר הים עמוק לתוך היבשה ויוצר פיורדים יפים. מול קו החוף המערבי נמצאים איים רבים היוצרים נוף מרהיב.

אחד מהאיים הללו, גריניארד, נחשב לאתר מסוכן. הוא אינו מיושב, וגם לא פוקדים אותו תיירים, אלא אם הם מהזן שמבקש סיכונים.

ומדוע? משום שבמהלך מלחמת העולם השנייה, הממשלה הבריטית השתמשה באי גריניארד כאתר לניסויים בנשק ביולוגי, כדי לבדוק את מידת פגיעותה בפני מתקפה גרמנית. הניסוי נעשה באמצעות חיידק האנתרקס, גחלת בעברית, על כבשים.

הכבשים מתו אמנם, והניסוי הצליח, אך החיידק נותר על אדמת האי השומם. לאחר זמן מה, כשהבינו את התוצאות ההרסניות והעתידיות שעלולות לקרות, החליטו להוציא את התושבים מהאי ולטהר את המקום. רק בשנת תש"נ, אחרי 48 שנים של סגר, הכריזו על האי גריניארד כבטוח. האי טוהר לאחרונה על-ידי ריסוסו בכמויות גדולות של פורמלין אך יש שטוענים שהאדמה עדיין מכילה שאריות של אנתרקס.

למות מקור

את האתר הזה יהיו רבים שירצו לנסות דווקא בימים שהשמש קופחת על הראש, אבל האמת היא שקשה מאוד לחיות בעיר הצפונית ביותר ברוסיה, בכפר אוימיאקון.

הכפר אוימיאקון במזרח רוסיה מוגדר כמקום המיושב הקר ביותר בכדור הארץ. בחורף הטמפרטורה הממוצעת עומדת על 50 מעלות מתחת לאפס, ולפני כמאה שנים נמדדה בכפר טמפרטורה של 71 מעלות מינוס מתחת לאפס, וזה מעל, או מתחת לכל דמיון.

בכפר מתגוררים כ-500 אנשים, ויש לו אפילו ראשת כפר – רוזליה קונדקובה.

למרות הקור הקיצוני יש אנשים שמוכנים לטוס עד קצה העולם כדי להתנסות בסגנון חיים בתוך מקפיא. חברות טיולי שטח מציעות לתיירים אמיצים לנסות לטייל בכפר הקפוא שאם יוצאים לא מוגנים בו כראוי - העפעפיים קופאים תוך שניה.

נותנים גז

האם הייתם רוצים להצטרף לטיול בו חובה להסתובב עם מסכת פנים? יש תיירים שזה נראה להם הטיול המדהים ביותר ולכן הם בוחרים לטייל באיי איזו היפניים.

מדובר בקבוצת איים הממוקמים דרום מזרחית לטוקיו, יפן, ומונים כ-14 איים וולקנים, אשר בכולם הרי געש פעילים באופן חלקי או מלא.

הרי הגעש משחררים לאטמוספירה גזים רעילים באופן קבוע, מה שהופך את האוויר אותו נושמים תושבי ומבקרי העיר לרעיל במיוחד.

בקבוצת האיים שוכנים שתי ערים ועוד שישה כפרים, כאשר במהלך המאה האחרונה פונו תושביהם פעמיים בשל רמות מסוכנות של גז רעיל. הפעם האחרונה הייתה בשנת תש"ס, אז פונו כל התושבים והורשו לחזור רק בשנת תשס"ה, ומאז הם מחויבים לשאת מסיכות גז, למקרה שרמות הגז יעלו לרמה מסוכנת.

מדובר באיים מרהיבים באופן יוצא דופן אך משום הכמות העצומה של גזים רעילים ומסוכנים באוויר, כל תושב מתהלך באי עם מסכת גז, ובמקרים קשים במיוחד, יש אזעקה שמתריעה שהגופרית באוויר מגיעה לרמה מסוכנת ורעילה, ואז התושבים חובשים את המסכות.

מובן שהציוד לטיול חייב לכלול מסכת גז, אם כי הישראלים יכולים להיות רגועים, כי יש להם אחת כזו במלאי, זכר לימי מלחמת המפרץ.

ירידה לצורך עליה

לוקלה היא עיירה קטנה במחוז קומבו במזרח נפאל. העיר משמשת כשער כניסה עיקרי למטיילים ולמטפסים ברכס ההימלאיה. פירוש שמה של העיירה הוא "מקום הכבשים והעיזים", אם כי אין רבים כאלו באזור. בעיירה, הממוקמת בגובה 2,860 מטר, שוכן נמל התעופה טנזינג-הילרי, היחיד באזור, ובכך עיקר חשיבותה.

לאלו שרוצים לטפס על האוורסט יש עוד אטרקציה – הנחיתה בשדה התעופה הנפאלי. עוד לפני הסכנות האורבות למטפסים על ההר הגבוה בעולם, צריכים המגיעים לטפס על הר האוורסט לנחות בשדה התעופה המפחיד והמסוכן בעולם.

שדה התעופה שבעיירה לוקלה ממוקם בגובה 2,860 מטר, וכולל מסלול נחיתה אחד הבנוי בשיפוע. ואם זה לא מספיק מפחיד אתכם, נמשיך ונספר כי בקצהו של המסלול נפערת תהום של מאות מטרים.

שדה התעופה נחשב למסוכן בעולם עם מסלול באורך של 460 מטרים בלבד, בשיפוע חד במיוחד ומצד אחד תהום ומולו הר! השדה נחשב לאטרקציה בפני עצמו ובעת ביקורכם באזור תוכלו לראות אנשים רבים הבאים לצפות במטוסים הנוחתים וממריאים מרצועת האספלט הקטנה הזו הנקראת מסלול.

בודדים הטייסים אשר מקבלים אישור מהרשויות המקומיות לנחות בלוקלה, וזה מסר מרגיע במקצת לחובבי טיפוס הרים.

משולש המסתורין

הוא קיבל מוניטין רע עוד במהלך המסע שערך כריסטופר קולומבוס, שבו התגלתה אמריקה. ביומנו נרשם כי ב-8 באוקטובר 1492 נתקל ב"משהו מוזר המתרחש באזור הימי".

מאז נחשב לאזור שמסוכן לעבור בו. ספינות גדולות ואף מטוסים שנעלמו לפתע מבלי להשאיר אחריהם כל זכר או קריאות מצוקה. במקרה מפורסם שנקרא "טיסה 19", נעלמו מספר טייסים מתלמדים יחד עם מפקדם באזור משולש ברמודה, וגם מטוס החילוץ שחיפש אחריהם נעלם כמותם - מבלי שהותירו אחריהם אף שריד. היו ספנים וטייסים שטענו כי המצפנים שלהם השתוללו והשמים בערו באזור ברמודה.

אך האמת שמקום זה אינו מסוכן יותר ממקומות אחרים בעולם. למרות הפופולריות הרבה שמשווים לו - אין באזור משולש ברמודה יותר מקרי טביעה. למעשה התעבורה באזור המשולש רבה מאוד, ומדובר באחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם. מקרי הטביעה המתועדים בו לא היו רבים יותר מאשר באזורים אחרים הזוכים לתעבורה ימית גבוהה.

פורסם לראשונה בשבועון "הדרך". למנוי משתלם חייגו 8427*